יצירות של benadamguy

*נכתב קצת בעקבות, ובהשראת השיר "מקום אש" של זלדה.. נִסִּיתִי לְהָאִיר, מֵעַצְמִי לָתֵת. לְפַזֵּר נִיצוֹצוֹת, בְּרַחֲבֵי תֵבֵל. לְהָקִיץ יְשֵׁנִים, לְהָעִיר נִרְדָמִים, לְחַמֵּם אֶת הָקָּר, לְהָאִיר אֶת הַמֻּחְשָׁךְ. אַךְ נָתַתִּי. בְּלִי מַחְשָׁבָה-לְלֹא הַפְסָקָה. וְהָאֵשׁ שֶׁלִּי, הַפְּרָטִית שֶׁלִּי, נֶחְשְׂפָה לַכֹּל, לְעֵינֵי כֹּל. וְנוֹתַרְתִּי אֲנִי, עָרוּם לְלֹא עָלִים- חָשׂוּף לְלֹא מָגֵן. חַדְרֵי חֲדָרַי הִתְגַּלּוּ. הַכֹּל הִתְפַּזֵּר-עָף אֶל אַרְצוֹת הַחֹם. הָלַךְ וְהִסְתַּלֵּק. הִשִּׁיל אֶת שִׁכְבוֹתַי- וְאֶת לִבִּי בָּאֵשׁ שָׂרַף.

*זה שיר שכבר הכנסתי לאתר, אבל הכנסתי אותו עכשיו תחת הכותרת "שירי ילדים" אַבָּא הַטּוֹב, אַבָּא שֶׁלִּי.. אַבָּא שֶׁתָּמִיד, מְשַׂחֵק בְּיַחַד אִתִּי.. בְּיָד אַחַת מֵרִים אוֹתִי, אֶ'ל שְׁמֵי הַמְּרוֹמִים. גְּבוֹהָה כְּמוֹ אֲוִירוֹן, טָסָה בֵּין הָעֲנָנִים.. יוֹשֶׁבֶת עַל בִּרְכּוֹ, אֶצְבַּע בַּפֶּה, הוּא קוֹרֵא לִי סִפּוּר, סִפּוּר כָּזֶה יָפֶה. הוּא מְסַפֵּר בְּהִתְעַנְיְנוּת, בְּצוּרָה כָּל-כָּךְ אֲמִתִּית, שֶׁאֲנִי מְרַחֶפֶת בְּתוֹךְ הַסִּפּוּר, עִם הַדְּמוּת הָרָאשִׁית.. וְעַכְשָׁו הוּא אוֹמֵר: "מְתוּקֹנֶת- זֶה זְמַן לְשֵׁנָה".. וַאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת- "בְּבַקָּשָׁה אַבָּא, בִּרְכִיבָה!" אָז הוּא מֵרִים אוֹתִי עַל גַּבּוֹ, כְּמוֹ שַׂק תַּפּוּחֵי אֲדָמָה, וְהוּא כְּמוֹ סוּס- דּוֹהֵר אֶ'ל הַמִּטָּה.. מְצַחְצַחַת אֶת שִׁנַּי, לֹא מְדַלֶּגֶת עַל אַף אַחַת מֵהַשִּׁנַיִם, רוֹצָה שֶׁאַבָּא יִ'הְיֶ'ה גֵּאֶה, שֶׁיְּחַיֵּךְ כִּפְלַיִם.. מַכְנִיס אוֹתִי לַמִּטָּה, מְכַבֶּה אֶת הָאוֹר, מַצְמִיד אֶת הַשְּׂמִיכָה, שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אֵלַי הַקֹּר.. אוֹמֶרֶת שְׁמַע בְּקוֹל רָם, שֶׁאַבָּא לֹא יֵרָדֵם, שֶׁיּוּכַל לָשִׁיר לִי "נוּמִי", בְּלֵב שָׁלֵם.. נוֹתֵן לִי נְשִׁיקָה, אוֹמֵר לָיְלָה טוֹב, חֲלוֹמוֹת פָּז, חֲלוֹמוֹת טוֹבִים לָרֹב.. יוֹצֵא עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת, כְּדֵי שֶׁלִּי לֹא יַפְרִיעַ, אֵיזֶה אַבָּא טוֹב! לִכְבוֹדוֹ אֲנִי אָרִיעַ!!!.. אבא שלי זה באמת דמות שאני מעריצה, תמיד רציתי להיות כמותו.. והוא באמת אבא מושלם מכל המובנים.. ורק כשגדלתי.. למדתי להעריך אותו באמת.. אז לאבוש שלי.. תודה שהיית שם בשבילי במשך כל השנים.. ואני מאחלת לשניינו עוד המון שנים של אושר, שמחה, צחוק, ושלווה..

*זה קטע שכתבתי בעודי מסדרת את החדר..ומצאתי שקית גדושה בצדפים מגוש קטיף הַצְּדָפִים שׁוֹכְבִים לָהֶם בַּחוֹל, מִּבֵּין גַּרְגֵּר לְגַרְגֵּר.. וְהַשֶּׁמֶשׁ בּוֹהֶקֶת מִלְּמַעְלָה, וְטוֹפַחַת עַל רֹאשִׁי.. בַּיַּם הַכָּחֹל הַגַּלִּים קוֹפְצִים, וּמוֹשְׁכִים אוֹתִי אֲלֵיהֶם בְּחֶבְלֵי קֶסֶם.. כְּאִלּוּ אוֹמְרִים לִי "הִכָּנְסִי.. תִּצְטָרְפִי אֵלֵינוּ..".. אָז אֲנִי נִכְנֶסֶת לְבִפְנִים.. וּמַרְגִּישָׁה אֶת הַמַּיִם הַחֲמִימִים בְּרַגְלַי.. וְשָׁם, רַק שָׁם.. בֵּין הַבּוֹרֵא, הַחוֹל.. הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַגַּלִּים..- אֲנִי מַרְגִּישָׁה חָפְשִׁיָּה, מְאֻשֶּׁרֶת, וּמְשֻׁחְרֶרֶת.. וּכְשֶׁגַּל שׁוֹבָב קוֹפֵץ לוֹ, וּמִתְנַפֵּץ עַל הַסֶּלַע, אֲנִי פּוֹרֶשֶׂת אֶת יָדַי לְמַעְלָה בְּחִיּוּךְ עַל פָּנַי.. פּוֹרֶשֶׂת, וּתְפִלַּת שִׁירָה פּוֹרֶצֶת מִפִּי לְבוֹרֵא עוֹלָמִים.. עַל בְּרִיּוֹתָיו וְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּכָל יוֹם וָיוֹם.. "אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם.. וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחָבֵי הָרָקִיעַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קָלוֹת כָּאַיָּלוֹת.. אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ ה' אֱ-לֹקֵינוּ וֶא-לֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ.. וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים.. וְרִבֵּי רִבְבוֹת פְּעָמִים הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם

ה' יִתְבָּרַךְ- הַצִּילֵנִי, עָזְרֵנִי, לַוֵּנִי, הֲרִימֵנִי, עוֹדְדֵנִי, נַחֲמֵנִי, חַבְּקֵנִי, הַשְׁקִיטֵנִי, וְחַזֵּק אֶת הַלֵּב הַסּוֹעֵר, שֶׁאֶל הַמֶּלֶךְ- בּוֹעֵר..

