יצירות של חטפני

מורים! הצעה ל "v" החדש!

שרוליק הולמשה 3 כמו כל יום ישב הבלש המדופלם בכורסתו בעודו מפריח טבעות עשן ממקטרת הלבונה המפורסמת כשכולו שוקע במחשבות ופותר תעלומות בעולמות העליונים,לפתע נכנס משמשו הנאמן,רב יענק'ל. "אוה, רב יענק'ל!" פנה רבינו אל המשמש בעליצות."אני מניח שהיית אצל דוקטור איליהו ישלווודקה ולקחת ממנו מרשם לתרופה לאמך החולה ומשם הלכת לבית המרקחת והבאת את התרופה,האם אני צודק?" למרות שהמשמש היה רגיל לכושר הנבואי של רבו,הפעם זה כבר עבר את הגבול! איך הרב ידע?,הוא עמד נפעם,המום כולו ופיו פעור. כדרכו בקודש,ליטף הרב בחיבה את זקנו הארוך והלבן כשלג וענה בחיוך:"חס וחלילה!,אין פה שום נבואה אלא רק צירוף של היגיון וגאונות,כמו שאני תמיד אומר,בבוקר אמרת לי שהינך יוצא לסידור דחוף,כשבאת לא יכולתי שלא לזהות את סימני המלט שעל נעליך,לכן הבנתי שהלכת לקופת החולים,שם בונים רצפה מבטון ואי אפשר שלא לעבור שם בכניסה למרפאה,כיוון שכפי ששמתי לב אתה,ברוך ה' בריא כמו שור,מוכרח הייתי להסיק כי רווק כמוך יכול ללכת לקופת לאחר כמחצית השעה יצא רבי שרוליק מבית המרחץ כשכולו מדיף ריח שמפו אצות-ים."עכשיו אתה רענן!,חצי שמפו שפכת על עצמך, אה!,כמדומני שבמקלחת הספקת לשיר את כל הלהיטים הלוהטים החסידיים שיצאו במאה שנה האחרונות!" אמר רב שרוליק במבט נוזף. "טוב,לא נורא,יש לנו כרגע תעלומה! האדמו"ר הידוע בעל האיגרות מוישל'ה,בדיוק סיים לכתוב את החלק האחרון של ספרו הקדוש,הוא שלח את משמשו להביא את הספר לבית הדפוס ובדרך פתאום התנפל עליו נער צעיר אך חסון,העיף סנוקרת אדירה לפרצופו וגנב את הספר,לא היו כל עדים לדבר למעט צמד ישישות כבדות משקל וכבדות שמיעה ,הם לא שמו לב למתרחש ואחת מלמלה משהו על תרנגולת ורודה.ערכו של הספר לא יסולא מפז ועל כתיבתו שקד האדמו"ר במשך לבסוף ניגש אל רב מנדל,בנו של הרב ששמר על אחותו הזאטוטה שתחבה את אצבעה במרץ לתוך האף הזערורי שלה.רב מנדל היה עלם חמודות ותלמיד חכם גדול, חרף גילו הצעיר,הוא היה רזה כמו מקל סנוקר ובעל פרצוף עכברי למדי שזקנקן שחור עיטר אותו.רבי שרוליק פנה אליו וביקש לדעת מה פשר המהומה.ורב מנדל סיפר: "היום,כשאבי מורי נח מנוחת צהרים,אתם יודעים,הוא לומד תורה כמעט כל הלילה!,ובכן,כאשר הוא נח לפתע פתח אלמוני את הדלת ירה שתי יריות באקדח בעל משתיקול,לכן גם לא שמענו דבר,וברח מותיר אחריו את המפתח בתוך המנעול,למרבה הנס,ברוך השם לא קרה לאבי היקר שום דבר מלבד פציעות קלות,הברנש החטיא בצורה איומה,כנראה הוא לא היה מיומן,אך ניתן לומר בודאות שהיה זה נסיון לרצח ולא איום בלבד,הברנש ככל הנראה לבש כפפות ולכן לה היו "אשמח אם נאמר לי את פרטי המעשה של גניבת הספר,קרוב לודאי שיש קשר בין המקרים!"אמר רב שרוליק. רב מנדל מחה את דמעותיו והמשיך:"ובכן,כידוע,אבי שקד על כתיבת ספרו "האגרות מוישל'ה" במשך למעלה משנה,סוף סוף הוא סיים לכתוב ושלח את המשמש שלו,רב גיעצל'ה,עם העותק הבודד,ואז,בעודו פוסע באחת הסמטאות התנפל עליו נער חסון,והנחית עליו מכת אגרוף שהיממה אותו והוא נפל מתעלף,הוא הספיק לראות זוג קשישות שישבו על הספסל הירוק כהה שלא שמו לב אליו ואת אחת הקשישות שהיתה מקומטת כאילו עברו אליה חמישים מחרשות בו זמנית,כך הוא רבי שרוליק הודה לו בחביבות ואמר לעוזרו:"בוא,הולכים לזירת הפשע-חדר השינה של הרב". הרב והמשמש פסעו בזריזות לעבר חדר השינה,רבי שרוליק ביקש שיביאו לו את המפתח והוא נכנס.זה היה חדר בינוני,בעל דלת פלדלת,שני מדפים,מנורה,ארון ומיטה. כמטר מעל המיטה היו בקיר שני חורים של כדורים,אחד מעט יותר גבוה מהשני,רבי שרוליק שם לפניו את המפתח ואמר: "המממ... זה לא מפתח גנבים,הוי אומר שזה חייב להיות מישהו שיש לו גישה לחדר,כלומר-לבני הבית, למשמש, למשרתים,לטבח ולמנקות,לכולם יש צרור מפתחות לכל החדרים בבית,או רב מנדל השיב:"היה זה המשמש הנאמן שלו,הוא בדיוק בא להעיר אותו כלפתע מצא אותו גונח מכאבים,כולו מיוסר,הוא הזעיק אותנו במהירות,הוא היה קשור מאוד לרב,כמו אח,והוא לקח את זה קשה!" "אם כך-נלך אליו,אולי יש לו משהו היכול לשפוך אור על התעלומה" פסק רבינו והוא הלך בלוית משמשו ורב מנדל למשמש רב גיעצל'ה. "האתה זה רב געיצל'ה,המשמש שהתקשרת אלי בקשר לגניבת הספר" המשמש,אדם גבה קומה ומרשים נראה עכשיו שבר כלי,כולו רעד כמו פלאפון על רטט,והוא ענה: "אמנם כן,אני עדיין לא יכול לספוג את המכה הקשה,בגללי הספר נעלם,הנער הבהיל אותי והתעלפתי,הייתי צריך להתגבר עליו,הכל באשמתי..." רב יענק'ל ניסה להרגיעו אך הוא כבש את פניו בשתי ידיו הגדולות ובכה."