"אור! פעם רביעית שאני קוראת לך ואת לא עונה! כאילו שאת בעולם אחר!"
אור לא ענתה, היא התביישה, היא ידעה שזאת לא אשמתה אבל המורה היתה חדשה וזה גם לא הפעם הראשונה שזה קורה. היא באמת בעולם אחר.
הכל התחיל עוד ממזמן, כחודשיים אחרי שהיא נולדה. אמא של אור שמה לב שאור בקושי מגיבה לרעש ולקולות. היא לקחה אותה לטיפול אצל רופא ילדים והוא קבע כי אור כיבדת שמיעה, כלומר- היא שומעת אבל רק אם היא נמצאת בריכוז מלא. הבעיה הזאת- תלווה את אור לאורך כל חייה, כך אמר.
לאור היתה בעיה- היה קשה לה להתרכז מלוא הריכוז ולכן בקושי "נמצאה" בשיעור. היא היתה שם פיזית, אבל הראש שלה טייל בעולם אחר, עולם מיוחד, שלה!. בעולם שלה, היא היתה השולטת, היא היתה המחוקקת, בעצם, היא היתה היוצרת. העולם של אור כלל את כל מה שהיא אי-פעם רצתה:
מורות שלא כועסות בגלל חוסר מוּדעוּת, חברות שלא נוטשות משום חוסר סובלנות, הרבה נוף , וירוק- אין סוף. והעיקר- שלווה ושקט, הרבה מאוד שקט.
בעולמה הפרטי היתה אור מאושרת ולכן הסתובבה שם רבות, בעולמה שלה היתה אור רואה הכל דרך משקפיים ורודות. היא הייתה יוצאת לטייל בהרים ובשדות, עם החברות הרבות שהיו לה היא היתה קוטפת חרציות.. .
והעולם היה יפה, והעולם היה ורוד, ולאור- היה טוב.
ואז הגיע אותו יום, התפרסמה מודעה בעיתון: "כבד שמיעה? יש לנו פתרון בשבילך!..... " ואמא ראתה, אמא רצתה! , אז אמא טלפנה. ואמא קבעה לה ולאור תור, מחר בבוקר- מעט אחרי שנהיה אור. אור היתה מרוצה, הרי היא מפסידה יום לימודים! אבל היא היתה עצובה, היא לא רצתה לעזוב את עולמה הדמיוני.
ואור היתה בטיפול, ומייד נקבע לה תור נוסף. אור ידעה שזה הסוף של הדמיונות אבל זאת התחלה חדשה של מציאות. היא פחדה- 'ואם לא יהיו לי חברות? ואם, אולי, יהיו לי בעיות?'. אור פחדה- אך היא התגברה.
עבר יום, עברו יומיים, עבר שבוע, עבר חודש ועברו חודשיים. אור עברה מטיפול לטיפול והטיפולים נשאו תוצאות! – אט אט החלה אור לשמוע יותר קולות!.
ואור עברה את הטיפול, הטיפול האחרון, והיא הרגישה טוב! הרגשה של נצחון!.
היא עברה בית ספר, כדי להתחיל הכל מחדש, והיו לה חברות, ובמבחנים היו לה ציונים לא מביישים, ובבית היא נהנתה להיות עם האחיות והאחים, ולא היו לה בעיות- החיים היו יפים!.
את עולמה הדמיוני, שכחה בקצב טוב, הרי כבר אין צורך בחלומות- הן כבר מציאותיות!.
והעולם היה יפה, והעולם היה ורוד, ולאור- היה טוב.
------------------------------------------------------------------------------
נכתב במסגרת משימת כתיבה של "סיפור קצר".. על דף דפדפת זה כל הדף בכתב רגיל (לא גדול ולא קטן)
תגובות
1. לפי דעתי כדאי לך להרחיב על הטיפולים, על העצב והקושי שלה לעזוב את העולם הדמיוני.
2. סיפור קצר יכול לקחת גם 3 עמודים והוא עדיין יקרא סיפור קצר לכן לא לפחד להוסיף תאורים.
3. הסוף לא היה נראה לי מציאותי כ"כ, החייםלא מושלמים ואת תארת עולם דמיוני מושלם. אבל החיים לא כאלה.
זהו, הרבה ב"הצלחה ותמשיכי לכתוב :-)
אהבתי (:
אבל מסכימה עם מוריה שאפשר וכדאי להרחיב, לדון יותר עד שנרגיש ממש הזדהות עם הילדה הזאת.
לפתח מחשבות, רגשות, תחשות שלה ושל הסובבים, שנרגיש איפה היא חיה ומה עובר עליה.
אבל יפה. כתוב נחמד מאוד.
יישר כח!
רק יש לי הערה, מה רע בעולם דמיוני? אפשר שיהיה לאדם עולם פרטי משל עצמו שבו הוא מחליט מה הוא, אני אישית חושבת שזה דבר נהדר!
נ.ב.- אל- אלוקים, באיזה שעה אני כותבת! כבר רבע ל2 לפנות בוקר!
לילה טוב לכולם! =)