יצירות של יודוך עמים!!

אורזת מזוודות. מחפשת דירה בלב אחר, לב אשר לא יבגוד. אורזת זיכרונות יפים נועלת בקופסת הרגש. שורפת, לא מותירה זיכרון יחיד. * יש בעיות עם שכר הדירה, בעל הלב השתגע. מתמקחים על המחיר הכבד. כבר שכחה שאהבה לא קונים. מעמידה על דוכן את הלב הישן בו הייתה גרה... שם ממליצה לקונים את נאמנותו של הלב הסורר. לא אכפת לה גם לספר על המכות שיקבלו תמורות הנאמנות ללב "האוהב". מה אכפת לה לספר סודות, הרי האיש שהלב שלו, כמעט שהפגיש אותה עם מלאך המוות. אך אף קונה לא מתעניין בלב הפושע. כבר שכחה שאהבה גם לא מוכרים. ושוב פעם, הולכת לחנות הלבבות. שם מכריזים: "אהבת אמת בשקל", "אהבה טרופה בעשר" גם כן אהבה... את כולם ניסתה, לא שווה אפילו גרוש. הדבר היחיד שלא ניסתה זה 'לב של חברות אמת'. קנתה אותה איפה.. הפעם זה שונה. הפעם קנתה לב עם אחריות, אחריות עולם.

הדרך היחידה להיאטם בפני הגהינום שמסביבה הייתה לשתוק, להבליג, לקבור את ראשה בין ברכיה, מפעם לפעם להזיל דמעות, מפעם לפעם להציף את העולם בבריכת דמעותיה. לפעמים זו הייתה ההגנה היחידה שלה, מלבד שתיקתה, נותר רק לבכות ולהטביע הכל ביגונה שלה. לפעמים חולמת על עולמות השבורים בצורה יותר יפה, בצורה יותר עדינה. לפעמים השקט שבה מראה את עצמו לכולם, מראה כמה נורא הוא יכול להיות, כשהיא אינה אומרת דבר. לפעמים.

אשרי הבכי אשר לא פרץ בזמן שאיים להרוס את אדישותי הקרה. אשרי ליבי אשר לא פרץ מיגעות שוטפת. אשרי שתיקתי אשר מעידה על חוסר אכפתיות מובהקת, שתיקתי אשר הבהירה את מחשבותי. אשרי פיהוקי השיעמום אשר העידו על הרגשתי הצבועה. אשרי החיים אשר גורמים לתיסכול. אשרי החיים אשר מביאים לדמות צבועה, בה מכסה אני את האמת שבי. אשרי.

שקט, דממת מוות, בכי כבוש, דם, גויות. הכל מתערבב. הכל דומם. טיפות, טיפות ניתזות. דם עז זורם. הכל בערבוביה של מהומות, רגע לפני המוות, דקה של חיות עזה. בכי-אנקה-בכי-אנקה הכל מסביב אדום. אש מתמרת מבפנים. כתום-אדום-צהוב הצבעים זועקים, הבכיות גובעות. הכל דמם. רק האש, עדיין מפצפצת בשלווה

וביום סגרירי שכזה, אלחש שמו באהבה. ותבוא הרוח ותנשב עד אליו ותעביר מיסרי המתגעגע. וביום חורפי מזה, תבוא רוח סופה ותביאנו עד אלי. והרוח תישאר ביניינו, כתירצה להזכירך לחזור אליה. אך אז- לא אסכים. והרוח תימשוך מצד אחד ואני באחר, ואתה תיקרע לשניים והרוח תהייה מרוצה. "איך זה השארת רק חצייך?" אשאל כשחצייך השני יפקדני בחלומות. והרוח תילעג ותאמר: "אשת חלומות, הן אתה זאת שתמיד היתלוננת אליו שרק חציו איתך, והשני כנעלם. אז עכשיו- אצלי הוא החצי השני. ואצלך- עכשיו אין זה "רק חציו" אלא 'חציו המדמם'

הפרחים כבר אינם מפריעים בלבלובם. הנחיתות עדיין משתכשכת במיימי דמעותיי. רוח הפרצים כבר אינה עוברת אורח בדרכי, אך- עדיין יש פחד למעוד. הייסורים עודם נוקשים על דלתי. הרוח הנגדית כבר אינה פוקדת אותי. דמעותיי קופאות כשלג בלבבי העטור קמטי שיבה. אך- ה'חוץ' שב לקדמותו, ניצח הוא את לבבי, נשארתי לבדי ביחד עם צרותיי. בלי אף אחד שיחייה בתוכי. עושה כמעשה ה'חוץ', מותירה הכל בפנים. ומבחוץ שלי- בונה תדמית מושגת יותר, ואף יותר משגשגת

נגמרו מילותיי, אפסו כוחותיי. אזל כוחי מנגדך, איני רוצה עוד ב"טובתך". דמי נשפך בעזות, שותת במרירות. לא יכולה עוד לברוח, אפסו כוחותיי מלצרוח. לא עוד זאבה שותת דם. אך ציפור הנני הבורחת מציפורניי האויב. בעלת אוב, איני. דוברת אמת הנני אינני אומרת עוד שקר.