יצירות של כי אין פיסבוק

אומרים שהראשונים הגיעו מההרים פסעו בשלווה במדרונות הירוקים ושמעתי שלוחשים שיצאו הם מהים ביגדיהם יבשים, לחמם בידם אולי בכלל בקעו מהאדמה היא אמם הרחומה והחנונה האמת שמכול אלה גם יחד הגיעו ובמטענם סוד אחד גנוז ועליון הביאו עלו לארץ ולא הסתכלו לצדדים ימים שלמים נראו כצועדים ליקטו שבבי אור ממקומות נידחים והביאו אותם, עמוק אל ארץ החיים שקט הנהר ושקטה האדמה בארץ החיים נדירה ההפרעה איכרים חקלאים יוגבים וכורמים הביטו מופתעים באנשים הצועדים הם תיפסו ועלו מכול הצדדים אל פסגת ההר הנוגעת בשחקים וסביב חלקת קבר אלמוני ונטוש התאספו והתחילו להיות לשם המטרה שלשמה התקבצו אני אומר לכם, הארץ רעדה הם חגו שם מהירים כסופה רוקדים סביב עצמם עד כלות הנשמה, קצת מוזר, אך מהם היא לא יצאה בהתחלה התקבצו סביבם אנשים צופים ברוקדים שאינם עוצרים אך כמו לכול דבר להכל מתרגלים ופשוט קראו לו, הר המשוגעים. שעות ימים שבועות ושנים מלנוע לא הפסיקו הרוקדים יד ביד החזיקו ושרים עוד נקיים הקבר לחיים ולאט לאט בקע האור האש לחשה והיתה למאור וכל העמק למטה הבין קמו לחיים אי אלו אנשים והאש סובבה את כל הרוקדים לא מניחה לאיש להתקרב לקדושים ככה עברו שבע שנים בלי שירדה, ולו במעת, האש בהרים. ובכל אותו הזמן שהנשמות טיפחו כל שדה וגינת גן בשלל צבעים פרחו כל עץ ליבב מנגינות כל כיבשה המליטה וולדות כל העמק שגשג בנשימות אהבות פרחו בינות לנרות אנשים הקשיבו לחכמים ולזקנים שהגיעו לגיל מופלג בשנים ובוקר אחד רץ בכפר ילד יחף על דרכי העפר וצעק לכולם בכל הכוחות נעלם ההר ונעלמו הרוחות נעלם האור ונעלמו האנשים נעלמו המנגינות המרקיעות שחקים אך העמק נשאר מואר בטוב אמיתי מואר בחמימות אמונה וחום בין אנושי ולאן המשיכו אותם אנשים זאת בוודאי כולכם שואלים מספרים הם יודעי הנסתרות יודעי כל הדרכים הסתורות "למקום הבא הם עוברים ואולי אפילו באלו הרגעים מפיצים את אור האורות את הטוב בכל הנשמות ומי הם אותם אנשים? אלו אני ואתה אחים יקרים כולנו חלק מגלגול הנשמות אם רק נבין ונסתובב באורות עורו עורו טובי הטובים אורו אורי יודעי העיטים עורו המבינים בנשמות אנשים והושיעו אותנו מחורים אפלים זהו תפקידינו זהו ייעודינו להפיץ חום ואור בעולם להפיץ אמת לעם הנעלם בהצלחה לכם עושי הטוב להתראות במהרה בהר הקרוב

לעיתים רחוקות האדם מלטף בנימי נפשו, את נשמתו רק כדי לחוש קצת מן האור הגנוז בה לעיתים מלטף ולעיתים מכאיב וכול זאת רק כדי לזכות בצעקתה, לדעת את כוחה, לדעת את כוחו.