יצירות של יערות לוריין

מִכְרוּ הכל בכסף [גם סיגים]. מעמד של כבוד, גבינה בסולר, לחם בתפוחי אדמה ואהבה כנגד דמעה. הלוואה כבר שווה טבעת, וכוס מלאה יין- תנינ[ים] אכזר. אין חוקים ואין מביט כאן כסף קונה הכל, עשו כאוות נפשכם, כראות עיניכם, מכרו הכל בכסף[סיגים]. על פי המסופר באגדות החורבן במסכת גיטין דפים נה:- נח.

הָרִים סָבִיב לָה מָעוֹן צִיפּוֹרִים יְקוֹנְנּוּ הֵד אֲהָבַת עוֹלָמִים וְשִבְרֵי תְּרוּעַת מָשִיחַ מִבֵּין הַרִיסוֹת יְהוּדָה מִצְפֶּה רָחֶל עַל כִּנֶּרֶת טִבְעִית בָּנֵי'הָ בַּגָלוּת לְלֹא מִקְדָּש מְצַפָּה הַיָלְדָה לְבוֹא אֶלִיָהוּ הַנָּבִיא לִשְמוֹעַ זְכוּיוֹת יִשְרָאֵל בְּקוֹל שוֹפָרוֹת רָמִים לֹא רַק הֵד הָרִים שְיַעָבְרוּ שִבְעָה עֲשוֹרִים יְחִידוֹת זְמַן חַסְרוֹת מַשְמָעוּת כְּמוֹ זְהָבִי הָרַב שְפִּיזַרְתִּי לְמָעַן מִשְאָלַת לֶב מָלֶא הֵדִים [קוֹל מְבָשֶר- מְבָשֶר וְאוֹמֶר מְבָשֶר- מְבָשֶר וְאוֹמֶר מְבָשֶר וְאוֹמֶר וְאוֹמֶר] בְּאַרְבָּע כְּלוּנְסָאוֹת שָמַיִים וַאָרֶץ יַעָמְדוּ דוֹם שֶמֶש וְיָרֶחַ וְכּוֹכָבִים יָרוֹנוּ כְּחוּפָּה עַלֵיכֶם יָקִירִים לֹא עוֹד מַיִם מַרִים יִתְרַפְּאוּ הֶם כִּי בָא מוֹעֶד וְאֵין שִמְחָה אֶלָא- הֵד הָרִים מִסָבִיב מָעוֹן צִיפּוֹרִים יְשוֹרֶרוּ מַנְגִינַת עַפְעָפֵּי שָחַר _____________________________________________ השיר מתבסס על התמונה של רפי הד הרים והשיר של לגעת [מוצאי שבת קודש], היא עורכת בביכורים.

ובעזרת נוצה של עוף חול אזרה בשקר תחפושת האמת המדומה בס"ד לאור יד כסופה אבדוק את החמץ בלב נסתר מְעַיִן ובעזרת נוצה של עוף חול אזרה בשקר תחפושת האמת המדומה כל אלף שנה יישרפו עוד מאות שקים ועדיין השקר ישתוקק לחיות לנצח והאמת קבורה בלבה של אש כבויה מחכה לאיש כסוף שיוציאה באֹמץ ויגאל את העולם יחזיר למקורו ללא צורך בדרך חדשה האמת תמיד תרענן כמו עונות השנה --------------------------------------------------------------------- הכסיפות מסמלת את התורה, כמובא במעשה מבעל תפילה. ובפרשיסחא נהגו לומר שתי מימרות: *אני יכול להחזיר את כל העולם בתשובה בתנאי שלא ישקרו ** אם היו מתייחסים לשקר כמו ניאוף הגאולה הייתה מתקרבת וכך טיפלתי בשני נושאים, מקווה שיותר מובן הפעם יעקב.

