להתחיל מחדש - פרק נסיון

להתחיל מחדש - פרק נסיון

"ברוכים הבאים לאולפנה ע"ש הרבנית רויטל ברדה"

עמדתי מול השלט וחשבתי לעצמי: "מה? מה אני עושה פה?? אני לא שייכת לכאן!".

הכל התחיל בתחילת החופש הגדול כשמשפחתי התחילה "להתחזק", זאת אומרת, התחילו לא רק להגיד קידוש בשבת ולהדליק נרות אלא גם לא להדליק את האור, הטלוויזיה וכו' ועוד הרבה דברים שרק מי שהיה מוגדר בעייני "דוס" עושה. יום אחד אמא שלי חזרה משיעור מפי רב אחד שהמליצו לה ללכת אליו וכשהיא חזרה היה לה מן ברק משונה בעיניים.. מאז היא הדביקה את כולנו באותו ברק, בערך.

אני אומרת בערך, מכיוון שאני לא כל כך נדבקתי בו. למה אני צריכה את זה עכשיו באמצע הגיל הכי חשוב בחיים בערך?? למה נערה בת 14 צריכה פתאום לשנות את המנהגים שלה ובגלל שיגעון שעובר על ההורים  לעזוב בהדרגה את החבר'ה שלה שלטענת ההורים "מקלקלת" אותה?.

אחר כך הגיע הרגע הכי קשה- ההורים שלי החליטו שכיתה ט' זה גיל מצויין לעבור בית ספר ולהשתנות. בגלל ההחלטה הזאת אני כרגע מוצאת את עצמי פה, מול אולפנה זרה, שאני אמורה ללמוד בה ל-4 שנים הבאות. 

עמדתי מול השלט כמה דקות שוקלת איך להכנס ומה אני אעשה בפנים. שבוע שעבר אני ואמא נסענו לקנות בגדים "ראויים" לאולפנה: חולצות עם שרוול עד המרפק (ולא יותר מידי צמודות או פתוחות) , חצאיות עוקפות את הברך ועוד סתם בגדים רגילים. כשקניתי את הבגדים חשבתי לעצמי: "וואו, איזה דוסה אני!! יסתכלו עליי כאילו נחתתי מהירח..." ועכשיו, כשאני עומדת פה בשער האולפנה אני רואה שכל הבנות לבושות ככה, אני כבר מרגישה יותר בסדר עם עצמי. פתאום נגשת אליי ילדה , נמוכה ממני ועם שיער מתולתל, עם אותו ברק שהיה לאמא שלי בעיניים באותו ערב גורלי. בלי היסוס היא פונה אליי: "היי, אני טלי, ואת?" עניתי לה: "אני שרון.." והססתי קצת. היא המשיכה בטבעיות : "נוו, למה את לא נכנסת? תכף יתפסו לך את המקום!" ומשכה אותי אחריה לתוך הבניין.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

זה פרק נסיון, אני לא יודעת אם להמשיך..

נא להגיב הערות בונות!