הייתי צריך להעיר אותו דקה לפני,דקה איחרתי והוא כמעט מת...הכול באשמתי..." "התוכל לתאר לי את הפשע לפי מה שראית כשבאת להעיר את הרב?" שאל רבי שרוליק. "לא ראיתי את האלמוני,אולם, הפשע התבצע כך,לדעתי:הגנב בא,פתח את הדלת,היה שם מפתח כשבאתי,אתם מבינים,ובכן,הוא נכנס ופתח את הדלת עד כדי פתח צר,משם נכנס וירה באקדח קטן שתי יריות,היו שתי יריות על הקיר,ואז ברח בהותירו את המפתח במנעול.זה לפי מה שראיתי הפשע...שקרה בגללי,אם הייתי בא מוקדם יותר להעיר את הרב!! הייתי עוצר את הפושע העלוב הזה,הייתי חונק אותו בשתי ידי..." אמר המשמש בבכי. "אני מצטער מאוד לשמוע,אני ממשתתף בצערך" ענה רבי שרוליק ברכות מעושה, אך פתאום הרים את קולו בצעקה רמה-"שקרן!!,איך אתה מעז?,גם גנבת את ספרו הקדוש של הרב וגם ניסית לרצוח אותו! תתבייש!" המשמש,רב מנדל ורב יענק'ל הפנו את מבטיהם המשתוממים לעבר רבי שרוליק שחייך בשלוות נפש,דורשים הסבר. "ובכן,טעיות קטנות יכולת לקלקל את הפשע המושלם,האיש הזה,שכאילו רועד ומצטער על רבו שנפצע,הוא גנב עלוב וגם רוצח מתועב,הוא תמיד חלם להיות כמו רבו,נערץ,מוקף תמידים והחליט לגנוב לעצמו את הספר ולפרסם אותו על שמו,כשהרב שלח אות ללכת לבית הדפוס,הוא החביא אותו והמציא סיפור על נער שהמם אותו במכת אגרוף ועילף אותו,מרוב שרצה שהסיפור ישמע אמיתי הוסיף יותר מידי פרטים ואמר שאחרי הסנוקרת שקיבל,בהיותו מטושטש שם לב לצמד

תגובות בבקשה!

מי שלא הבין שיחשוב קצת...

שרוליק הולמשה 5 היה זה ערב סגרירי ומושלג,מיודענו הבלש ר' שרוליק הולמשה ישב לו שקוע בכורסת העור המרופדת שלו,על יד האח הלוהטת,מביט בלהבות המתפצפצות להן בשלווה. בעודו לוגם ממושכות מתוך ספל קפה מהביל והוא מפליג במחשבותיו הרחק, לפתע פנה אל משמשו המסור רב יענק'ל ואמר: "היום אני אצטרך לנסוע לסדר עניינים דחופים,התוכל להשאר כאן ולמלא את מקומי,ואולי אפילו יתמזל מזלך ותקלע לתעלומה! תוכל להכנס לדמותי ולחשוב מה הוד בלשותי היה עושה במצב זה,מה אתה אומר?" המשמש הנאמן לא יכל להסתיר את התרגשותו,פניו הוריקו,הבריקו והסמיקו חליפות, עיניו מצמצו כרוקדות סטפס,שפתותיו רטטו,שיניו נקשו,ליבו קיפץ במקומו ופצח בריקוד חסידי משובב נפש ופיקת גרונו עלתה וירדה בקצב מסחרר.היה זה בשבילו חלום שהתגשם-האושר בהתגלמותו והוא מלמל בגמגום כבד: אתתת הה בבאמתת ממתתכווןן לזזזזה....? הוא ניגש אל רבו,נישק אותו על שתי הלחיים הקדושות ועל האף המעוצב והודה בכל ליבו: "אלפי תודות... אני לא מאמין... הלוואי וכל הברכות יחולו על ראשך!!",הוא פתח בחיבוקי דב בלתי פוסקים ובדמעות שליש. רבינו הקדוש דחה אותו בעדינות ופנה ללכת.המשמש ליווה אותו בבכי עד שהרב עלה על העגלה ונעלם אל האופק, מותיר אחריו את משמשו ההמום מהתפקיד החדש שזה עתה ניתן לו. רב יענק'ל נכנס למשרדו של רבו והחליט למלאות את מקום רבו בצורה מוצלחת,הוא ישב על הכורסה של הרב,העמיד פנים שהוא שוקע במחשבות ,לגם באיטיות מן הקפה ואפילו העיז לשאוף ממקטרת הלבונה הקדושה של הרבי מציצות ארוכות.הוא חיכה בציפיה לתעלומה שיוכל לפתור,אך שום דבר לא נראה באופק. בעצב ישב המשמש דרוך ליד הטלפון,מחכה לתעלומה -אך לשוא. לפתע צילצל הטלפון -רב יענקל המופתע קפץ מכורסתו כקפיץ מתוח וכמעט שגרם למגבעת שלו נזק בלתי הפיך בפגישה עם התקרה,הוא הזדרז ועקר את השפורפרת מכנה. "הלו!" הוא ענה במהירות כשליבו דופק בפראות-"הלו" ענה לו קול צווחני של גבר "אני יכול לדבר בבקשה עם הבלש?!" "מדבר" ענה לו רב יענק'ל,שנים שהוא חלם לומר את זה. "אני מחליף אותו כרגע משום שהוא עסוק בסידורים,מה הבעיה?" שאל המשמש שניסה לשוות לקולו מקצועיות."זה סיפור ארוך,לא לטלפון,אם תוכל לבוא לביתי ברחוב השושנים הריחניות 52,אני אשמח מאוד."בסדר,אני כבר בא אליך!" חתם את השיחה כשכולו זורח וחיוך מרוח על פרצופו. רב יענק'ל נעל במהירות מגפים גבוהים,מעיל בעל צווארון גבוה ומגבעת משובצת,"על מנת להצליח במלאכת הבילוש צריך קודם להראות טוב!" חשב. בקפיצות שלא היו מביישות שום קנגורו ניתר לעבר העגלה הרתומה לשני סוסים צחורים,שכמעט לא נראו בין כל השלג.הוא שילם לעגלון באומרו :"שמור את העודף לעצמך" בג'נטלמניות מושלמת.