בס"ד
יומיים אחר כך
"טוב, אז מה החלטנו?"שאל חן כשהוא מערבב את כוס הנס.
"שולחים את חנן ,לא?"שאל גיא כשהוא מרים את ראשו מהספר המונח על ברכיו.
"הבעיה שהוא דתי, זה יגביל אותו" התערב לפתע רונן.
"זאת לא הבעיה המרכזית"
"אז אם לוקחים ת'עינין ברצינות, צריך קודם כל לגבש תוכנית" אמר שרון המציאותי בחבורה.
"קודם צריך לדבר איתו"
"אוקי אני מתקשר" אמר רונן וחייג
מה זה ? זאת הפעם השלישית שאני מתקשר ולא עונים!"התעצבן רונן והפליא מכותיו במכשיר האומלל.
אולי תתקשר לפלאפון שלו? כאילו!" אמר גיא .
אין לי ת'מספר שלו"
"קח! ותתקשר מהר" אמר חן, ומסר לו את המספר.
"הלו" נשמע הקול של חנן עייף וצרוד.
"הלו חנן ? זה רונן".
"הי רונן מה קורה" אוף מה הוא רוצה מהחיים שלי, חשב.
"פ'סדר, חנן, אני רוצה להיפגש איתך " לא ידע איך לנסח את זה אחרת.
"אוקי, אבל מתי?"
"עכשיו! בא מהר אל המשרד"
"אני לא יכול עכשיו"
"מה זה לא יכול" התעצבן רונן "אני צריך אותך עכשיו!"
"תקשיב רונן, סבתא שלי בבית חולים, היא במצב קשה ,אני לא ישן כבר כמה לילות."
"אוי אני מצטער, אבל אני צריך אותך דחוף!!!"
"אוקי אני אשתדל להגיע כמה שיותר מוקדם"
"טוב ביי רפואה שלמה"
"ביי"
רונן ניתק ושקע במחשבות.
"נו, הוא בא" שאל חן
"לא , הוא לא יכול כעת"
"מה?אני יושב פה ומחכה לו והוא לא יכול, חוצפן!!"
"סבתא שלו בבית חולים, והוא יושב לידה"
"אז מתי הוא יבא?" שאל חן
"בהקדם"
אירן
"ציפורה, את מוכנה?"
"כן, רגע אני רק צריכה להכניס לתיק עוד משהוא,תשמור על יעקובי רגע."
משה הרים את יעקוב על זרועותיו וחבקו "ממך אני לא אפרד לעולם"לחש לאוזנו. הקטן גרגר משהו בתגובה ומשה חבקו שוב.
"משה"
"כן"
"יוצאים?"
"כן יוצאים, קדימה"
"דיברת עם המבריחים?" הנמיכה ציפורה את טון דיבורה
"כן" אמר משה כשהוא משחק עם הקטן.
"אז מתי הם מגיעים?"
"הם לא מגיעים אנחנו צריכים להגיע אליהם" התעצבן משה "אוף כמה את משגעת!"
אחרי כמה דקות של שתיקה שאלה שוב
"איפה נפגשים?"
"מאחורי הצריף הישן שבקצה השכונה ,קדימה תיפרדי מהבית"
ישראל
"הוא אמר שהוא מגיע עכשיו ,לא ?" שאל חן
"כן, ככה הוא אמר" ענה רונן
"אני חושש שהוא לא יסכים" אמר גיא
"נחיה ונראה" אמר שרון
לפתע נשמעה נקישה מהוססת, ולחדר נכנס בחור צעיר ורזה בהיר פנים שכיפה סרוגה מונחת על שערו הבלונדיני, וסיכה מחזיקה את הכיפה פן תיפול לו מערמת השיער
הוא התיישב על אחד מהכיסאות הפנויים המפוזרים בחדר.
"חנן, תקשיב" נאנח חן אני מקווה שזה לא יהיה קשה לשכנע אותו
"שמעת על האיום הגרעיני?"
"כן,ו..?" שאל חנן
"וחשבנו…שאולי..נשלח אותך לשם"
"אותי?" התעגלו עיניו "אני עדין צעיר אני צריך ללמוד ו.."
"תקשיב" קטע אותו "אתה יודע את ההשלכות לגבי זה"
"כן.. אבל…אולי תשלחו את רונן או את גיא, למה דווקא אותי?"