הַדִּמְעָה יוֹרֶדֶת מֵעֵינוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וּפוֹגַעַת לַמְרַגֵּל בְּיָדוֹ. "לָתוּר אֶת הָאָרֶץ בָּאנוּ" טָעֲנוּ, אַךְ בַּכְּנִיסָה, דַּעְתָּם נִתְהַפְּכָה. הַדִּמְעָה הַפּוֹגַעַת בְּיָדוֹ - צוֹרֶבֶת. מִסְתַּכֵּל הוּא אֶל הַשָּׁמַיִם וְשׁוֹאֵל: "הֵיאַךְ?", "וְעַל מָה?", "בִּי הוּא פָּגַע?" עוֹנֶה לוֹ הָאֵ'ל "אָכֵן". הַדִּמְעָה שֶׁפָּגְעָה בְּךָ - בָּאָה מִמְּךָ, אֵלֶיךָ קְשׁוּרָה בַּעֲבוֹתוֹת. וְעַכְשָׁו שֶׁיָּרְדָה הַדִּמְעָה - אֶת הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב. יוֹרֵד עַל בִּרְכָּיו הַמְרַגֵּל, עַל נַפְשׁוֹ הַיְחִידָה מִתְחַנֵּן כִּי אוֹתָהּ הַנֶּפֶשׁ שֶׁנִּכְנְסָה לְבָנָה, יָצְאָה עִם לִכְלוּךְ כְּהֶה. וְהַדִּמְעָה, הַקְּטַנָּה, הַיְחִידָה, הַתַּמָּה- נִקְבְּעָה לְדוֹרוֹת עוֹלָם. קְבוּעָה הַדִּמְעָה, קְבוּעָה בְּתַבְנִית. נִקְבְּעָה בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף נוֹצֵץ. דִּמְעָה מִתְגַּלְגֶּלֶת, מֵהָעַיִן נִשְׁפֶּכֶת, מִתְעַרְבֶּבֶת בִּנְזִיד הָעֲדָשִׁים. הַנָּזִיד מְבַעְבֵּעַ, הַמַּעֲשֶׂה אַכְזָר, וְכָבוּל הוּא בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת. וְעַכְשָׁו נִרְצַח הוּא, בְּלֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ. מֻטָּל לְלֹא רוּחַ חַיִּים עִם שְׁאָר הָעֲשָׂרָה. וְהַנְּשָׁמָה הַיְקָרָה, זַכָּה וּטְהוֹרָה - חוֹזֶרֶת חֲזָרָה לְבוֹרְאָהּ. אַךְ כְּשֶׁעוֹלָה הַנְּשָׁמָה - שָׁבָה לִמְקוֹמָהּ, שָׁבָה לַשָּׁמַים גַּם הַדִּמְעָה..

הַבְּעָיָה שֶׁלָּנוּ זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ הִכְנַסְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ יוֹתֵר מִדַּי לְמִסְגֶּרֶת שֶׁל הֶגְיוֹנִיּוּת, וְשִׂכְלִיּוּת. צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁמִּי שֶׁקָּבַע אֶת חֻקֵּי הַטֶּבַע, יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אוֹתָם מָתַי שֶׁבָּא לוֹ. הַסִּבָּה הַיְחִידָה שֶׁאֲנַחְנוּ רְגִילִים לְ"חֹסֶר נִסִּים לִכְאוֹרָה", זֶה בִּגְלַל הֶרְגֵּל. לְדֻגְ'.. הַסִּבָּה הַיְחִידָה שֶׁלֹּא נְצַפֶּה שֶׁיִּפֹּל עָלֵינוּ כֶּלֶב מֵהַשָּׁמַיִם זֶה בִּגְלַל שֶׁ"חֻקֵּי הַטֶּבַע" מַכְתִּיבִים לָנוּ כָּךְ. אִם ה' הָיָ'ה בּוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם שֶׁכְּלָבִים הָיוּ נוֹפְלִים מִן הַשָּׁמַיִם, לֹא הָיִ'ינוּ לוֹקְחִים אֶת זֶה כְּמוּזָר. אֲבָל ה' בָּרָא הַכֹּל, וְיָכוֹל לְשַׁנּוֹת הַכֹּל כְּשֶׁבָּא לוֹ!!!!! נָכוֹן שֶׁבַּהִגָּיוֹן שֶׁל חֻקֵּי הַטֶּבַע בֶּן אָדָם שֶׁנּוֹפֵל מִבִּנְיָן בֶּן 10 קוֹמוֹ, חַיָּב לָמוּת! אֲבָל ה' כִּרְצוֹנוֹ מְשַׁנֶּה אֶת הַחֻקִּים, וְעוֹשֶׂה שֶׁהַבֶּן אָדָם יֵצֵא לְלֹא סְרִיטָה! וְלָמָּה ה' עוֹשֶׂה אֶת כָּל זֶה? בִּגְלַל עַנְוְתָנוּתוֹ! וְלָכֵן אוֹמְרִים "יְשׁוּעַת ה' כְּהֶרֶף עַיִן" אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם מַצָּב! גַּם כְּשֶׁחֶרֶב מוּנַחַת עַל צַוַּארֵנוּ!! [אוֹ בַּמִּקְרֶה שֶׁלָּנוּ- קַת שֶׁל אֶקְדָּח..] אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת מַה ה' מְתַכְנֵן. הַכֹּל אֶפְשָׁרִי- כִּי ה' הוּא כָּל יָכוֹל!! אֲנַחְנוּ רַק חוֹשְׁבִים שֶׁהַטֶּבַע יִקְרֶה כָּל פַּעַם, וְלֹא הַמֵּעַל הַטֶּבַע בִּגְלַל שֶׁסָּגַרְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּתוֹךְ בּוּעָה כָּזֹאתִי. וְגַם כִּי זֶה הַטֶּבַע שֶׁל הַשֶּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי, וּמַה שֶּׁלֹּא הֶגְיוֹנִי- מִתַּרְגֵּם לַשֶּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי כְּלֹא אֶפְשָׁרִי.. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֲנַחְנוּ רַק "כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר.." וַה' כִּרְצוֹנוֹ מְשַׁטֵּח אוֹתָנוּ, כִּרְצוֹנוֹ יוֹצֵר אוֹתָנוּ, וְכוּ'.. וְאוֹתוֹ דָּבָר. הוּא כִּרְצוֹנוֹ עוֹשֶׂה לָנוּ "חֻקֵּי טֶבַע", וְכִרְצוֹנוֹ "מֵעַל לַטֶּבַע".. ה' הוּא זֶה שֶׁהֶחְלִיט אֵילוּ מִבֵּין כָּל הַתּוֹפָעוֹת שֶׁיְּכוֹלוֹת לִקְרוֹת- הֵן "טֶבַע", וְאֵילוּ לֹא. וְהוּא הָיָה גַּם זֶה שֶׁהֶחְלִיט אַחֶרֶת. שֶׁהַ"טֶּבַע" זֶה שֶׁאֲרָיוֹת מְדַבְּרִים. אֲבָל הוּא הֶחְלִיט אַחֶרֶת. אֲבָל רֶגַע. הָאִם בִּגְלַל שֶׁהוּא סִוֵּג קְבוּצַת תּוֹפָעוֹת מְסֻיֶּמֶת לְתוֹךְ הַנּוֹשֵׂא שֶׁל "מֵעַל לַטֶּבַע" זֶה אוֹמֵר שֶׁהֵן הִתְבַּטְּלוּ? שֶׁהֵן לֹא יְכוֹלוֹת לְהִתְקַיֵּם? אָז אֵיךְ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לָבוֹא וְלִקְבֹּע עַל דְּבָרִים מְסֻיָּמִים שֶׁיִּקְרוּ? הֲרֵי אֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא יוֹדְעִים מֵאֵיזֶה שַׂק ה' יִבְחַר לִזְרֹק תּוֹפָעָה עַל הָעוֹלָם! "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִיש וַעֲצַת ה' הִיא תָּקוּם!" לְהַפְנִים אֶת הַהַנַּ"ל, וְלִזְכֹּר - מִי שֶׁבָּרָא אֶת "חֻקֵּי הַטֶּבַע", בָּרָא גַּם אֶת "חֻקֵּי הַמֵּעַל לַטֶּבַע", וְהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל אֶחָד כִּרְצוֹנוֹ.