סוף סוף הוא הגיע על הבית המדובר,היה זה בית גדול וישן מוקף בצמחים מטפסים,הוא פסע בשביל המוליך לדלת גדולה מעץ,הוא נקש,תיקתק,דפק,צלצל-ואף אחד לא ענה עד שלבסוף הדלת נפתחה עד כדי פתח צר , בפתח עמד גבר גוץ למדי,בעל אף עגול ואדום,עיניים שקדיות גדולות ושיער בלונדיני מסורק למשעי-האיש נראה כמוקיון הבא היישר מן הקרקס ורב יענק'ל התאפק לא לפרוץ בצחוק. "אוה! ציפיתי לבואך! הכנס!" צווח המוקיון והחווה בידו על שולחן זכוכית עגול עמוס בעוגיות. בצעדים מהירים נכנס רב יענק'ל,והתיישב בכיסאו,האיש,שהתגלה כבעל תיאבון בריא,החל לבלוס על העוגיות שהגיש לאורחו במרץ,במשך כמחצית השעה ישב וכירסם לו עוגיה אחר עוגיה כשלבסוף הותיר לרב יענק'ל עוגיה תמימה אחת. "תתכבד" אמר האיש בעודו מלקק את שפתיו השמנות "זה טוב"-אמר וטפח על כרסו המאיימת להתפקע.רב יענקל'ה לקח בנימוס את העוגייה וניסה לנגוס בה ללא הצלחה,הוא השתעל והעווה את פרצופו תוך כדי אמירת "מצוין" "זה פשוט מעולה". כשנרגע מהעוגיה המצחינה פנה לעניין-"מה הסיפור?" "ובכן" פתח האיש וכחכח בגרונו "בני הצעיר והחמוד-מרציפנאלוש התלונן לאחרונה כי הוא רואה רוחות רפאים בלילה,אני ורעייתי שתחי' חשבנו כי מדובר בסיוטים נורמאליים ובקשקושי סרק אבל אתמול שמעו אותו ממלמל בשנתו- הם באים!! הם באים אלי!,למחרת כשקמנו בבוקר מצאנו אותו קפוא כמו ארטיק לימון כשפיו פעור בחלחלה,עיניו היו פקוחות לרווחה וניכר על פניו שהוא פחד פחד אימים,כאילו ראה משהו מפלצתי,משהוא שטני,מצמרר... הוא היה מזועזע אשתי נכנסה להיסטריה והיא פצחה בסדרת צרחות,אליה הצטרפו כל ילדי במקהלה,זה לא היה משהו שרופא יכול לעזור-זה היה פשע-ולכן קראתי לך!" סיים את סיפורו המצמרר ביבבות עולות ויורדות כמו סירנה. רב יענק'ל הוציא ממחטה מכיסו והגיש אותה לאיש שהודה לו וקינח את אפו הוורדרד. משנרגע,אמר האיש:"בוא ואראה לך את בני-אני לא יכול להסתכל על זה.." הוא הוביל אותו לחדר בקומה השנייה ופתח את הדלת. האיש הביט אל תוך החדר וצרח: אני לא מאמין! אני פשוט לא מאמין!!" הוא נעלם! נחטף!! אני לא מאמין!! אמר האיש וילל. האיש רב יענק'ל יצאו לחצר-לתור אחר סימנים המובילים לילד שנעלם.רב יענקל אימץ את מוחו ואמר לעצמו "מה היה רבי שרוליק עושה עכשיו?" לפתע ראה זוג עקבות וסימן עגול לידם,העקבות נראו שבורות אך ברורות בשלג הגבוה.הוא שם לב כי אלה נעלי גבר הנועל נעלי "ניו באלאנס"-לפי צורת האותיות על העקב,הסימן העגול מסמל מקל,כנראה שהאיש צולע,לפי העקבות והמקל,ניכר כי ההליכה היתה מהירה לכן כנראה לא מדובר באדם זקן!. הוא עקב אחרי העקבות בניסיון לחקות את רבו.העקבות המשיכו עד שפתאום נעלמו."לא יכול להיות שנעלמו עקבות סתם ככה" אמר רב יענק'ל "הוא לא יכל ללכת בלי הם דפקו על הדלת ופתאום הדלת נפתחה בקול חריקה,הם הביטו לראות מי הפותח אך להפתעתם לא היה איש,הדלת נפתחה מאליה! ברגליים רועדות הם נכנסו,היה ניכר על המקום כי אין בו איש. הם הלכו בצעדים מהוססים כשפתאום נשמעה צרחת אימים קורעת לבבות... רב יענק'ל המבוהל ניתר על מקומו ואמר למוקיון-"ששש..שמעת את זה?"אך להפתעתו הלה לא שמע שום דבר ולא ידע על מה הוא מדבר.לפתע חזרה שוב הצרחה,חזקה יותר ומצמררת יותר מקודמתה... הפעם היא היתה מלווה בשאגות צחוק מזעזע...,גם הפעם לא שמע האיש מאומה והתפלא על מה הוא מדבר. בליבו של רב יענק'ל הלמו פטישים,שערותיו סמרו והוא שמע בשלישית את הצרחות,הפעם הוא שמע גם מילים...קול מטיל אימה שאג: "חדל לך מן החקירה הזאת...אם אתה רוצה להשאר בחיים!!" הקול הדהד במוחו,כשכולו המום הוא הבחין באיש הגוצי רץ אל חדר קטן וזועק כמו מטורף-"הוא כאן,הבן שלי כאן!",רב יענק'ל הלך בפחד,מצפה לראות את האיש ובנו כשלפתע ערפל כבד כיסה את המקום כולו,ומבעד לערפל עלתה דמות לא אנושית שריחפה מעל ראשו של רב יענק'ל,היא הוא הסתובב ולא האמין למראה עיניו-היה זה מיודענו ר' שרוליק הולמשה!! "הרב... מממה אתה עו..שה כא..ןן?! תיזהר!! יש כאן רוח רפאים..." רבי שרוליק העביר את ידו על זקנו הלבן בשלוות נפש ואמר:"אוה רב יענק'ל! תרגע! ושמע את המקרה מתחילתו ועד סופו" אמר הבלש המדופלם ופתח בסיפורו. "היום בבוקר סגרירי זה,חשבתי שאולי לא צדקתי בזה שזיכיתי אותך להיות משמשי ולסייע לי בחקירותיי הרבות,חששתי שאתה עוד סתם אדם פשוט בעל מוח של אפרוח שלא מסוגל לפתור ולו את התעלומה הפשוטה ביותר! כדי לבדוק אם אכן אתה ראוי להיות משמש לבלש כמו הוד ענוותי ערכתי מתיחה קטנה על חשבונך,אמרתי לך שאני יוצא לסידורים דחופים ומיד הלכתי לדירה של חבר טוב וטלפנתי אליך,בשנותי את קולי לבלתי הכר ביקשתי ממך לבוא לבית ובינתים אח"כ עשיתי עקבות של צליעה והלכתי עם מקל,כדי שיראה שפתאום נעלמו העקבות טשטשתי אותם בעזרת קרש.