בפרע פרעות בישראל
אדם שעמד בין בית אל להר אפרים, היה בשוק .
"אבל דבורה," אמר ברק בן-אבינעם כשהוא סוגר את ליסתו, ומשיב לפניו את המראה האנושי, "זה בלתי אפשרי, את יודעת שיבין רודה בנו כבר ארבעים שנה, וזה לא הולך להיפסק.
גם אני חשבתי שאחרי כל כך הרבה שנים אפילו הוא יכריז על פרישה, אבל הוא עוד מחזיק מעמד, וצבאו חזק מתמיד.."
דבורה לא ממש התרגשה.
"קצת אמונה, ברק!" היא אמרה בטון מוכיח, שהזכיר לברק את ימיו בשלישית שנייה ( עוד לא המציאו את מספרי הכיתות..) "מעטים מול רבים, אמונה מול כוח פיזי ,האור מול החושך, אחד נגד מאה מול הישרדות....
אתה לא רוצה להיות זה שמתחיל את השרשרת של העם היהודי??"
שתיקה.
"אני מניח שאפשר לנסות," ענה ברק האיש לאחר מחשבה מעמיקה... "אבל..אם נפ.."
"זה הדיבורים שאני רוצה לשמוע!" פסקה דבורה בנחרצות וקטעה את ברק בנחרצות גדולה עוד יותר.
"אמממ.... אתה לא אמור ללכת לאיפשהו?"
"מה?!לאן?!"
"אתה נלחם לבד נגד צבא יבין?"
"לא."
"אז לך תשיג לוחמים!!"
הבעת הבנה הפציעה על פניו של ברק.
ברק, ליד נחל קישון, נמתח בעייפות ולא הצליח לעצור פיהוק.
"אמרתי לך שזה יצליח, לא?" צעק לאישה שבאה מרחוק.
דבורה התקרבה וגיחכה לעצמה בשקט. "כן, ממש..."
"מה אמרת?"
"שזה מגוחך. אתה לא באמת יצאת ברצון למלחמה הזאת, אני דחפתי אותך."
"מה זה?!" צעק ברק. "מה פתאום? הרי אני אמרתי במפור.."
"בטח,בטח. מה שתגיד.." קטעה דבורה בנחישות את דבריו של ברק.
הפעם השנייה היום.
"עכשיו, אתה יכול לעוף?
יש לי שירה לכתוב".
לפני אלפי שנים, (ממש עכשיו...) אדם שעמד ימנית מנחל קישון ושמאלה מהר תבור,
היה בשוק.
( הסיפור הסתיים. לפרטים נוספים יש לעיין בספר שופטים, פרק ד'. )
תגובות
קרעת אותי עם ה"לך תשיג לוחמים!!!"
אבל היה יוצא יותר טוב אם היית מרחיבה וממשיכה את הסיפור....
או סתם... בכל מקרה החומר מצוין גם העיבוד לא רע אבל כמו שאמרו קודמיי- הייתי מפתחת את זה יותר מאריכה, מוסיפה תיאורים ונופך וכד'...
בהצלחה