בּוֹאִי בְשָׁלוֹם, עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, גַּם בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה. תּוֹךְ אֱמוּנֵי, עַם סְגֻלָּה, בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה.. מְדַלֵּג לוֹ הַדּוֹד, לִקְרַאת הַכַּלָּה, חִכָּה לָהּ כְּבָר כֹּה הַרְבֵּה זְמַן. כַּלָּתוֹ מִתְקַשֶּׁטֶת, בְּתַכְשִׁיטִים לִכְבוֹדוֹ, לְבוּשָׁה הִיא כֻּלָּהּ בְּלָבָן. הוֹלְכִים הֵם עַכְשָׁיו, בְּשַׁלְוָה יָד בְּיָד, "לֹא אֶעֶזְבֵךְ" מַבְטִיחַ הַדּוֹד. אַךְ כֹּל פַּעַם מֵחָדָשׁ, בְּסוֹף אוֹתוֹ יוֹם, נוֹטְשָׁהּ הוּא לְשִׁשָּׁה יָמִים. מַגִּיע סוֹף סוֹף, הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, אַחֲרֵי הֲכָנָה וְהַרְבֵּה צִפִּיָה. מְאֻחָדִים שׁוּב שְׁנֵיהֶם, הָרַעֲיָה וְהַדּוֹד, יוֹצְאִים לְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה.. בּוֹאִי בְשָׁלוֹם, עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, גַּם בְּשִׂמְחָה וּבְצָהֳלָה. תּוֹךְ אֱמוּנֵי, עַם סְגֻלָּה, בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה..

*כתבתי את זה במסע שואה שהי' לנו. כתבתי את זה לאשת עדות ששתפה אותנו בסיפורה. נִצּוֹלָה יְקָרָה, יוֹשֶׁבֶת אֲנִי פֹּה, עֵט בְּיָד, עִם דָּף, בְּגָדִים חַמִּים, אֹכֶל.. אֵלֶּה דְּבָרִים הַנִּרְאִים לִי כ"כ פְּשׁוּטִים, וְכ"כ "בָּרוּר מֵאֵלָיו" שֶׁיִּהְיֶה לִי אוֹתָם. אֲנִי מְנַסָּה לְהַגִּיעַ אֶל תּוֹךְ מָקוֹם עָמֹק יוֹתֵר, כָּבֵד יוֹתֵר. מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָאֱמֶת וְהַשְּׁתִיקָה נִפְגָּשִׁים. מִי אֲנִי? רַק יַלְדָּה קְטַנָּה וּצְעִירָה. וּמָה אֲנִי בִּכְלָל לְעֻמַּת מַה שֶּׁאַתְּ עָבַרְתְּ. זְוָעוֹת עוֹלָם, סִיּוּטֵי לַיְלָה. דְּבָרִים הַחֲרוּטִים הֵיטֵב, גַּם בְּזִכְרוֹנֵךְ, וְגַם עַל יָדֵךְ. מִי אֲנִי? רַק אַחַת שֶׁמְּנַסָּה לְדַמְיֵן אוֹתָךְ, וּלְנַסּוֹת לַחֲווֹת וּלְהָבִין אֲפִלּוּ בְּמִקְצַת אֶת מַצָּבֵךְ. וּמָה אֲנִי רוֹאָה? יַלְדָּה קְטַנָּה מְהַדֶּקֶת אֶל גּוּפָהּ אֶת מְעִילָהּ וּמָה אֲנִי? אֲנִי רַק אַחַת שֶׁיּוֹשֶׁבֶת פֹּה וְנֶהֱנֵית מֵהַחַיִּים וְהַמּוֹתָרוֹת. נֶהֱנֵית מִכָּל הַדְּבָרִים-שֶׁאָז נֶחְשְׁבוּ לְאוֹצָר יָקָר מִפָּז. וְאַתְּ אִשָּׁה יְקָרָה-הַדְּבָרִים שֶׁעָבַרְתְּ כּוֹאֲבִים מִמָּוֶת. צְרוּבִים בַּמֹּח, אוֹחֲזִים בּוֹ, וְלֹא מַרְפִּים! דְּבָרִים אֵלֶּה יִרְדְּפוּ אוֹתָךְ כָּל יְמֵי חַיַּיִךְ. אַתְּ שֶׁבָּנִית בְּמוֹ יָדַיִךְ אֶת עוֹלָמֵךְ מֵחָדָשׁ, הָעוֹלָם אז מה אני.. ומה אני בכלל מבינה..

"וְנִסְלַח לוֹ.. אִם שׁוּבוֹ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה.." מִדַּרְכָּם הָרָעָה- אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה.. הַשְּׁבִיל נִסְתַּם בַּאֲבָנִים כְּבֵדוֹת שֶׁבֶּן אָדָם לֹא יָכוֹל לַהֲזִיזָם. הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה-קָשֶׁה מִנְּשׂוֹא. הָלַךְ לְאִבּוּד-וְאֵין דֶּרֶך חֲזָרָה.. לָקְחוּ אֶת הַסַּכִּין, וְחָתְכוּ עָמֹק בַּבָּשָׂר. חֲתָךְ עָמֹק עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִתְפֹּר אֶת הַחֲתָךְ. כִּי הֵם חָתְכוּ בַּבָּשָׂר, חָתְכוּ וְחָתְכוּ, וְלֹא הִפְסִיקוּ. כִּי הַמַּעֲשֶׂה-יִשָּׁאֵר כָּךְ לְעוֹלָמִים-עוֹמֵד שָׁם עָרֹם וְחָשׂוּף אֶל הַמְּצִיאוּת הָאֲמִתִּית, וּמְבֻיָּשׁ לְעוֹלָם. הַכַּפָּרָה- לֹא תָּבוֹא, אֲפִלּוּ אִם יְנַסּוּ. יְנַסּוּ לִדְחֹף בְּכָל כֹּחָם אֶת הָאֲבָנִים מֵהַדֶּרֶךְ חֲזָרָה. אַךְ הָאֲבָנִים כְּבֵדוֹת, וְאֵין בִּיכָלְתָּם לַהֲזִיזָם. אָז הַדֶּרֶךְ סְתוּמָה. אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה, וְאֵין סְלִיחָה!