אח"כ התחפשתי בעזרת איפור,מסכות ופאה,ואפילו כדור ים לבטן והכנסתי אותך.היה מאוד משעשע לראות אותך משתעל ומנסה לבלוע את העוגיה שהשארתי לך תוך כדי אמירת:"מצוין! מעולה!" זה היה מחזה מבדח! אח"כ סיפרתי לך את הסיפור הטיפשי על ה"בן שלי" ואיך שהוא נעלם,כשהלכנו לחפש עקבות הפניתי אותך לצריף ופתחתי את הדלת כמשכתי בחוט שקוף בעוד אתה רועד מפחד נכנסתי לחדר וכאילו מצאתי את "בני" ואז הפעלתי את מכונת העשן ששכרתי,כזאת שמשתמשים בה במופעים ואירועים,כאשר החדר היה מכוסה עשן לקחתי את הבגד הזוהר שהכנתי ובעזרת חוט שקוף ורמקול "העפתי את רוח הרפאים" ודיברתי בקול מפחיד... זה כל הסיפור ואני חייב לציין שהראית שאתה מתאים להיות המשמש שלי,כל הכבוד!"רב יענק'ל התרגש... לא כל יום מקבלים מחמאה כזאת מרבי שרוליק... בבקשה להגיב.

בס"ד הרפתקאות רבי שרוליק הולמשה 4 רבינו בלשינו ומיודעינו ר' שרוליק הולמשה ישב לו נינוח על הכורסה בביתו אשר ברחוב "בייקור חולים" 211 בעודו פותר תעלומות בעולמות העליונים,כשצלצול טלפון צורמני ומעצבן ניתק את חוט מחשבתו,הוא ניגש והרים את השפופרת,היה זה משמשו הנאמן רב יענקל'ה שטוכטנטראטב , הוא דיבר במהירות כשכולו נסער "איפה כבודו?" שאל יענק'ל, " כבודו במקומו מונח" ענה רב שרוליק בעודו מפריח טבעות עשן ממקטרת הלבונה שלו."מצטער על עזות המצח בזריזות חתולית לבש את הקפוטה המשובץ המפורסם שלו ואת ה"גרטל",ופנה ללכת. חיש מהר הגיע הרב את זירת האירוע, הוא הילך בענווה מקצועית ופילס את דרכו מבין מאות החסידים המתגודדים סביב הרב."הבה נראה!" אמר ר' שרוליק למשמשו המסור."לפי צורת הדם יכול אני להסיק כי האיש מיומן בקטילות ורציחות לא עלינו,ולפי דקירת החרב ניתן לראות כי איש חסון הוא היה-ניתן לראות לפי חדירת להב החרב עמוק עמוק לתוך הבשר,הסכין חדרה בתנופה,והיא בצד ימין לכן ניתן להסיק שהרוצח הוא שמאלי ועמד לשמאלו של הרב, לפי פרצופו הנוכחים האזינו בפה פעור להרצאתו של רבינו הקדוש ותלו בו עיניים מעריצות,"זה כלום, רק שילוב של גאונות והיגיון !" ענה רבינו בענווה ופנה ללכת. עוד הוא מדבר והנה עבר שם "ר' ירוחם הקדוש",צעיר מגודל זקן וארוך פיאות שהיה מקובל גדול והסתובב עם תפילין במשך כל היום כולו ומתבודד כשהמשפט השגור על פיו היה "לא מצאתי לגוף טוב ממיסטיקה",אנשים רבים התייחסו אליו ביראת קודש אך היו כאלה שלא האמינו בו וראוהו כמתחזה שרוצה רב ירוחם שבדיוק חזר מהתבודדות ממושכת ביער הביט כלא מאמין ברב המוטל ארצה מת ומפיו יצאה זעקה של חיה פצועה שפילחה את הדממה-"רבינו!!! רבינו!!! הוא התנדנד על רגליו ולבסוף נפל ארצה מתעלף. החסידים החלו לטפל בהם שפתאום נשמעה צעקה גדולה ,החסידים הסבו פניהם אל עבר בלשינו גששינו שצעק: "ירוחם השם!!!" וגרונו האדים כעגבנייה עם אדמת בחמסין מעוצמת הצעקה."אבל רבינו!" פנה אחד החסידים אל הבלש המפורסם,"מה פתאום אתה נזעק?"אמר והחסידים הנהנו בהסכמה. הרב חייך חיוך קדוש ואמר: התכוונתי שירוחם אשם! הוא הרוצח!,ירוחם,ששכח שהוא מתעלף,קפץ ממקומו כקפיץ מתוח כולו ופניו ורדרדים והולכים והוא הצליח לגמגם: "לללממה.. למה אתה.. חושב שזז....ה אני.." החסידים הביטו ברבי שרוליק במבט שואל והוא אמר: "בני היקרים,שימו לבכם אל ירוחם הנבזי אשר מהתל בכם כבר הרבה זמן,ניתן לראות על ידיו סימני כפפות גומי ,כמו כן האיש הוא שמאלי-תוכלו לראות שהוא מניח את תפילין על ידו הימנית הוא לקח את סכין השוחטים שלו כדי להתל בכם בכך שתחשיבוהו כרב ומקובל גדול,אני לא נוהג לקרוא מודעות גויים חס וחלילה אך במקרה נזדמנה לידי פרסומת להצגת התיאטרון, ןבתמונה ניתן לזהות צעיר גוי וקרח שמשחק בהצגה,מניסיוני הרב במחקר ובילוש למדתי להתבונן באדם עצמו ולא במסכות שסביבו ואכן שימו לב שזהו מיודענו המושחת".הוא הוציא פרסומת צבעונית להצגת התיאטרון בעיר הסמוכה,ילדון חביב ששמע את בלשינו אזר אומץ ומשך את פאתו,שפמו וזקנו המזויפים בצורה מושלמת, ופני הנבל חפו. "האיש הזה השים עצמו כמתבודד ביער בעוד שהלך לתיאטרון הסמוך ליער בעיר הנכריים המשוקצת,אכן, גוי טיפש,התאמנת טוב שם בתיאטרון,לשבריר שנייה כמעט חשבתי שבאמת התעלפת! כעת אשמח אם תחזיר לנו את השטריימל ואני חושב שכפותר התעלומה ראוי שתיתן אותו לי!" אמר הרב בחשיבות,האיש הלך כששני חסידים גברתנים מחזיקים אותו באוזניו והשיב את הרכוש הגנוב. לאחר מכן השטריימל הועבר לרב והחסידים רגמו אבנים כלפי שונא ישראל המתחזה עד אשר הפך לגל עצמות ואבנים.

