קטע
צבעים
ב' בתמוז תשע"ה (19.6.2015)
בסייעתא דשמייא- שאנו על כנפי השכינה מעבר לגבולות אל ארץ ישראל.
צבע! הכל מטוייח בצבע.
נכנסתי לחדרי הגדול מדי שקירותיו נצצו בבוהק של צבע ירוק זית ושמנת שנצבע זה עתה. החדר היה מסודר כאילו לא היו בחדר לפני כשעה שיפוצניקים סוחבי דלי צבע כבדים.
מסודר. עבודה טובה של שרה שתמיד הייתה נקייה מליכלוך כראוי לעבודתה- פינוי הליכלוך.
השלתי את הילקוט מגבי ונאנחתי תוך שאני נופלת עמוק לתוך רכותה סופגת הייאוש של מיטתי רחבת השוליים. מעיפה בבעיטה נעל אחר נעל.
קושי. אי הבנה. סיזיפיות.
ייאוש. ייאוש. ייאוש.
היכן את פשטות? היכן את שלווה?
אייכה החיוך? שמחה?
ענווה?
ריח הצבע ליטף את אפי. מלטף ומלטף. מחניק אותי. אני הולכת. בורחת.
חיטטתי עמוק בארון הבגדים שלי מעיפה חצאיות צבעוניות. טישרטים-כחולים, ירוקים, כחולים נופלים. מצאתי את שחיפשתי. ריח הצבע ממשיך להציק.
לקחתי את קופסת הקרטון הקטנה, שהכרתי מקרוב לפני כמה חודשיים. יצאתי למרפסת שלי. הוצאתי מבין כל הסיגריות הלבנות, חסרות הצבע חוץ מהפס בקצה הבלתי מורגש שחושף את השחור שמתחת ללבן, סיגריה אחת כמעט לבנה.
שאפתי שאיפה ארוכה מהדבר שהפך למקור הנחמה שלי.
שואפת ונושפת את כל רגשותיי האצורים בתוכי, את תיסכולי הכואבים, את הדברים שלא יודעים, מה שאני לא יודעת. אני לא יודעת כלום!
זה לא אמיתי. יש משהו מעבר. חיי תורה. מה זה אומר?
יש משהו אחר או שזה זה, אבל אחר - אמיתי.
אמת. דינג. דינג. דינג. המולה הצטלצלה במוחי.
מחפשת מחפשת- אמת. מחפשת אולי לא במקום הנכון.
כי חיפשתי אך מה שמצאתי זה סיגריה שאליה אני יכולה לנשוף את כל השקרים בעשן אפור. ושהיא נגמרת, השקרים? אינם נעלמים. רק ממשיכים להתריס עד לפעם הבא שאנשוף אותם החוצה לכמה רגעים.
מוציאה את השקר על ידי השקר.
נשפתי ושאפתי. שוב שוב. הדלקתי עוד אחת, השקרים היו רבים.
הסיגריות הפכו לחברותי הקרובות, חברותי השקריות.
שקר ועוד שקר יוצא וחוזר.
היום ככה, מחר כבר לא.
מדברת ככה, מולו כבר לא.
הראש חושב לא, כן, לא, כן.
רוצה את זה, אבל לא באמת.
הצביעות מרקיעה שחקים אך איך אפשר להבין מבין כל השקרים. כך גם האמת הפכה לשקר, החוט ביניהם דק, דק. לא פלא שבחרנו ליפול.
2