בס"ד פּוֹסְעוֹת הֵן בַּחֲשֵׁכָה, פּוֹסְעוֹת הֵן בְאֵימָה. פּוֹסְעוֹת הֵן בִּדְמָמָה- אֵם וּבִתָּהּ. מְהַדֶּקֶת לְגוּפָהּ, מְהַדֶּקֶת אֶת מְעִילָהּ. אָבִיהָ אֵינֶנּוּ, כִּי נֶאֱשָׁם בִּמְעִילָה. בְּמַה מָּעַל? בַּמֶּה חָטָא? לְאַן הָלַךְ? לְאַן פָּנָה? חָטָא שֶׁנּוֹלַד. חָטָא בְּחַיּוּתוֹ. עַל זֶה שֶׁהוּא יְהוּדִי, וּבְעֶצֶם קִיּוּמוֹ. עַל זֶה לְקָחוּהוּ, אוֹתָם בְּנֵי עַוְלָה! גְּנָבוּהוּ מִמֶּנָּה, בְּלֹא עָוֶל עַל כַּפָּהּ. "אִמָּא!" הִיא לוֹחֶשֶׁת. "אֲנִי רוֹעֶבֶת, רוֹצָה לֶאֱכֹל.. בִּטְנִי כּוֹאֶבֶת!" "אֵין" הִיא הֵשִׁיבָה הָאֵם הַשְּׁחוּחָה. "אֵין .." לָחֲשָׁה, וְדִמְעָה הִתְגַּלְגְּלָה.. מְחַבֶּקֶת אֶת בִּתָּהּ, חִבּוּק חַם וְחָזָק. מְנַסָּה מִמֶּנָּה לְהַסְתִּיר, אֶת הָעוֹלָם הֶחָזָק. פּוֹסְעוֹת הֵן בַּחֲשֵׁכָה, פּוֹסְעוֹת הֵן בְאֵימָה. פּוֹסְעוֹת הֵן בִּדְמָמָה- אֵם וּבִתָּהּ. * הערת העורך- א. הזכרת לי מונולוג מוכר על אם וביתה ליד קובנה, רק שָם השאלה הייתה על ביקור מכרים ופרחים לשבת...

בחסדי אבא'לה שלי!! כָּתוּב בַּתּוֹרָה "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם", וְאָז כָּתוּב שֶׁה' בָּרָא רַק אֶת הָאָדָם. אֵיפֹה הָאִשָּׁה בְּכָל הָעִנְיָן הַזֶּה? אָז הִיא נִכְנֶסֶת אַחַ"כּ. כָּתוּב שֶׁה' לָקַח אֶת צֵלַע הָאָדָם, וּמִתּוֹךְ זֶה עָשָׂה אֶת הָאִשָּׁה. מִתּוֹךְ זֶה מִשְׁתַּמֵּעַ, שֶׁהָאִשָּׁה הִיא חֵלֶק מֵהָאִישׁ. מַה קָּרָה בְּעֶצֶם פֹּה? אוֹמְרִים חַזַ"ל שֶׁהָיָה אֶת מַה שֶּׁנִּקְרָא "סוֹד הַנְּסִירָה". וְהַכַּוָּנָה, מִתּוֹךְ עִנְיַן "סוֹד הַנְּסִירָה" מְבִינִים כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן שְׁנֵי חֲצָאִים, שֶׁבְּעֶצֶם מַשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר אוֹתוֹ זַמָּר [זַמָּר לֹא כָּשֵׁר לְצַעֲרֵנוּ] "בִּלְעָדַיִךְ אֲנִי חֲצִי בֶּן אָדָם".. וְזֹאת אֱמֶת. בְּלִי חֶצְיֵנוּ הַשֵּׁנִי אֲנַחְנוּ בְּאֱמֶת חֵצִי. אָז שְׁאֵלַת הַבֵּרוּר שֶׁלָּנוּ כָּרֶגַע-זֶה מַה זֶּה בְּעֶצֶם חֵצִי?. וְיוֹתֵר-מַה זֶּה בְּעֶצֶם לֹא סְתַם חֵצִי רָגִיל זֶה כָּךְ- קְחוּ עִגּוּל. תֶּחֱצוּ אוֹתוֹ לְחֵצִי. וַהֲרֵי לָכֶם שְׁנֵי חֲצָאִים! מֻשְׁלָמִים בְּגָדְלָם,דִּיּוּקָם, וּבְצוּרָתָם.. נִרְאִים בְּדִיּוּק אוֹתוֹ דָּבָר!! מִבְּלִי שֶׁצּוּרָה אַחַת תִּהְיֶה שׁוֹנָה אֲפִלּוּ בִּקְצַת מֵחֲבֶרְתָּהּ. זֶה "לִכְאוֹרָה" חֵצִי בְּאֱמֶת. אֲבָל הַאִם זֶה "חֵצִי מַשְׁלִים"??. לֹא! בִּכְלָל לֹא. זֶהוּ חֵצִי אֲשֶׁר אֵיתָן בְּדֵעוֹתָיו, מוּצָק, וְלֹא מוּכָן "חֵצִי מַשְׁלִים" נִרְאֶה כָּךְ- קְחוּ חֲתִיכָה שֶׁל תַּצְרֵף [פּאזל בלע"ז] וּקְחוּ עוֹד חֲתִיכָה שֶׁמִּתְחַבֶּרֶת אֵלֶיה. הֲרֵי לָכֶם שְׁתֵּי "חֲצָאִים מַשְׁלִימִים"! כָּל חֵצִי הוּא חֵצִי שֶׁל מַשֶּׁהוּ אַחֵר, אֲבָל בְּכָל זֹאת הֵם לֹא נִרְאִים אוֹתוֹ דָּבָר. לָכֵן כְּשֶׁתִּרְאֶה אוֹתָם כְּשֶׁהֵם לֹא בְּיַחַד-לֹא תָּבִין בִּכְלָל מַה הַקֶּשֶׁר בֵּינֵיהֶם. הֵם כ"כ שׁוֹנִים! אֲבָל בְּכָל זֹאת כְּשֶׁהֵם אָז מַה הוֹלֵךְ בְּעֶצֶם? מַה זֶּה אוֹמֵר לִהְיוֹת "חֵצִי מַשְׁלִים"? זֶה אוֹמֵר שֶׁלְּכָל צַד יֵשׁ תַּפְקִיד שׁוֹנֶה וְכַאֲשֶׁר כָּל צַד מֵקִים אֶת תַּפְקִידוֹ-יֵשׁ הַשְׁלָמָה. כַּמּוּבָן שֶׁחַיָּב שֶׁלְּכָל צַד יִהְיֶה תַּפְקִיד שׁוֹנֶה, כִּי מַה לְדֻג' הָיָה קוֹרֶה אִם כֻּלָּם הָיוּ מוֹכְרִים? וְלֹא הָיוּ רוֹפְאֵי שִׁנַּיִם? אָז לְכֻלָּם הָיָה כְּאֵב שִׁנַּיִם אֶחָד גָּדוֹל. הַשִּׁנַּיִם הָיוּ נִרְקָבוֹת, זֶה כְּמוֹ בְּהַצָּגָה. יֵשׁ אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְדִים קָשֶׁה מֵאֲחוֹרֵי הַקְלָעִים, וְיֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁעוֹבְדִים קָשֶׁה עַל הַבָּמָה עַצְמָהּ בְּתוֹר שַׂחְקָנִים. וְאִם אֵין שַׂחְקָנִים וְיֵשׁ רַק אֶת הָעוֹבְדִים מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים-אֵין הַצָּגָה. וְאִם יֵשׁ רַק שַׂחְקָנִים וְאֵין אֲנָשִׁים מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים-אָז גַּם אֵין הַצָּגָה. צָּרִיךְ אֶת שְׁנֵיהֶם. וְהַאִם בָּא מִישֶׁהוּ מֵאֲחוֹרֵי

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם, הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ, הַיּוֹם שֶׁבּוֹ ה' שׁוֹפֵט, כָּל חַיָּה וֶאֱנוֹשׁ. לְהִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר, לְפַשְׁפֵּשׁ בַּמַּעֲשִׂים, אֵיפֹה בְּדִיּוּק טָעִיתִי, וְאֵיפֹה יֵשׁ כְּתָמִים. לְפַחֵד וְלִרְעֹד, עַל גּוֹרַל דִּינְךָ, לָשֶׁבֶת וְלִבְכּוֹת- "אַבָּא זֶה בִּשְׁבִילְךָ!!!.." אָז אָנָּא אֵלִי, בְּרַחֲמֶיךָ הַמְרֻבִּים, סְלַח נָא סְלַח, לְכָל הַחֲטָאִים. כִּי אֲנִי הִנְּנִי, בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה, אָז אָנָּא אָבִי! קַבְּלֵנִי בְּאַהֲבָה..