הסבר- טוב,אז אומרים שכשאדם מתחתן שואלים אותו אם אשתו היא "מצא" או "מוצא" כלומר "מצא אישה מצא טוב" או "מוצא אני מר ממוות את האישה" (זאת גם הפרסומת של 'מכון לב') אז בתמונה יש מצה(ימין) ופיתה(שמאל) והשאלה היא אם הברכה "על אכילת מצה" או "המוציא" אני יודע שזה נשמע חפרני אבל זה נחמד למי שמבין בלי הסבר...

הרקיע דומע,דומם, מדמם וליבי השוקע עולה,מתרומם הגלים מתנפצים,רסיסים רסיסים ודממה. הרוח שורקת, צועקת,שותקת ונפשי הפצועה נאנקת,זועקת הגלים מתנפצים,רסיסים רסיסים ושקט. הגל שירד- הוא הגל שעלה זריחה, פריחה, התחלה.

שרוליק הולמשה היה זה ערב קר ואפור,הרוח השורקת השתוללה בחמת זעם והאווירה הייתה עכורה וקודרת.אולם,בביתו של הבלש הנודע רבי שרוליק הולמשה,לא היה הדבר כן. רבי שרוליק ישב מול האח הבוערת, המאירה בשלווה,היה בה משהו מלטף,מרגיע,הוא ישב נטוע על כורסתו,פיו קפוץ,פניו אדומים וגביניו מכווצים בריכוז עילאי,לפתע נשמעו דפיקות נמרצות בדלת. "יבוא!" קרא רבינו.הדלת נפתחה,בפתח עמד אדם גבוה למדי,בעל אף פחוס ולחיים תפוחות,הוא עטה מעיל פשוט והצטייד במטרייה צהבהבה. האיש צעד צעד גאה לעבר החדר ופסע בחיוך יהיר ומתנשא מעט,תוך כדי השארת עקבות בוץ גדולים על הרצפה. "ובכן רבי שרוליק,שמעתי עליך רבות,אולם,שמועות יכולות להיות סתם שמועות ולפני שאשטח לפניך את בקשתי,הנני רוצה לבחון אותך בהסקת מסקנות.אם באמת אתה איך שאומרים שאתה,מה אתה יכול לומר לי על עצמי? אה?" רבי שרוליק לא נפגע מהפגנת הזלזול הזאת,הוא ליטף באצבעותיו הארוכות את זקנו הלבן,ואמר לאורח: " ובכן,אתה מורה במקצועך,מתעצבן הרבה אך גם חייכן,אתה אדם מסודר בדרך כלל, משתמש בשתי ידיך אך בדרך כלל משתמש ביד שמאל,לעיתים חסר סבלנות,עיוור צבעים ויהיר למדי." האיש שרק בהתפעלות,"איך ידעת?" אמר. "הכול נכון עד הפרט האחרון!,טוב,אולי חוץ מהפרט האחרון..." רבי שרוליק הביט בחדווה באדם הנדהם,וחייך. "אכן,לא סוד הוא שאני,בלי להתגאות,אשף המסקנות הטוב ביותר בכל העולם,הדברים שציינתי ברורים למדי,לפחות לי. אדם שנכנס לכאן,צועד לו בבית תוך השפרצת בוץ לכל עבר ומפקפק בתבונתי,הוא חייב להיות יהיר ומתנשא,לא כן?,שמתי לב לצבע שעל כף ידך השמאלית,זה נגרם מטוש מחיק שנמחק ביד,מה שעושים מורים חסרי סבלנות שלא משתמשים במחק,השתמשת ביד שמאל אך נוכחתי לדעת שציפורניך,שנגזרו לא מזמן,נגזזו בקפידה בשתי הידיים,מה שקשה לעשות אצל אדם ששולט ביד אחת.לפי הקמטים בין עיניך ניתן לראות כי אתה מתעצבן מהר ונוטה לכווץ את עיניך בכעס,עם משהו לא ברור?" האיש,שעמד זקוף כשנכנס הסמיק כצנון והשפיל מבטו. "אכן,טעיתי,השמועות ששמעתי נכונות,ועכשיו,ברשותך,אשטח לפניך את בקשתי, שמי איצל'ה גולדשמידט,אכן,אני מורה בתלמוד תורה,מלמד כיתה א',יש לי שלושה ילדים חביבים,שתי בנות ובן,הבת הבכורה לומדת בסמינר,היא מחפשת "שידך",אחריה חיימקה החמוד,אדום הלחיים,נוטה להשתובב..." "ניגש לנקודה בבקשה" קטע אותו רבינו ברוגז קל. "סלח לי,כן,לאחרונה אני מרגיש שמישהו עוקב אחרי,וזה מטריף אותי,אני מתכוון- מעיק עלי קשות,והנה ביום האתמול שמעתי אזעקה ממכוניתי,אני לא נוטה להתרגש מאזעקות,הרבה פעמים הילדים נוגעים באוטו בלי כוונה,אז הצצתי דרך החלון לוודא שהכול בסדר,והנה ראיתי את החלונות מנופצים,שני גלגלים מפונצ'רים והמראה סדוקה קלות. חיפשתי באזור אך לא מצאתי איש,המזיק ברח. למזלי,היה לי ביטוח,אולם לא ששתי לעצם המחשבה שמישהו מתנכל לי. "אתה יודע למי אולי יש מניע לעשות זאת?,אולי מישהו ששונא אותך?" חקר רבי שרוליק. "לא נראה לי,אני לא מכיר מישהו ששונא אותי עד כדי כך,אבל קשה לי לחשוב שמישהו יתנכל לי סתם!. "אולי זו נקמת תלמידיו על איזה מבחן מעצבן או שיעורי בית רבים?" אמר יענקל'ה המשמש בהתלהבות. "אוה,רב יענק'ל,הוא מלמד תלמידי כיתה א'! לפנצ'ר גלגלים? לנפץ שמשות?,אתה שם לב איך הנחה מוטעית יכולה להיגרם מחוסר קשב!" נזף רבינו בתוכחה. "אני יודע" ענה המשמש,מבויש ."