נגמרו מילותיי,
אפסו כוחותיי.
אזל כוחי מנגדך,
איני רוצה עוד ב"טובתך".
דמי נשפך בעזות,
שותת במרירות.
לא יכולה עוד לברוח,
אפסו כוחותיי מלצרוח.
לא עוד זאבה שותת דם.
אך ציפור הנני
הבורחת מציפורניי האויב.
בעלת אוב,
איני.
דוברת אמת הנני
אינני אומרת עוד שקר.
תגובות
בס"ד
המשפט הזה "אפסו כוחותיי מלצרוח."- משהו בו לא מסתדר לי מבחינה לשונית. אפשר להגיד משפט כזה?
אהבתי את הבית השני במיוחד.
מה שקצת הפריע לי זה סימני הפיסוק הרבים. נראה לי שאין צורך בהם.
כלומר:
נגמרו מילותיי
אפסו כוחותיי
אזל כוחי מנגדך.
איני רוצה עוד ב"טובתך". (הייתי מוותרת פה על ו' החיבור. "אזל כוחי מנגדך.
דמי נשפך בעזות איני רוצה עוד בטובתך".
שותת במרירות (ויתרתי על ה"הוא". הרי ברור שהדם שותת..)
אינני יכולה עוד לברוח
אפסו כוחותיי מלצרוח.
זאבה שותת דם עוד, אינני
אך ציפור אני
הבורחת מציפורניי האויב. (שלושת השורות האלה מקסימות! הן עשו לי את כל השיר.)
בעלת אוב
איני
דוברת אמת אני.
אינני אומרת עוד שקר"
וכל אלה, לדעתי (הדלה מאוד..).
אולי הכל פה שטיות...
זהו, בערך.
"אינני (1) יכולה עוד לברוח
אפסו כוחותיי מלצרוח.
זאבה שותת דם עוד, אינני (2)
אך ציפור אני (3)
הבורחת מציפורניי האויב.
בעלת אוב
איני (4)
דוברת אמת אני. (5)
אינני (6) אומרת עוד שקר"
יש פה יותר מידי חזרות על "אינני", "איני", "אני".
זה בית קצר יחסית, וזה קצת משעמם לחזור על אותה מילה.
אם הייתי במקומך, הייתי משכתבת את השיר.
בהצלחה! :)
[אוף, אני מרגישה רעה. אבל זו באמת דעתי הקטנה.]
ואולי באמת כדאי שאפנה את כבוד התגובות לאנשים שמבינים? (יעקב?)
זה הגיוני. ואת המשפט הזה הכי אהבתי. הוא אמיתי מאוד.
אבל משו כן רציתי לומר.אפיסת כוחות זו מציאות שנראה לנו שאנחנו נמצאים במקום הכי נמוך והכי מסכן שיש, אבל לא נורא. גם לשם מגיעים, והפוך -אחרי כמה זמן תגלי שהוא לא היה כ"כ נמוך ומייאש כמו שהרגשת - אבל ממנו רק עלית. כי מהמקום הכי נמוך ושפל אפשר רק לעלות.
בקשר לכמה דברים אחרים - אושרית כבר העירה, אין צורך לחזור.
שיר נחמד מאוד, וטוב להוציא הכל מבפנים.
אני מעדיפה שירי דיכאון מאשר אנשי דיכאון.
יהיה טוב!
:-)
הערה נוספת:
טוב יותר לכתוב: אני דוברת אמת, או דוברת אמת הנני. והשורות שלפניה ואחריה, נראות לי מיותרות.
בשירה המודרנית אין חוקיות מיוחדת לסימני הפיסוק והשימוש בהם באופן לא נורמטיבי/ מקובל יכול להביא בדיוק את התוצר שמבקש הדובר בשיר, בעצם הסימני פיסוק כשלעצמם, הם אלה שמשרתים את הכותב להביע את עמדתו בשיר בצורה הטובה ביותר.אם כן אני ממש חולקת עלייך בנוגע לסימני הפיסוק היא יכולה להשתמש בהם כרצונה.
לדוגמא: אם היא עשתה הפסק בין שתי השורות הראשונות:
"נגמרו מילותיי,
אפסו כוחותיי."
אז כנראה היא רוצה לומר שכבר אין לה כוח והיא עושה מעין עצירת פתע לאחר כל שורה, זה כל העניין של חיבור בין תמטיקה לפואטיקה.
מבינה?
לא יודעת, אני יודעת שלי זה מפריע בעין לקרוא שיר שכתוב בצורה כזו...