הָיָה זֶה בַּיִת. בַּיִת קָט עִם גָּג כָּחֹל, וְקִירוֹת יְרֻקִּים, וְגִנָּה יְפֵהפִיָּה וּמְטֻפַּחַת. לְיַד- דֶּשֶׁא רַךְ וְנָעִים צָמַח, וְהַשֶּׁמֶשׁ שָׁלְחָה קַרְנַיִם חֲמִימוֹת. הָיָה שָׁם עֵץ גָּבוֹהַּ שֶׁעֲנָפָיו הָיוּ חֲזָקִים וְאֵיתָנִים, וְצִפּוֹר שִׁיר קְטַנָּה יָשְׁבָה עַל אֶחָד מֵעֲנָפָיו הָעֲבוֹתִים וְזִמְּרָה בְּקוֹל עָרֶב. הַבַּיִת הָיָה צָפוּף מְעַט, אֲבָל נוֹדַע בַּחֲמִימוּתוֹ הַגְּדוֹלָה. וְעַ"כּ יָצָא שְׁמוֹ בְּכָל רַחֲבֵי הַמְקוֹמוֹת. כָּל הַיְצוּרִים מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל הִגִּיעוּ לְשָׁם הַיְרֻקִּים, הָאֲדֻמִּים, הַכְּחֻלִּים, הַחוּמִים, הַלְּבָנִים, וַאֲפִלּוּ הַשְּׁקוּפִים. כֻּלָּם יָשְׁבוּ בְּיַחַד עַל הַסַּפָּה סְבִיב הָאָח- וְדִבְּרוּ. כֵּן כֵּן.. פָּשׁוּט דִּבְּרוּ. דִּבְּרוּ עַל הַשָּׁמַיִם וְהַיָּרֵחַ, אֲבָל גַּם עַל הָאֲדָמָה וְהַצְּמָחִים. דִּבְּרוּ דְּבָרִים שֶׁבְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁבִּמְרוֹמֵי הֶהָרִים, אַךְ דִּבְּרוּ גַּם דְּבָרִים טוֹבִים וַעֲמֻקִּים הַנִּמְצָאִים עָמֹק בָּעֲמָקִים הָרְחָבִים, שֶׁשָּׁם גָּדְלוּ לָהֶן שׁוֹשַנּוֹת לְמִינֵיהֶן. דִּבְּרוּ דְּבָרִים הָיוּ גַּם פְּעָמִים שֶׁאֶחָד מֵחֲבֵרֵי הַבַּיִת נָפַל בְּרוּחו. וְאָז- אֲזַי כָּל יוֹשְׁבֵי הַמָּקוֹם הָיוּ בָּאִים וּמְעוֹדְדִים אֶת רוּחוֹ. מְשַׂמְּחִים אוֹתוֹ, וּמְדַבְּרִים כָּל מִינֵי דִּבְרֵי חִזּוּקִים לְמִינֵיהֶם. חִזּוּקִים חֲזָקִים כְּבַרְזֶל- שֶׁכָּל שׁוֹמְעָם הָיָה מִתְחַזֵּק מִיַּד. הָיוּ גַּם פְּעָמִים שֶׁלְּאֶחָד מֵהַחֲבֵרִים הָיְתָה בְּעָיָה, וְלֹא יָדַע אֵיךְ לְפָתְרָהּ. אֲזַי כֻּלָּם הָיוּ מִתְאַסְּפִים וּמַשְׁמִיעִים בְּאָזְנָיו עֵצָה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת שֶׁל מַה לַּעֲשׂוֹת. וְאִם בָּא חָבֵר חָדָשׁ שֶׁהָיָה מִדַּפֵּק עַל דַּלְתָּם- הָיוּ כֻּלָּם מְקַבְּלִים אוֹתוֹ יָפֶה, וּמְאִירִים לוֹ פָּנִים, וּמַצִּיעִים לוֹ לִטְעֹם מִטַּעַם זֶה אוֹ אַחֵר, מִדִּבּוּר חָזָק זֶה אוֹ מִמִּשְׁנֵהוּ, וְהָיָה מַהֵר מְאֹד מִשְׁתַּלֵּב מִבֵּין כֻּלָּם, עַד שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים שׁוּם אָדָם מִי חַדִּישׁ וּמִי וָתִיק. אַךְ הָיָה לְכָל אֶחָד מְסֻמָּן עַל דַּשׁ בִּגְדּוֹ מִינֵי דְּבָרִים אֲשֶׁר וְהָיוּ פְּעָמִים שֶׁמִּנִּשְׁמַת חֵלֶק מֵהַחֲבֵרִים יָצְאוּ שִׁירִים לְמִינֵיהֶם. אֲזַי הָיוּ מְאַסְּפִים לָהֶם בַּאֲגֻדָּה אֶת כָּל הַשִּׁירִים, וּמְקַבְּצִים אוֹתָם יַחַד ע"מ שֶׁיּוּכְלוּ כֻּלָּם לֵהָנוֹת מִיֹּפִי פִּלְאִי זֶה. אָהֲבוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי מְאֹד מְאֹד. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיוּ פְּעָמִים שֶׁדְּבַר רִיב וּקְטָטָה הָיָה יוֹצֵא מִפִּיהֶם, עֵקֶב חִלּוּקֵי דֵּעוֹת שׁוֹנוֹת. הָיָה זֶה בַּיִת מֻפְלָא וְאַדִּיר, שֶׁכְּמוֹתוֹ לֹא נוֹדַע בְּאַף מַמְלָכָה. כֹּחוֹת, עָצְמוֹת, וְאוֹרוֹת חֲזָקִים הָיוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת. כ"כ הַרְבֵּה, עַד כְּדֵי שֶׁהַבַּיִת הָיָה קָטֹן מִלְּהָכִיל אֶת הַכֹּל! וְכָל הָעָצְמָתִיּוּת וְהָאוֹרוֹת הָיוּ מִתְפָּרְצִים הַחוּצָה מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת, וּמְפִיצִים וּמְאִירִים אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּאוֹר מֻפְלָא זֶה, וּמְעִירִים ע"י הָאוֹר אֶת כָּל הָרְדוּמִים יוֹם אֶחָד נִכְנְסָה לַבַּיִת יְצוּרָה חֲדָשָׁה. וּמִיָּד קִבְּלוּהָ כֻּלָּם יָפֶה יָפֶה, וְהִסְבִּירוּ לָהּ פָּנִים. הֶרְאוּהָ אֶת נִסְתְּרוֹת וְגִנְזֵי הַבַּיִת, וְהִכְנִיסוּהָ לְמִשְׁפַּחְתָּם. וְהָיְתָה יְשׁוּבָה בַּצַּד. יָשְׁבָה הַקְּטַנָּה בַּצַּד וְהָיְתָה מוֹסִיפָה אֶת דַּעְתָּהּ בְּעִנְיָן זֶה אוֹ אַחֵר, פֹּה מוֹסִיפָה, וּפֹה שׁוֹתֶקֶת.לִפְעָמִים כְּשֶׁלֹּא הָיוּ מִלִּים לְהוֹסִיף, הָיְתָה אָהֲבָה הַיְצוּרָה הַקְּטַנָּה אֶת מִשְׁפַּחַת הַבַּיִת אַהֲבָה עַזָּה מְאֹד, וְנִקְשְׁרָה אֲלֵיהֶם בַּעֲבוֹתוֹת חֲזָקוֹת. אַךְ יוֹם אֶחָד רָאֲתָה הַיְצוּרָה הַקְּטַנָּה שֶׁאֵין הִיא יְכוֹלָה לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת, וְלֹא יָדְעָה מַה לַּעֲשׂוֹת. וְלֹא רָצְתָה לְהִתְיַעֵץ עִם הַיְצוּרִים הָאֲחֵרִים שֶׁמָא יְשַׁכְנְעוּהָ לְהִשָּׁאֵר. וְע"כ הִתְיַעֲצָה לְבַד עִם בּוֹרְאָהּ. רַק הִיא וּבוֹרְאָהּ בָּדָד דִּבְּרוּ, עַד שֶׁהִגִּיעוּ יַחַד לַמַּסְקָנָה שֶׁעָלֶיהָ לֶאֱרֹז אֶת חֲפָצֶיהָ וְלַעֲזֹב. תּוּכַל הִיא מִדֵּי פַּעַם לִקְפֹּץ קָשֶׁה הָיָה הַדִּין עַל הַקְּטַנָּה. קָשֶׁה מְאֹד, כִּי קְשׁוּרָה הָיְתָה לַבַּיִת. אַךְ יָדְעָה מַה הֶחָשׁוּב וְהַמֻּטָּל עָלֶיהָ. וְע"כ אָרְזָה אֶת חֲפָצֶיהָ הַדַּלִּים, נִפְרְדָה מִכֻּלָּם-וְהָלְכָה. הִיא תִּזְכֹּר תָּמִיד אֶת הַמִּשְׁפָּחָה הַמֻּפְלָאָה הַזֹּאת אֲשֶׁר חוּטֵי חֶסֶד נִמְשְׁכוּ עַל פְּנֵי בַּיִת זֶה. וְהִיא יוֹדַעַת גַּם שֶׁבַּיִת זֶה יִשָּׁאֵר שָׁם תָּמִיד גַּם בִּלְעָדֶיהָ. אֵיפֹה שֶׁהוּא עַכְשָׁו, בַּיִת קָט עִם גָּג כָּחֹל, וְקִירוֹת יְרֻקִּים, וְגִנָּה יְפֵהפִיָּה וּמְטֻפַּחַת. לְיַד-דֶּשֶׁא רַךְ וְנָעִים שֶׁצּוֹמֵחַ, וְשֶׁמֶשׁ שֶׁשּׁוֹלַחַת אֶת קַרְנֶיהָ הַחֲמִימוֹת, עִם עֵץ