אבל אי אפשר לדעת,ילדים בכיתה אלף יכולים להיות תחמנים ומזיקים מאוד,אני בעצמי לא מצליח להבין איך אחיין שלי מצליח תמיד להשתיל לי נעץ בכיסא מבלי שאשים לב." "ובכן, בזה לא נסתיימה הפרשה" המשיך איצל'ה לספר,"הזמנתי את המשטרה,הם ערכו כמה בדיקות,חיפשו טביעות אצבעות,אבל בתכל'ס- לא עשו כלום. חזרתי הביתה,חלמתי כל הזמן שעוקבים אחרי,זה לא פרנויה,הרגשתי את זה בעצמות. בבוקר קמתי,והלכתי לעבודה כרגיל. כשחזרתי,בצהריים,היו הילדים עוד בלימודיהם, אשתי בעבודתה –מזכירה. והייתי בבית לבד. הכנתי לי ארוחת צהרים קלה,כשלפתע שמעתי שוב אזעקה – נחפזתי לצאת החוצה ולבדוק מה מצב המכונית. גם המכונית שקיבלתי מהביטוח פונצ'רה,שמשות המכונית נופצו לרסיסים והשמשה היתה סדוקה-כמו בפעם שעברה!,זה היה כבר יותר מדי בשבילי,התקשרתי למשטרה בחמת זעם,ענה לי פקיד מנומנם ואדיש ששאל כל הזמן: "מה? איפה? מתי?" ושאר שאלות טיפשיות.לא ידעתי "האם יש איזה מישהו חיצוני בבית,עוזרת למשל?" חקר רבי שרוליק. "אמ... כן, יש מבשלת ומנקה, אני ואישתי עובדים,אתה יודע,שתיהן עושות רושם מצוין ולא נראה לי שיש להם קשר לגנבה,ויש גם את מאירק'ה- בחור ישיבה צדיק שבא אלינו מדי פעם ועוזר לבננו בהכנת שיעורי הבית,אבל הוא בחור זהב,פנינה ממש,אני חושב להוריד אותו מהרשימה!" "טוב," אמר הבלש,"אף פעם אי אפשר לדעת,וכמו שאני תמיד אומר:'כולם אשמים עד שלא הוכח אחרת' ,הפושע יכול להיות האדם הכי לא צפוי!,והאם יש לכם שכנים שאתם חושדים בהם? שאל. "אמ... לא נראה לי,יש לנו שכנים חוזרים בתשובה,הבן התבגר שלהם קצת עושה להם בעיות עם שמירת המצוות,אתה יודע...,יש גם שכן זקן עם עוזר פיליפיני,הזקן נראה מרוצה מאוד ממנו,ו... זהו,נראה לי,סיים איצל'ה. "ובכן,ניגש לזירת הפשע!" פסק רבינו ומיהר לצאת לדרך. רבי שרוליק הזמין כרכרה,למרות שהיה יכול לנסוע במכונית,אבל הוא אהב את זה "כמו פעם",בלי רעש טרטור מעצבן ואגזוז מעשן.העגלון הגיע במהירות ואסף אותם בכרכרתו ההדורה,ומהר מאוד הגיעו השלושה למחוז חפצם. הם הגיעו לבית קטן למדי,מרוהט בסגנון ישן,בהיכנסם הספיקו לראות את המבשלת במטבח-אישה מלאה ועגולת פנים,בעלת עניים שקועות וקעורות,אף שפיצי שעליו משקפיים עגולים בעלי עדשות עבות,היא בישלה במרץ כשסינר למותניה וכמעט שלא שמה לב לבואם,הם עלו במדרגות הישנות,שנראו כעומדות להתמוטט בכל רגע תחת העומס. לבסוף נכנסו לחדר גדול,טובל באור צהבהב,על השידה היתה מונחת תיבה גדולה. "פה היה ענק היהלומים!" אמר איצל'ה."התיבה היתה מוסתרת היטב בארון ובה היה כיס ניסתר, שם שמרנו אני ואישתי את הענק,אני לא יודע איך הגנב גילה את המקום הזה!" רבי שרוליק הולמשה הנהן בראשו והחל לתור אחר עקבות,לאחר כרבע שעה פנה אל איצל'ה ואמר: "אתה יכול לחזור על החשודים שהזכרת, הפעם ביתר פירוט?!" "ובכן," אמר איצל'ה."כמו שאמרתי יש את המבשלת-אין איתה שום בעיה חוץ מזה שהיא מכינה כל דבר שקשור לעגבניות-מרק עגבניות,סלט עגבניות,חביתת עגבניות,פשטידת עגבניות וכולי,הילדים התחילו להתלונן,אך היא-בשלה!" "מי? העגבנייה?" שאל רב יענק'ל שהקשיב בחצי אוזן בטמטום. "לא! בור ועם הארץ! המבשלת!,תמשיך!" אמר רבי שרוליק . איצל'ה גולדשמידט לקח נשימה עמוקה והמשיך: "כן,ויש גם את המנקה,היא חולת ניקיון,עולה מרוסיה,היא עובדת מצוינת ולא מבינה מילה עברית,אני ואישתי מנסים להסביר לה באנגלית הדלה שלנו הוראות פשוטות,ובכלל היא נראית לי טיפשה מדופלמת,יודעת רק לנקות,ויש גם את הבחור ישיבה הזה-מאירק'ה וייס,עילוי רציני שמבטיחים לו עתיד מזהיר,הוא בחור ירא שמים ובעל מידות,טובות כמובן,הוא שמע את הבן שלי מתלונן שקשה לו עם שיעורי הבית והוא התנדב לעזור לו! אבל אני שוב אומר-אין לך "רב יענק'ל,הבא לי בבקשה את כינורי!" ביקש רבינו. רב יענקל'ה מיהר להוציא את כינורו המפורסם מנרתיק העור שלו והחל לנגן,רבי שרוליק,בלש מדופלם ומוסיקאי מוכשר,ניגן ניגונים רכים ומלטפים,ניגונים חסידיים קדושים,משובבי נפש,מתוקים ומרגיעים,ובכך שימן את גלגלי מוחו שעבד כמחשב על, וחידד את מחשבתו.