יצירות של ניצוץ ההוויה | יצירות ש-ניצוץ ההוויה אהב

אֵיךְ מְשׁוֹרֵר כּוֹתֵב בַּמִּדְבָּר
הוּא הוֹפֵךְ מַבּוּעָיו
לְדַם הַמּלִּים הַנִּגָּר
הוּא הוֹפֵךְ תְשׁוּקָתוֹ וְהוֹפֵךְ כִּשְׁלוֹנוֹ
לִנְהַר הַמּלִּים שֶׁמַרְוֶה צִמְאוֹנוֹ

יום אחד אולי אוכל להיות
מי(?)
שאני באמת.
אחד כזה שלא מפחד, ללא תאוות
בכלל
כמו משה,
רבנו.
אולי קצת יותר,
טהור,
אחד שלא.
בוכה.
(אולי בכלל זאת עוד תאווה)

לפעמים אני מדמיין שהכל טוב
כמו היה לי משהו להיאחז בו
כמו היה לי משהו לאהוב

לפעמים אני מצליח ממש לראות
שיש בחוץ ראיות
כמו ילדים משחקים בבוא האביב
כמו היביסקוס קטן וחביב

שנוחת עלי
ומבשר לי

כי הגיעה עת גאולתי

שׁוֹמֵעַ שׁוּב
וְהַכֹּל זוֹלֵג לְמַטָּה
וּבְעֶצֶם הִכְבִּידָה כְּבָר אֵינָהּ


מַחְלִיט שֶׁלֹּא
וּמִסָּבִיב
הַדֶּשֶׁא וְהַטַּל
עָלָה שֶׁבָּרַח לַהוּא

וְהַשֶּׁמֶשׁ רוֹתַחַת
הַצְּרָחוֹת בּוֹקְעוֹת

נִפְתַּח לוֹ עוֹד קַיִץ.

אז רציתי לספר לכם
על המורה שלי בכיתה ט'.
הרבה דברים עברו עלי באותה שנה
אבל המורה של כיתה ט' כלום לא ראתה.
הייתי ילדה עם ציונים טובים,
אז היה לה ברור שטוב לי גם בכל התחומים האחרים.
כאב לי... וניסיתי לצעוק לה.
רציתי שתשים לב
שתראה שקשה לי.
התחלתי להתחצף, לאחר, לא להקשיב
לא לפתוח ספר, לפתור תשחצים ולהבריז.
עכשיו במבט לאחור אני מבינה
שבכל דרך אפשרים ניסיתי