שִׁיר רָגוּעַ, סוֹחֵף אוֹתִי עָמֹק. מֵעֵבֶר לְכָל הַמַּחְשָׁבוֹת.. מֵעֵבֶר לְכָל הַצָּרוֹת.. מֵעַל לָעוֹלָם הַזֶּה.. עוֹלָם שֶׁל רֹעַ וְאַכְזָרִיּוּת, עוֹלָם שֶׁל חֹשֶׁךְ וְאִי-צֶדֶק. לְמַעְלָה לְמַעְלָה, לְאַט לְאַט, מְרַחֶפֶת אֶל עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר.. עוֹלָם שֶׁבּוֹ לְאִישׁ אִכְפַּת מֵאָחִיו, עוֹלָם גָּדוּשׁ אוֹר, שֶׁזּוֹרֵם עַד אֵלַי..

נֵר מֵאִיר בְּחֶדֶר, חָשׁוּךְ וּמְאֻבָּק. יַלְדָּה קְטַנָּה פּוֹסַעַת, לְבַדָּהּ בַּשּׁוּק הַעֲנָק. בַּלּוֹן חָפְשִׁי מִתְעוֹפֵף לוֹ, אֶי שָׁם בְּשָׁמֵי הַמְרוֹמִים. תְּפִלָּה זַכָּה נִשֵׂאת, אֵלֶיךָ אֱלֹקִים.

לִפְעָמִים נִדְמֶה שֶׁטִּפָּה טִפָּה אַחַת קְטַנָּה שֶׁמֵּהַגֶּשֶׁם שֶׁבַּשָּׁמַיִם עַל כַּף יָדִי תִּנְחַת אֵינָהּ שָׁוָה דָּבָר אֵינָהּ שָׁוָה כְּלוּם לֹא בְּשׁוּם נוֹשֵׂא וְלֹא בְּאַף תְּחוּם אַךְ אִם נִסְתַּכֵּל עָמֹק מֵעֵבֶר לְמַה שֶּׁנִּרְאָה נִרְאֶה שֶׁטִּפָּה אַחַת קְטַנָּה שֶׁמּוֹסִיפִים לָהּ עוֹד טִפָּה הוֹפֶכֶת לְיָם גָּדוֹל הוֹפֶכֶת לְיָם עֲנַק וְכֹחָהּ הוּא רַב שֶׁל יָם אַדִּיר וְחָזָק וְאִם מְחַבְּרִים בְּיַחַד אֶת כָּל אַלְפֵי הַיַּמִּים יֵשׁ אוֹקִיָנוּס שֶׁגָּדְלוֹ כְּמִטְוַח מִלְיוֹנֵי חִצִּים וְכָל הָאוֹקִיָנוּסִים כֻּלָּם שֶׁמֶּרְחָבֵיהֶם עַד אֵינְסוֹף הֵם כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִבְּנֵי אָדָם וְעַד עוֹף וְזֶה כֹּחַ כָּל כָּך עָצְמָתִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתָאֲרוֹ כֹּח אֵיתָן וְחָזָק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַצְּחוֹ אָז כְּשֶׁטִּפָּה אַחַת קְטַנָּה עַל כַּף יָדְךָ תִּנְחַת אַל תַּגִּיד טִפָּה זוֹ הִיא סְתַם טִפָּה אַחַת