רבי שרוליק מחויך ומשולהב ניגן ניגון אחרון,והניח את כינורו. "נרד למטה" פסק לבסוף. הם פנו לרדת במדרגות כשלפתע שמעו צווחה ומלמול לא ברור ברוסית, היתה זו המנקה,אישה גבוהה ודקיקה בעלת צוואר ארוך ואף מאונקל,היא בדיוק שטפה את המדרגות ולא רצתה שיעשו לה "צעדים",היא רעדה וצרחה ברוסית כאילו זה היה "יהרג ואל יעבור"."סתם רוסיה טיפשה!,לא יודעת לכבד אנשים צדיקים במעמדי!" אמר רבי שרוליק,נעלב. רב יענקל'ה נעץ מבט משתומם ברבי שרוליק לנוכח הגזענות והכעס שלו,לפחות היא לא מבינה,חשב. "רוסיה טיפשה וחסרת שכל! חמורה!" המשיך רבי שרוליק בזעם. "אבל רבי שרוליק,אין דבר כזה חמורה!" העמיד אותו רב יענק'ל על טעותו בנימוס."טוב! אז אתונה! טיפשה מטופשה! זקנה בננה ומרשעת מרושעת!" רתח רבי שרוליק. "אבל," אמר רבי שרוליק והנמיך את קולו,"גם פושעת חמקמקה ומתוחכמת" המנקה החלה להסמיק,שוכחת שהיא לא מבינה עברית. "ובכן,אזעקה,חלונות מנופצים,תוכנית נחמדה-יש לציין,המנקה הזאת-היא בהחלט עולה מרוסיה אבל דוברת עברית מצוין,היא הציגה את עצמה כעובדת ניקיון שלא יודעת עברית,עובדת טיפשה,עובדת כמו רובוט,אחת שלא מאמינים עליה והיא יכולה בשקט לבצע את זממה,היא ניקתה את הבית,ואתם הנחתם לה לחטט לכם בחפצים וסמכתם עליה בעיניים עצומות, אבל כשעוצמים עיניים... הרגשתם חופשי לדבר לידה,הרי היא לא מבינה,מהר מאוד היא גילתה את ענק היהלומים,היא חיכתה לרגע בו הרחוב יהיה שקט,ובאה לבית,רק אתה היית שמה,היא מצאה דרך נחמדה לאפשר לה לבצע את זממה-בעלה,פושע רוסי הידוע למשטרה שאני זוכר אותו לשמצה מכמה חקירות,באחד התיקים נכנסתי לביתו ומצאתי אותה,עסוקה בנקיונות,זה היה לפני הרבה זמן אך זיהיתי אותה! ואני מכיר את בעלה איתו עבדה בתיאום רב. הוא בא בפעם הראשונה,פינצ'ר את הגלגלים,שבר היום,כששטפה,התחלתי לדבר אליה לא יפה בעברית,כאילו כעסתי,היא התקשתה להשאר אדישה והסמיקה כעגבניה בשלה!!" אמר רבי שרוליק בחיוך מנצח. "מי בשלה,המבשלת?" שאל רב יענק'ל וכולם צחקו. המנקה הערמומית הודתה באשמה ואישרה כל פרט,והיא נעצרה על ידי המשטרה,כמו כן נעצר בעלה שהיה שותף לפשע והיום, השניים מבלים להם בכלא- מנקים... מצטער על הכתב הצפוף,בבקשה תגיבו!

(הסיפור הזה הוא חלק מסדרה שכתבתי) בסייעתא דשמיא הרפתקאות ר' שרוליק הולמשה צלצול הטלפון קטע חוט מחשבתו של אלופנו ומיודענו הבלש המדופלם ר' שרוליק הולמשה שישב שקוע בתוך כורסת העור המרופדת שלו והרהר. הוא הרים בחטף את שפופרת הטלפון ,עוד לא הספיק המתקשר לדבר וכבר הקדים רבינו "שלום גברתי במה אפשר לעזור?" "מדברת רעייתו של רבי ברל'ה צאחוצה,רב העיירה,באתי בקשר ל..." אמרה הרבנית במהירות במבטא זר.עוד לא הספיקה לסיים את דבריה וכבר קטע אותה הרב-"בודאי צלצלת בקשר לעגילי הזהב שנגנבו לך לפני כמה דקות!" האישה ההמומה לא האמינה למשמע אוזניה."איייךךך איך אתה יודע שזו אישה עוד לפני שפתחתי את פי?,ואיך ידעת שנגנבו לי עגילי זהב?,אני המומה!!,רק לפני כמה דקות הם נגנבו!" הבלש חייך בענווה ואמר בנימה מקצועית:"כפי שאני תמיד אומר,הגיון וגאונות זה הסוד שלי!,כשבאת לדבר שמעתי נקישה של עגיל כששמת את השפופרת באזנך,מניסיוני הרב ידעתי שזה צליל של נקישת עגיל כסף,ולכן זאת אישה, כשהצגת את עצמך כרבנית נזכרתי ביום האתמול,אמנם אני איני נוהג לערוך קניות אך במקרה אתמול משמשי היקר היה באירוע משפחתי וריחמתי עליו ונתתי לו ללכת אפילו שאני אאלץ לערך את הקניות בעצמי,בעודי בסופר במקרה ראיתי סיים רבינו בחיוך מנצח."הכול נכון עד הפרט האחרון הרב!!" אמרה בהתפעלות."העגילים האלה חשובים לי מאוד, אך לא בשביל זה התקשרתי","את צודקת" אמר הרב."המראה הוא דבר חשוב מאוד,אני למשל מאוד נהנה מפרצופי המושלם" אמר הבלש. רב יענק'ל המשרת נזף בעדינות ברבו-"אבל הוד בלשותו, "שקר החן והבל היופי!" שכחת?" "הרב הביט בעליצות במשמשו ואמר:" אה,זה פסוק שנועד לנחם מכוערים", יענקל'ה הבין את הרמז והשתתק."