בעזרתו יתברך! בכל עט ועת..!
אחרי השעה הכי שמחה=)
מספיק דקה שהאושר יעלם.
מילה קטנה או חצי משפט,
ומהפנים החיוך נשמט.
בלב הרגשות נפגשים.
סערה מתחוללת
כרוח פרצים.
הטוב אינו מוכן לקבל,
מי הוא ששלוותי תתקלקל?!
אך הצער פורץ מחסומים,
לא זמן לצחוק שמאבדים יקירים!
קול פנימי צועק:
"די כבר אבא, די"
ולפני שנהיה מאוחר מדי
מתרפק על האמונה.
הוא שחלק איתי
רגעים מאושרים.
העניק מתנה אלוקית,
הציף שמחה אמיתית.
מלווה אותי
בזמנים קשים.
כששינה נודדת,
כשדמעה זולגת.
ביו ייאוש לתקווה
מגיעה השכינה.
המתקרבת בשמחתנו
ועוטפת בכאבנו.
אין הוא נעלם,
תמיד נמצא כאן.
עליו אני נשען
אבי, בורא עולם.
תגובות
אכן, וחן חן על תגובתך.
אך רבים נוטים לטעות בגלל לשון הכתיבתי(ואולי גם הכינוי מטעה)
אך, בת מלך אנוכי!
ענת-
[אולי גם הערתי שמעצבן שברור שאת בכוונה כותבת קצת עממי אבל נסבול את זה :-)]
יצירות אחרונות?! (לפני שניים!!)
בימים הטובים שגם הכתיבה היתה יותר משובחת..
"די כבר אבא די!" מה קורה לי?!?