*נכתב לאחר הגירוש מגוש קטיף. הָעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, עֲצוּמוֹת בְּיֵאוּשׁ עֲצוּמוֹת בְּתִקְוָה אִלֶּמֶת, עֲצוּמוֹת מִזִּכְרוֹנוֹת הַגֵּרוּשׁ. עֲצוּמוֹת כְּדֵי לֹא לִשְׁכֹּחַ, אֶת מְצוּקַת עַמָּהּ עֲצוּמוֹת כְּדֵי לִזְכֹּר, שֶׁפֹּה הָיָה בֵּיתָהּ עֲצוּמוֹת כִּי אֶת גּוּפָהּ, לְלֹא רַחֵם גָּרְרוּ עֲצוּמוֹת, כִּי אֶת לִבָּהּ-לָקְחוּ, נִפְּצוּ, וְשָׁבְרוּ. עֲצוּמוֹת כִּי עַל סַפְסָל, בָּדָד הִיא שׁוֹכֶבֶת עֲצוּמוֹת כִּי בִּטְנָהּ, רֵיקָה וְרוֹעֶבֶת עֲצוּמוֹת כִּי כָּאן, נִזְרְקָה ע"י חַיָּלִים עֲצוּמוֹת כְּדֵי לָתֵת, לְלִבָּהּ לְהַחֲלִים עֲצוּמוֹת כִּי מִדְּמָעוֹת,עֵינֵיהָ יָבְשׁוּ עֲצוּמוֹת כִּי זְוָעוֹת, עֵינֵיהָ פָּגְשׁוּ עֲצוּמוֹת כִּי כָּאן, זֶה בֵּיתָהּ הֶחָדָשׁ עֲצוּמוֹת כִּי כָּאן תְּחַכֶּה, עַד לְבֵית-הַמִּקְדָּשׁ

* זה שיר שהכנסתי לאתר כבר, אבל הכנסתי אותו שוב, הפעם תחת הקטגוריה "שירי ילדים" בחסדי הבורא יתברך נעשה ונצליח!!!! הינה שיר חרוזים שטותי של אילתור על המקום.. של לכתוב כל מה שעולה בראש באותו הרגע.. שיצא לי כי חברה שלי הקטנה חי'ה-מושקה [בת 11] החליטה שהיא רוצה שאני אכתוב דברים על דף. סתם דברים.. אז זה מה שיצא: יוֹשֶׁבֶת פֹּה, מְלֵאַת מַחְשָׁבוֹת. הָרֹאשׁ מְפֻצָּץ, בְּמַחְשָׁבוֹת שׁוֹרְצוֹת.. אָז עַל מְנַת שֶׁרֹאשִׁי לֹא יִתְפּוֹצֵץ, וּכְדֵי שֶׁאֲנִי לֹא אֵצֵא מִּפֹּה לֵץ, אֲנִי אֶרְשֹׁם פֹּה שִׁיר קָטָן, סְתָם כִּי מְשַׁעְמֵם כָּאן.. וּבְעִקָּר בִּגְלַל שֶׁחָיָה-מוּשְׁקָה הַמְּתוּקָה, בִּקְּשָׁה שֶׁאֲנִי אֶרְשֹׁם עַל הַדַּף בִּשְׁבִילָהּ. אָז מַה נִּכְתֹּב וּמַה נְּהוֹלֵל, עַל כָּךְ שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת רַק לְהִשְׁתּוֹלֵל, וְלֹא בִּכְלָל לְשׁוֹרֵר, כִּי אֵלַי כִּשָּׁרוֹן זֶה לֹא הִתְפַּזֵּר.. נוֹלַדְתִּי לִכְתֹּב שְׁטוּיוֹת, אָז מִסְתַּבֵּר שֶׁכָּךְ יִהְיוּ כָּל הַתִּקְווֹת. וְזֶה סְתָם בִּשְׁבִיל הֶחָרוּז, בְּלִי שׁוּם קֶשֶׁר לְחֹדֶשׁ תַּמּוּז, אֶלָּא שִׁיר קָטָן שֶׁל חֲרוּזִים, עַל מְנַת לְשַׂמֵּחַ אֶת כָּל הַנִּמְצָאִים.. שֶׁכָּל הַנִּמְצָאִים כָּאן זֶה רַק חָיָה-מוּשְׁקָה, אֲבָל הִיא נִקְרֵאת "כֻּלָּם" בִּגְלַל שֶׁהִיא כָּזֹאת חֲמוּדוּשְׁקָה.. חח.. כֵּיף לִרְשֹׁם פֹּה בְּלִי סִבָּה, סְתָם כָּכָה סִבָּה לִמְסִבָּה. בְּלִי תַּאֲריךְ וּבְלִי שׁוּם חַג, בְּלִי קוֹד וּבְלִי תָּג, סְתָם כִּי אָכֵן כָּךְ הֶחְלַטְתִּי, וּפֶרַח לְנוּרִית נָתַתִּי. מַה נֹּאמַר וּמַה נִצְטַדַּק, בְּלִי כַּחַל וּבְלִי שְׂרָק. עַל שֶׁיָּשַׁבְנוּ וְכָתַבְנוּ שִׁירִים, וּמָרַחְנוּ זְמַן בְּבִזְבּוּזִים, בִּזְמַן לְמִידָה לַמַּתְכֹּנֶת בְּמָתֵמָטִיקָה, כָּכָה בְּלִי שׁוּם טַקְטִיקָה. כִּי שִׁיר זֶה אָכֵן נוֹעַד, כְּדֵי שֶׁמָּחָר אֲנִי אֶרְעַד, בְּפַחַד מוּל הַמַּתְכֹּנֶת הָאֲיֻמָּה, הַמַּתְכֹּנֶת הַהִיא בְּמָתֵמָטִיקָה.. וּפֹה נִגְמָר הַדַּף, וְזֶה לֹא "שִׁירוֹ שֶׁל שַפְשַף", אֶלָּא סְתָם שִׁיר הוֹלֵל, וּמִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יִשְׂרָאֵ'ל.. אֵיזֶה כֵּיף אֵיזֶה שִׂמְחָה, אֲנִי הִנְּנִי יְהוּדִיָּה!!! תַּם וְלֹא נִשְׁלַם שֶׁבַח לְבוֹרֵא עוֹלָם..

גַן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה, גַן נָעוּל. הֵרַמְתִּיךְ מֵעֲלֵי אֲבַק הַגַּן, וְהֵבֵאתִיךְ אֶל מְקוֹם פְּרִיחַת הַסְּמָדַר. נָמָה אֲנִי פֹּה דּוֹדִי, הֵיכַן שֶׁהֵנַחְתָנִי. אַךְ תְּאֵנָתִי חָנְטָה כְּבָר פַּגֶּיהָ, וְעוֹדֵנִי כָּאן. בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, בָּאתִי לְגַנִּי. הֵנַחְתִּי יָדַי הַנּוֹטְפוֹת עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל, כִּי לְשַׁחְרְרֵךְ הִנֵּה בָּאתִי! בֹּא דּוֹדִי בֹּא! נֵצֵאָה לַשָּׂדֶה, נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים. כִּי בִּקַּשְׁתִּי אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי- וְהִנֵּה מְצָאתִיךָ.. הִנֶּנִי אֲחֹתִי כַלָּה, הִנֶּנִי אֲהוּבַת נַפְשִׁי. אַךְ לָשָׁוְא. כִּי אֵשׁ הַשַּׁלְהֶבֶתְיָה הַבּוֹעֶרֶת בְּקִרְבִּי, אֵין בְּכֹחָהּ לִפְתֹחַ מַנְעוּל הַגַּן. גַן נָעוּל אֲחֹתִי כַּלָּה, גַן נָעוּל.

מוֹשִׁיטָה אֶת יָדִי- וְלֹא מַגִּיעָה. אֲבָל אוּלַי בְּעֶצֶם- גַּם לֹא מְנַסָּה. אוּלַי כְּשֶׁאֶרְצֶה-אֶשְׁנֶה. אַךְ אוּלַי לֹא אֶשְׁנֶה- שֶׁמָּא אֶפָּנֶה..

