הדרך היחידה להיאטם בפני הגהינום שמסביבה הייתה לשתוק, להבליג,
לקבור את ראשה בין ברכיה, מפעם לפעם להזיל דמעות,
מפעם לפעם להציף את העולם בבריכת דמעותיה.
לפעמים זו הייתה ההגנה היחידה שלה, מלבד שתיקתה,
נותר רק לבכות ולהטביע הכל ביגונה שלה.
לפעמים חולמת על עולמות השבורים בצורה יותר יפה, בצורה יותר עדינה.
לפעמים השקט שבה מראה את עצמו לכולם,
מראה כמה נורא הוא יכול להיות, כשהיא אינה אומרת דבר.
לפעמים.
תגובות
בס"ד.
קצת קצר לי, אבל אין עוד מה להוסיף...
בכל מקרה- אני חושבת שאומרים 'זו הייתה' ולא 'זה היה' (שורה רביעית).
וזהו. אין עוד מה להעיר. קטע מקסים.
בדולח... תודה על הדאגה =] חחח
נחמד מאוד, אם כי קצת מצמצם לדעתי להתמקד רק בנקודה אחת, זה כמו קטע שתלוש מחיים- חיים של מישהו אחר.
קשה להתחבר ככה. כדאי להאריך.