את.
הבלתי נראית.
ההיא שנמצאת בכל מקום,
אך מעולם איש לא הבחין בה.
את.
הגידי לי, מי את
הנסערת, הפועמת.
מבעבעת.
הסבירי, מדוע כואבת את
מי זה פגע בך
ומדוע
ועוד תאמרי לי
מדוע את פצועה
ולמה דם שותת ליבך
הסבירי, נאווה,
מדוע בודדה את
והיכן יופיך
ספרי לי, יפתי,
מדוע חלולות עיניך
מדוע שפופה קומתך
היכן שוכן ברק עיניך
הכיצד
ואודם שפתיך
ואדמומית לחייך
ואנה את הולכת
יקירה.
גלי את אוזני,
אהובתי.
היכן נעלמת
ומתי תחזרי
ומהי הטיפה
הבודדה
שם?
תגובות
בס"ד.
לענ"ד יש בעיה עם חלוקת השורות.
לפעמים עשית אנטר מיותר (ז"א- שורה רווח), ולפעמים יש מילה/משפט ששייכים לבית הקודם.
אבל איך שבא לך...
[עוזי'ה ויעקב, אי שם, שם, ממש שם].
אהבתי את השיר ממש. הוא ארוך- אבל י'ותר מידי (over בלעז).
ממש עמוק ויפיפה.
אבל- כן הי'ו חסרות לי נקודות, או פסיקים [חסרים] פה ושם ככה.
עלי והצליחי!
הכל בסדר זאת היא, זה מה שהיא מרגישה וזה מה שהיא מביאה- את עצמה. ואף אחד לא חייב לקבל את זה. בהצלח"ה!
תשברי את תצורת קריאה הנוכחית שלך לגמרי ואז תקראי במדוייק לפי העימוד הנוכחי ואז העמדה שלך תהיה מוצדקת.
|פרח|
איזה יופי של שיר.
פשוט יפה.
שכוייח עצום.
בשם היצירתיות: למה אין סימני שאלה במילים שצריך?!
אהבתי את הסיפור בתוך השיר..
באמת מוצלח...
השיר עצמו עדיף שיהיה קריא ובתרו שכזה טוב לו עם פיסוק מינמלי ושהקורא ישלים לבדו את הטון המתאים.
כך שיר נראה ויזואלית הרבה יותר נחמד לקריאה.
[וכן עלית על המקומות הנדרשים! :-)]