בס"ד קנאת האחים בראשית פרק ל"ז פס' ד' "וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם." בראשית פרק מ"ה פס' ג' "וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ... " בראשית פרק מ"ה פס' ט"ו "וְאַחֲרֵי כֵן, דִּבְּרוּ אֶחָיו אִתּוֹ." השאלה הגדולה היא מה השתנה לאחר שמונה פרקים שפתאום האחים יכלו לדבר עם יוסף?. קודם אקדים ואזכיר את הסיבה שלא יכלו לדבר עימו- קנאה טהורה. מסביר השפת אמת שבעצם קנאה היא לראות אדם במקום מסויים ולהאמין בכל לבב שאני שייך לשם בדיוק ויותר ממנו, לאמר: ראובן רואה את שמעון במקצוע מסויים עם מעמד מסויים ועם רכוש מסויים. ראובן חושב לעצמו בהיגיון: הרי אני שייך למקום הזה בדיוק כמוהו, גם אני יכול לעבוד בעבודה שהוא עובד בה. להחזיק במעמד שלו, ברכוש שלו, ולנהל הכל בצורה יותר טוב, אז למה אני לא שם? כי ראובן לא חושב להסתכל פנימה להבין ששניהם אנשים עם כישרונות שונים וכוחות נפש לא קשורים, זה ממש לא נחשב אצלו לשיקול. וכאן מתחילה ונגמרת הקנאה וכך קרה בין אחי יוסף ליוסף עד שהבינו, ואחרי כן דברו איתו... היו אלה ימי חנוכה והרבי מרוז'ין פעם אחת נכנס לביהמ"ד, החסידים שיחקו דמקה להנאתם. מייד כאשר קלטו במבטם את הרבי הצניעו את המשחק בבושה והתחמקו מהרבי בשואלו מה שיחקו. הרבי לא היה טיפש ודרש מהם להוציא את ששיחקו בו, הם הוציאו ולמדו לקחים חשובים. א. אתה צועד קדימה, ב. אתה צועד צעד אחד בכל פעם, ג. הלבנים יהיו במשבצותיהם וכנ"ל השחורים, ד. כאשר תגיע למעלה תוכל לצעוד לכל כיוון... אם כן מה התרופה לקנאה ?- שאדם יכיר עצמו... כשאדם ידע מהם כשרונותיו וכוחות נפש, מהי מטרתו ושלחיתו המיוחדת לו עצמו. יבין שאין סיבה לקנא בפלוני אלמוני, השוני בולט מידי ואין על מה לריב. שמעתי משפט חכם, כדי לעשות שלום צריך להילחם קודם~. אחרי שהכל יתברר וכל אחד ידע מיהו, לא יהיה על מה להילחם :-). כשתרצה לרשת מקום אדם אחר תצטרך לרשת את חבילת צרותיו [ליודעי אידיש בלבד:-)] תמההּ הלבנה לעצמה, למה שלא תוכל להיות שמש? מי שנועד להיות שמש יהיה שמש ומי שנועד להיות ירח יהיה ירח... ידיעת מקומו מרבי זושא מנאפולי אמר תמיד הרבי: "כשאעלה לשמיים לא ישאלו אותי למה לא הייתי מֶיְאלֶךְ אלא למה לא הייתי זושא" אחיו כונה בשם מיאלך{הרב אלימלך מליז'נסק בעל נועם אלימלך]. זושא= זיסע= זיס = מותק היכן יוכל להשווות? מי שיועד להיות מותק יהיה מותק ומי שנועד להיות מיאלך[מלך] יהיה מילאך[מלך]. ארוכה היריעה במה שיש בה, אקווה שתמצאו בה נֹפֶת דְּבַשׁ וְחָלָב... [שה"ש שם שם ], השיחה נמסרה מהרב אריה הנדלר סגן רה"י דשעלבים הסדר

על כן גם משירים, כמעט ופסקתי. בס"ד על פתח בית המדרש, המולה מתנצחת לאמיתה של תורה. על פתח ליבי, סורגים ודממה. רחקו ממני, עורקי התחברות. על כן גם משירים, כמעט ופסקתי. באין נעימת ה[ת]למוד, מילותיי חסרות חן, אמת וטוהר. אם רק אדע דרך, אשבֹּר ואנתץ, אחד לאחד. אז, על הפתח אשקיף, כאחד מהחבורה. [אם לא אצליח, ייקוב הדין את ההר. והשירה תידום, לעד.]

