יצירות של אחיתופל

היום, נעשה משהו בלתי נשכח. היום, נעלה על האוטו ופשוט נברח. אל מעבר לאופק, אל עבר האור. שם נשמח בגילה, על רגעי הדרור. אתמול, עוד ביכינו על אשר נחמס. אתמול, חששנו מכתמים על גבי המכנס. הרגשנו כלואים בכלוב של זהב. וחשקנו בחופש לו זוכה הכלבלב. מחר, נעשה ככל העולה על רוחנו. מחר, נעלה כשנרצה על גבי יצוענו. אין מגבלה כלל, ומי שלנו שיאמר. מה אסור לעשות, ומה לנו מותר.

בעז"ה ארוכים הלילות וקצרים הימים בזמנים גשומים ומלאי טללים ארוכים הימים והלילות כהרף עין בימים של חמה וזיעה כמו מים מן בינות השער האפור המנוכר פורצים הילדים כמעט ללא צער צועדים הם לביתם לסעוד ולצהול על הווי היום והכדור הגדול ארוכים הלילות וקצרים הימים בזמנים גשומים ומלאי טללים ארוכים הימים והלילות כהרף עין בימים של חמה וזיעה כמו מים אך האם מישהו מבחין את ליבו לילדון הקטן שאיבד את דרכו עומד הוא בשמש ותיקו לידו מחפש הוא מים להשיב את נפשו ארוכים הלילות וקצרים הימים בזמנים גשומים ומלאי טללים ארוכים הימים והלילות כהרף עין בימים של חמה וזיעה כמו מים לאחר מנוחה וסעודה קצרצרה פורצים הילדים בשמחה בריצה אל המגרש החולי המסוקל למחצה לבעוט בכדור ולפרוץ בריצה ארוכים הלילות וקצרים הימים בזמנים גשומים ומלאי טללים ארוכים הימים והלילות כהרף עין בימים של חמה וזיעה כמו מים אך האם מבחינים הם בדמעות עצורות בלב השבור וביבבות מודחקות של הילד ההוא הבודד המנוכר ההוא החדש ללא כל מכר ארוכים הלילות וקצרים הימים בזמנים גשומים ומלאי טללים ארוכים הימים והלילות כהרף עין בימים של חמה וזיעה כמו מים אך לפתע פתאום מתגלגל הכדור לפאתי הכביש למקום האסור כמעט ונרמס תחת גלגלי מכונית אך נעצר ונבעט בתנועה מוכנית ארוכים הלילות וקצרים הימים בזמנים גשומים ומלאי טללים ארוכים הימים והלילות כהרף עין בימים של חמה וזיעה כמו מים מביטים אז הילדים בפליאה בזר המפגין שליטה מופלאה מלהטט בכדור ברגלו השחומה מעלה ומוריד ומכניס באבחה ארוכים הלילות וקצרים הימים בזמנים גשומים ומלאי טללים ארוכים הימים והלילות כהרף עין בימים של חמה וזיעה כמו מים כעת הילד אינו עוד סתם אחד הוא מיודד ואהוד ולא עוד בדד לא יוצא אחרון מבינות סורגים צועד הוא כשווה בין חברים ארוכים הלילות וקצרים הימים בזמנים גשומים ומלאי טללים ארוכים הימים והלילות נמרחים בימים של חמה וזיעה כמו מים ימים... לילות...

מצלמה בטלפון נייד

​​

ב"ה איכה חלפו להם ימים ימים ארוכים מלאים בצללים בוהה לו העלם בריצוד בגלים בהשתקפות מדורה בתוך ערפילים דואגת האמא על הילדים ילדיה שלה שמסיירים בשבילים על אדמת הדמעות הם מגינים מגינים מאויב, בני עוולה ,מחבלים חיילים אמיצים נקברים בודדים מגינים על שדות בהם תפוזים נופלים

מצלמה בטלפון נייד

כאשר אני בדד מרגיש נייר גרוס מן ארץ שוממה חפץ ליבי לטוס רואך מאושרת וליבי עצוב חשבתי תחכי לי ,ואלייך אשוב חלומות באספמיא חולם אני בליל רואה את הירח וכזאב אז מילל יודע שבריחוק לא אמצא את השלווה אך להתקרב אלייך זוהי סכנה חפץ אני בקשר מתעב את הבדידות אך לפעמים חברה היא מוות ואני עכשיו סמרטוט

ב"ה ואנחנו רצים, שריריינו צועקים לנו לעצור לחדול מלנוס אך מי שעצר מת זעקות הקורבנות עוד מהדהדות בראשי ואת הסנדלים המוכתמים בדם בו בוססנו בצאתנו את העיר לפני מועד מועדים וחצי השלכנו זהו היה בזבוז של סנדלים,אך זה עתה קנינו אותם מן הסנדלר מן הסימטה הקטנה והחשוכה ובראשי עולות עתה תמונות של גולגלות מושלכות ברחובות גולגלות שהיו לאנשים זמן לא רב לפני כן ואולי גם סנדלרי בתוכם זהו עתה אפשר לנוח הגענו אל מבריחי הגבול ואנו מחכים ללילה כדי לעבור אל עתיד טוב יותר רגע אני עשיתי קצת מבול עתה אוריד את הלוט מעל לסיפורי אני הוא אברהם בנו של דן לפני חודש ראש חבורת הנערים בשכונת הרצענים בירושלים ועתה אני אוד מוצל מאש כפשוטו אני נמלטתי מירושלים דקות ספורות לפני שנפרצו חומותיה ויד האויב גברה את השריפה היה ניתן לראות למרחוק אם בשמחת בית השואבה היה ניתן לברור ברחבי ירושלים לאור המנורות שהודלקו בעת החורבן לילה כיום האיר את פני המזרח עד חברון אני ראש הילדים בשכונתי רציתי להצטרף לכוחות הפורעים בצבא האויב אך חזקה עלי מצוותה של אימי בשכבה על ערש דווי לדאוג לאחי הקטן בן הזקונים לשרוד את החורבן ולהקים משפחה וחיים משל עצמו שנפשו לא תיצלק מן החורבן לחשה באוזני ואחר נאספה לבית עולמה ואיפה אבי היה אתם שואלים? אבי מת ועתה אני צריך להפסיק ולנוח מעט לא אוכל לכתוב בקרוב אני רוצים להגיע אל פרס שם נוכל לנוח מעט ושם אפרד מן מצוותה של אימי ואוכל סוף סוף אחרי כשנה של סבל לנוח בחרתי בסיפור דווקא ולא בשיר כדי להתאמץ אשמח לביקורת

מצלמה בטלפון נייד

הממלכה הנושנה שוממת היא מבלי בניה עם העולם אין שיג ושיח כי הסכמים היא מתעבת בניה נשרו יצאו הלכו לראות העולם האם החופש משחרר או שמה העמל? חפץ הוא בבדידות אך חושק הוא בחברה מפסל את רעיו מגושי פלדה קורס תחת העומס ובליבו שמחה כשרואה עובר אורח שאליו רגלו פנתה זורק הוא הקורנס על הסדן עם הברזל משתחרר מן הבדידות בלב צוהל