שקט,
דממת מוות,
בכי כבוש,
דם,
גויות.
הכל מתערבב.
הכל דומם.
טיפות, טיפות ניתזות.
דם עז זורם.
הכל בערבוביה של מהומות,
רגע לפני המוות,
דקה של חיות עזה.
בכי-אנקה-בכי-אנקה
הכל מסביב אדום.
אש מתמרת מבפנים.
כתום-אדום-צהוב
הצבעים זועקים,
הבכיות גובעות.
הכל דמם.
רק האש,
עדיין מפצפצת בשלווה
תגובות
קודם כל זה על מרכז או על משו אחר? כי מצד אחד זה נשמע שכן, מצד שני זה נשמע שריפה.. מענין לדעת על מה נכתב.
ועכשיו כמה דברים:
פסיקים וניקוד. - אחרי כל שורה שמת איזה פסיק או נקודה. אין צורך לענ"ד. כי בעצם ירידת השורה, את נותנת לנו לנשום. מכריחה אותנו לעצור קצת. זה כמו םסיק. אין צורך תמיד לשים שם פסיק. בחלוקה של בתים את נותנת לנו עוד יותר מקום לנשום. ממש עצירה. לא חניה קצרה.
דבר נוסף - יש חזרה רבה ביצירות שלך, וגם בזאת על המילה "עז". עזות, עוז, עז, על כל הטיותיה השונות.. זו מילה חזקה שכשמרבים להשתמש בה היא מאבדת מעוצמתה. וחבל. תנסי לשבץ מילים נרדפות שינסו לחליף אותה ועם זאת לשמור על התחושה.
גובעות - טעות צריך להכתב עם "וו"
את הסוף אהבתי מאוד.
יישר כח!