וברגע [יחסית] אופטימי
לקחתי את הכאב
העמדתי אותו בתוך
התמונה. ופתאום ראיתי
עד כמה הוא קטן.
נקודה
אחת
שחורה
בתוך הדשא הפורח הזה
שאת הפרחים אני השקיתי.
לפתע קיבלתי תבונה אמיתית-
החיים מסובכים, נכון.אבל אנחנו
דואגים לקשור יותר חזק
להדק, להוסיף עוד דמעה.
הופכים את הכאב למפלצת
מאפשרים לה לאכול כל פיסת
שמחה שיש לנו.בזכותה
אנחנו נעשים רזים.
מאופטמיות, מאמונה. מפלצות אי אפשר להרוג.
הכאב הוא האהבה שלך,
הבדידות היא האויב הכי נורא.
תגידי,
איך זה לחיות בניגודים כ"כ נוקבים?
[מיריות שירית לעבר עצמך]
תגובות
מחכה לעוד שירים
-נא לא לשים שמות פרטיים אלא אם כן פורסמו בצורה גלויה-
הערת המערכת.
אנחנו צריכים ליראות את הכאב כאויב גדול. לאט לאט, אתה שוקע עמוק בתוך הדיכאון ולא רואה דבר ממטר מלבד עצמיך וכאבך...
"מתוך כאב, תצא שמחה אמיתית..." אנחנו צריכים להגיע למקום בו אנו אומרים לעצמינו שבלעדי האמונה לא נצליח דבר, כי האמונה היא התרופה הכי טובה לכל כאב... צריך רק ליבטוח בה' היתברך ולדעת שהכל מאיתו ולהאמין באמונה שלמה ולהיתפלל שתצא מהכאב ותגיע לשימחה אמיתית...
יפה לך ילדה, כל כך צובט....
נא לא לשים שמות פרטיים אלא אם כן פורסמו בצורה גלויה-
הערת המערכת.
יישר כוח!
יש לך כישרון לכתיבה, ברכות והצלחות!
כואב ועצוב ממש.
רק שמחה והצלחה!!