בס"ד קצת רקע על היצירה: קראו את המאמר של שמואל מושניק חברון- מבטו של אומן שם הוא מדבר הרבה על הפשטות והיופי של חברון בספר חיים ביהודה לא פלא שהיצירה מוקדשת בראש ובראשונה לו עצמו ובשנייה לזכר חיים יהודה הלוי מגיני ובשלישית ליונה תפארת בשארי שהיא כאמור ביתו הבכורה [או בעברית: הכל נשאר בקרי'ה :-)] קוריוז בין אמנות לאמונות* פשטות ותום, חקוקים באבן. אבות ראוהּ, בנים לִטְפוּהָּ. משחקי אור וצל במכחול הבורא על פני הגגות המתקדשים לעתיד לבוא ברקאי בקול יקראו מהר הקודש ללא אדריכלות חסרת נהנתנות כאן הלב יוצא אל מעיין הזכרונות בל יתקרב _______________________________________________ היה אדריכל צרפתי בשם לֶה קורביוזי'ה שניסה לשנות את פני העיר לצורה אסטית יותר, זה לא הלך לו כל כך אולי בכלל לא... :-) אתם/ן לא מצפים/ות שאאכיל בכפית על ההתחלה, נכון?

בס"ד לְתַקֵּן עוֹלָם מִילָה חוֹתֶכֶת, כְּמוֹ סַכִּין בְּנַפְשִׁי. הֶטֶלְתָּנִי אֶלִי קֶבֶר, מְקוּשָט בְּוֶרֶד אָדֹם. שָלְוָות עוֹלָמִים, לְעוֹלַם לׂ א תִּהִיֶ´ה, מִטַּת וְורָדִים. לָכֶן דַּרְכִּי עָשִׂיתִי, לְתוֹךְ הָוַויָ´ה, שֶל בִּלְבּוּל וְמַטָּרָה. מִשוּם מָקוֹם הֶגַעֲתָּ, "לׂ א תִּצְלַח דַּרְכֶּךָ" אַמָרְתָּ. חוֹמָה מְבוּדֶדֶת תַּתְּקִילֶךְ, וּלְבָסוֹףְ תׂ אבְדִי, בְּתוֹךְ הֶבֶל חַם שֶל אַדִישוּת". הָאַדִישוּת, מְנִיעָ לַעֲזׂ ר לַעוֹלָם. אַחֵרִים, הוּא מוֹנֶעַ מִלַגֶשֶת כָּמוֹךָ. חַשָש לְחַשִיש, סִיכּוּן לׂ א מְחוּשָב. אֶיְנִי מָנוּע, מִטָּעַמֵי נוֹחוּת. לִי בִּשְלִיחוּתִּי, אֵין כּׂ ל סַכָּנָה. אַתָּה, מְצָא אֶת שְלִיחוּתְּךָ שֶלְךָ.

בס"ד פרולוג: ספר דמיוני על שנים בהם משפחה מעל שני ילדים מוחרמת עפ"י החוק , תקופה שבה בנ"א נלחמים בגע הנקרא באגים ומתכננים פלישה לכוכב הבית שלהם. הם מחפשים את האדם המתאים שיילחם בהם וינצח, והם חושבים שהם מצאו את אנדר וויגין. המשגוח מוסר ממנו וכך הוא חופשי לחשוב לעצמו ולדבר בלי שמישהו שומע אותו אבל מסתבר מהקריאה של הספר שההשגחה נשארה עליו... משכנעים אותו לעבור מסלול מפרך של לימודים ואסטרטגיה תוך כדי שמאתגרים אותו [במילים אחרות קורעים לו את הצורה] כל פעם מחדש עד לקרב האחרון שבו הוא מביס את הבאגים בחשבו שזהו המשחק האחרון שלו, אז הוא יוצא למושבות שלהם לראות את עברם ומבין עם הזמן שהייתה אי הבנה עצומה בין שני הגזעים, כך נולד "קול למתים". משחק תבונה אנושי/ מחווה לספר "המשחק של אנדר בין משגוח, להשגחה אישית, כאב מחשמל, במנה כמותית. שלוש, ארבע שניות. גיהנם שצולל, לתהומות שנית. חיפוש מייאש, ואותו שחמט "חוקי" והכל מצד אחד של המתרס במסיכה של באג בפני אדם שחושב שכבר למד הכל הגיע הזמן להוריד המסכות, המשחק להפסיק. ואך דבר אחד מהווה מעצור. הפער, בין ההבנה להפנמה.