ובכן הרב,באתי בעקבות כתובת גרפיטי שקושקשה על הקיר בחצר שלנו,אתמול הבחנתי מרחוק בדמות של נער שריסס את הכתובת וברח" .אמרה האישה וחתמה שאת שיחתם. רבי שרוליק הביט במשמשו מבט ארוך וממושך ואחר כך לבש את השטריימל המשובץ המפורסם שלו ויצא לדרך. הם הגיעו לבית גדול ומטופח בקצה שכונה נידחת שצמחים ועצים רבים עטרו אותו,וניכר בוודאות שבני הבית הם אנשים מאוד עשירים. מיודענו ר' שרוליק דפק דפיקה נימוסית על הדלת המעוצבת,והאישה הבשרנית פתחה. היא הייתה לבושה בשביס מלכותי ולבשה חליפה מחויטת ופרחונית,על ידיה ענדה תכשיטים רבים ועל צווארה היתה שרשרת עם ענקי יהלום. באצבעותיה השמנמנות שנדמו כנקניקיות חרוכות אש האישה הראתה באצבעה על אוזניה המנוקבות ללא עגילים. רב יענק'ל רצה לומר לרבינו משהו אודות אוזני הביגלעך של הגבירה אך ר' שרוליק היסה אותו,"אדון רבי הבלש" פנתה המטרונית,מבטאה הכבד הסגיר את מוצאה הזר אך שפתה היתה ניחוחה ומעודנת כגן ורדים,"אובדן עגילי הזהב אינו אלא דבר פעוט לעמת ריסוס הגרפיטי,כפי שהבחנת בודאי,אני לא חסרה כסף ברוך השם,אולם לא ארשה בשום פנים ואופן השחתה של גינתי המופלאה וחצרי המהממת ע"י ונדליזם הרסני ומכוער,וודאי שמעשה זה הינו מעשה מתועב ושפל ואני מתייחסת אליו במלוא החומרה" סיימה הגברת את נאומה המרגש וייבבה קלות לתוך מטפחת פרחונית,מתואמת היטב לחליפה. כדרכו בקודש פנה רבינו הישר לעניין,הוא פנה אל האדונית ואמר: "האם הבחנת מי היה אותו נער מרסס שעליו דברת בשיחתנו?" שאל הבלש המהולל."לא הבחנתי,הייתי מרוחקת מאוד מאותו נער ולאחר הריסוס הסתגרתי בביתי ולא הסכמתי לצאת החוצה עד שבאתם,אבל הספקתי לראות שזה היה עלם נמוך וצנום,דק גזרה להפליא,הלוואי עלי! הוא ריסס ומיד ברח" אמרה הרבנית תוך כדי תנועה סיבובית על ביטנה המנופחת כבלון. "אם כן,הבה נלך לזירת הפשע " פסק "בקרוב יגיע הסוף שלכם!!" עוד הם מביטים בכתובת והנה באה בתה של הרבנית שהיתה מחוצ'קנת להפליא והגישה בחיוך מגש עם שתייה ועוגות לאורחים ,רב שרוליק ברך בהתלהבות קודש,טעם מעט והחל לנגן ניגוני קודש בכינורו המופלא ולחשוב, ופתאום נפל מבטו על עקבות. בצד הדרך הוא פנה אל המטרונית בקול שלוו-"אמרי נא גברתי הרבנית," ופתאום קולו הפך לצעקה רמה שהדהדה ברחבי האחוזה-"מה גרם לך לזייף את הכתובת?!!" הרבנית פלבלה בעיניה ולחייה הפכו סגלגלים ורדרדים חליפות היא ניסתה לשוות לקולה טון מתפלא-"מה גרם לך לחשוב שאני ריססתי את הכתובת?" בעיני הרב ניצת זיק בלשי מקצועי ,הוא ליטף את זקנו הלוך ולטף ואמר: "ראשית,העקבות,ניתן לראות בבירור שאלה נעלי גבר אולם המידה גדולה מאוד,מתאים לבעלך הצדיק שהוא גבוה משכמו ומעלה! ,אך ניתן לראות שלא מדובר בריצה כפי שאמרת אלה בהליכה,העקבות שלמות כפי שאת רואה, וגם ניתן לראות שהעקבות שקועות מאוד בחול,רק מישהו במחילה מכבודך,מלא ובריא בשר היה יכול להותיר כאלה עקבות,לקחת את נעלי בעלך כדי שאאמין לך כי מדובר בגבר,אך דיברת על נער נמוך והעקבות גדולים, לא פלא שכשנכנסתי הביתה ראיתי את נעלי בעלך באמצע המטבח!!,שנית, ניתן היה לזהות את סימני הספריי הרבנית הרכינה את ראשה בהכנעה "טוב,אני מודה" אמרה. "ביימתי את כל הסיפור כדי שתבוא עם המשמש שלך כדי שביתי היקרה תמצא חן בעיניו" אמרה המטרונית."רבינו הקדוש אמר כשבבת צחוק על פניו "אין פלא,כשהגישה את הכיבוד היא הסמיקה יותר מהספרי!!" הרבנית הביטה בבלש המדופלם במבט מתחנן "אולי בכל מקרה יצא פה איזה "שידך" קטן?!" אמרה בתקווה. המשמש רב יענקל'ה לא הספיק לומר מילה וכבר קטע אותו רבינו:-"הוא לא יכול,הוא עסוק אולי עוד כמה שנים טובות ארשה לו לצאת לפנסיה....

היא פוסעת כך כאובה ומיוסרת דמעות של דם בעיניה בפניה השחורות משכול היא פוסעת כאובה, נאנקת,משתנקת ובוכה,ומייבבת, מקירות ליבה זועקת ומליבה החם של אמא ,נלחשת לה תפילה קטנה מהלב המעונה, נשמעת לה קינה, על בניה הקטנים,שנטשוה ללא רחם על בניה הקטנים ששכחו את אביהם התפילה עולה למעלה,הדמעות והכאב שובו בנים שובבים,לאביכם, אב אוהב.