" רק אתה יכול לעשות את זה, עם המוח שלך"
"טוב" אמר חנן וקם מכיסאו "אני אחשוב על זה ומחר בעז"ה
אתן לך תשובה"
"טוב להתראות"
המשך יבוא
תגובות
בס"ד
קודם כל, כל הכבוד!! רואים שהשתפרת מעט מהפרק הראשון!!
"אוקי אני מתקשר" אמר רונן וחייג
מה זה ? זאת הפעם השלישית שאני מתקשר ולא עונים!"התעצבן רונן והפליא מכותיו במכשיר האומלל.
אולי תתקשר לפלאפון שלו? כאילו!" אמר גיא .
אין לי ת'מספר שלו"
"קח! ותתקשר מהר" אמר חן, ומסר לו את המספר."-
הקטע הזה בסיפור הפריע לי. הרי למה מההתחלה הוא לא התקשר מיד לפלאפון של חנן? השב"כ ידוע כמוסדר מאוד והעניין הזה שחן מסר לו את המספר ולא היה לרונן מההתחלה נורא הזוי ולא מתאים לשב"כ ומוריד מהאמינות של הסיפור.
את כותבת על השב"כ, האגף הוא דמות מאוד מרכזית בסיפור שלך. את צריכה לדעת כמה דברים לפני זה. למשל שהם קשוחים ממה שאת מציגה אותם. וכשאר הם מתקשרים לחנן אני מצפה מאיש השב"כ-רונן שמתקשר להיות תקיף כמו שצריך. כמו שהשב"כ צריך להיות מוצג פה. לא רכרוכי..סבתא שלו חולה? נכון..זה לא טוב..אבל את חושבת שבאמת זה משפיע על השב"כ לא ללכת על המטרות שלו?
את מבינה מה אני אומרת לך?
לדעתי את חייבת לעשות מעט עבודה קטנה על השב"כ, מה הסגנון שלו, איך מדברים. יש לך פה הרבה פרטים נורא לא מאמתים את המציאות, וזה שוב, עושה לסיפור מראה לא אמין. וחבל, יש לו פוטנציאל.
ועוד משהו בעניין שהפריע לי מאוד...
"פ'סדר, חנן, אני רוצה להיפגקרש איתך " לא ידע איך לנסח את זה אחרת."-שוב, מה זה לא יודע איך לנסח את זה??
וחוזרת לפיסקא למעלה. את חייבת בע"ה להבין טוב על השב"כ, על עוז רוחם, על זה שבאמת הם לא מסתבכים בניסוחי שאלות..וכאשר הם רוצים להזעיק סוכן/ איש כלשהו הם מצליחים בדר"כ חוץ ממקרים בודדים. שסבתא חולה לא אחד מהם.
כתבתי לך על כך באריכות, כי לי אישית זה מאווווווווד הפריע. על כן כתבתי והארכתי. קחי לתשומת ליבך..:-)
הפיסקא על אירן מצוינת!!
"הם לא מגיעים אנחנו צריכים להגיע אליהם" התעצבן משה "אוף כמה את משגעת!"-מראה את המתח, מוכיח אותו מצוין...התעצבן משה..עצבנות מעידה על לחץ..לא יותר מדי הגזמת בלחץ בפיסקא, לא פחות מדי..כמו שצריך..
והקטע עם השב"כ בסוף..טוב, בשני מילים..לא אמין. לא מודיעים ככה לבנאדם.
סה"כ סיפור מלא פוטניצאל. נשמע טוב..ו..בהצלחה..ו....באמת אני חושבת שלההתחלה חבל לקחת כאלה נושאים שקשה לכתוב עליהם אפילו לסופרים דגולים..שב"כ..פצצה אירנית...ריגול...בריחה מארצות..אני הייתי ממליצה לך להתחיל עם סיפורים יותר פשוטים..אפילו קישטיים ורגילים ולאט לאט לעלות...
בהצלחות!
-תהילה-
זה שיפור מחלק א'= אבל עדיין...הדרך ממשיכה..:-(
תודה על הביקורת הבונה
אמ....האמת היא שאני לא יודעת שום דבר על השב"כ....
אני צריכה לקרוא
תותול
אני לא מבינה
זה שספ'תא שלו חולה
זה לא מנע מהם להשיג את המטרות שלהם
הם פשוט רק דחו את הפגישה