*אני כתבתי את זה לאנשים שמאלנים באיזה פורום אחד שדברו זוועות שם, והי'יתי חי'יבת להציל את המצב.. אז כתבתי את זה אע"פ שאני לא גרתי בגוש, ושהנכתב למטה לא קרה באמת לגבי. אבל זה מה שהי'ה להרבה אנשים שם.. אֲנִי גָּרָה בְּגוּשׁ קָטִיף כְּבָר 16 שָׁנָה. נוֹלַדְתִּי שָׁם. שָׁם עָשִׂיתִי אֶת צַעְדִּי הָרִאשׁוֹן בַּחֲצַר בֵּיתִי. שָׁם שִׂחַקְתִּי עִם חֲבֵרוֹתַי בְּאַרְגָּז חוֹל. שָׁם נִכְנַסְתִּי חוֹשֶׁשֶׁת לְבֵית-סֵפֶר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּכִתָּה א'. שָׁם בִּלִּיתִי עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה מְדַבֶּרֶת עִם כָּל הַחֶבְרֶ'ה. שָׁם לָרִאשׁוֹנָה הִתְאַהַבְתִּי. שָׁם כָּתַבְתִּי וְהִלְחַנְתִּי שִׁירִים,

*כתבתי את העידוד \ חיזוק הזה לחברה שלי חגית, כהיא היא ספרה לי שהיא בדכאון על גוש קטיף.. ואמרה לי "איך ה' נתן לזה לקרות?".. אז כך עניתי לה: אין יאוש בעולם כלל!!!!!!!!!! את צריכה לזכור שעם ישראל עומד על גשר צר מאוד.. שמאוד קשה לא ליפול ממנו.. אבל.. למה צריך לפחד או לדאוג שאני יפול ממנו, כשאבא שלי מחזיק לי ביד כדי שלא אמעוד!!!!!!!!!! "כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל!!!!!!!!!" "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירערה כי אתה עימדי!!!!!!!" "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד!!!!!!!!!!" "כשמסתכלים לעומקם של דברים, מגיעים לפסגתם.." <====== אז חגיתו'ש .. תסתכלי לעומק של הדברים צדיקה!!! ולא על איך שהם ניראים על פני השטח.. ואז תגיעי לפסגה.. ותיראי את האמת הטובה.. בחסדי אבא'לה הטוב והנהדר שלי שעושה רק טוב!!!!!!!! בא נתחיל בזה.. את מאמינה שה' אוהב אותך?.. אני בטוחה שכן. אז למה שמישהו שאוהב אותך וכ"כ אכפת לו ממך, והוא אבא שלך יעשה לך משהו רע??? רוב הדברים שאבא'לה עושה זה מעבר לטווח ראיה שלנו. אנחנו לא נצליח גם אם נתאמץ להבין את זה. כמו אבא רגיל בשר ודם. הרבה פעמים ההורים עושים דברים מסוימים לילד, והילד לא מסכים עם זה בשום פנים ואופן!!!!! כי הוא חושב שזה לא טוב!!!! וכמובן.. כמו תמיד הוא חושב שהוא צודק, ושהוא מבין יותר מהוריו. אבל באמת.. זה ברור שהוא יחשוב שמה שהוריו עושים לו זה רע, כי יש לו טווח ראיה הרבה יותר קצר מהוריו. להורים יש טווח ראיה מאוד ארוך, והם יודעים מה באמת טוב לנו. ואנחנו נגלה רק בעתיד שמה שהם עשו לנו זה בעצם עשה כשה' מעמיד בנאדם בנסיון, תפקיד הבנאדם לעשות כמיטב יכלתו להצליח. ואם את מרגישה שאת עשית כמיטב יכולתך למען ארץ ישראל, אז זהו! עשית את שלך.. הדין כבר בידי הקב"ה!! את עשית הכי הרבה שיכולת!!!!!! ויש בידי כולם כח ענק כשהם משתדלים למען הקב"ה. כי גזרה לטובה, אף אם בנ"י חוטאים-אין משנים את הגזירה. אבל אם יש גזרה לרעה-אז היא ניתנת לשינוי!!! זה ביי'דינו להשפיע על הדין!!!! אני אישית חושבת שאנחנו לא עשינו מספיק למען ארץ ישראל, ולכן נכשלנו בנסיון. [אבל אל ניתן ליצר הרע למשוך אותנו למטה על שכשלנו!!! להפך צריך ללמוד מהנסיונות של העבר!! וככה נדע לעתיד..] ובתור בנאדם שהיה שם, כל מה שנותר לי להגיד לכולם, זה שצריך להרבות בתשובה, צדקה ותפילה!!!! העם שלנו במצב רוחני לא משו.. והוא חייב לחזור בתשובה!!!!! "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח אני מאמין. ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה בכל יום שיבוא!!!!!!" שנזכה לגאולה, ישועה, ובית המקדש בקרוב ממש!!!!!!!!! "זמן הגאולה קרוב מאוד.." [סבא ישראל אודסר זצ"ל]

.

מְחַפֵּשׂ בֶּעָבָר, מְחַפֵּשׂ בֶּעָתִיד, מְחַפֵּשׂ אַחֲרַיִךְ, בַּת מֶלֶךְ יְקָרָה. עוֹבֵר נְהָרוֹת, וְגַם הַרְבֵּה יַמִּים. מְטַפֵּס עַל הָרִים, וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת. כִּי מֵאָז שֶׁהָלַכְתְּ, בַּת מֶלֶךְ שֶׁלִּי, הַכֹּל כֹּה אָפֹר, נִשְׁאַר רַק הַכְּפוֹר. פזמון: עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, כָּל כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה. עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, מִשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. רַק אַחֲרֵי, הַרְבֵּה הַכְנָעָה, הִצְלַחְתִּי אוֹתָךְ, בַּת מֶלֶךְ לִמְצֹא. כִּי כָּל הַתַּאֲווֹת, פְּרִי עֵץ הַדַּעַת הִנָּם. לֹא נוֹגֵעַ בָּהֶם, לִי הֵם לֹא שַיָּכִים. בַּת הַמֶּלֶךְ תִּלְבַּשׁ, רַק בִּגְדֵי זָהָב. וְחוּט שֶׁל חֶסֶד, מָשׁוּךְ עַל כֻּלָּהּ.. פזמון חוזר: עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, כָּל כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה. עֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ, מִשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ..

הָרוּחַ מְעִיפָה אֶת שְׂעָרָהּ לְאָחוֹר. רָצָה הִיא כָּל עוֹד רוּחָהּ בָּהּ. לְלֹא מַחְשָׁבָה. רַגְלֶיהָ מוֹבִילוֹת אוֹתָהּ רָחוֹק רָחוֹק. רָצָה כְּאִלּוּ שֵׁד כְּפָאָהּ.. כְּאִלּוּ רָאֲתָה אֶת רוּחַ רְפָאִים בִּדְמוּת מִישֶׁהוּ שֶׁמֵּת מִזְּמַן, מִסְתּוֹבֵב חָפְשִׁי בָּרְחוֹבוֹת. לְבַסּוֹף אֵין עוֹד כֹּח, וְהִיא עוֹצֶרֶת, וּמִתְיַשֶּׁבֶת בַּחֲבָטָה עַל אֶבֶן מִתַּחַת לְעֵץ. דְּמָעוֹת יוֹרְדוֹת בְּמוֹרַד עָבְרָה הִיא אֶת הַגְּבוּל, וְהִגִּיעָה עַד לְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁבּוֹ הָיָה פַּעַם בֵּיתָהּ. אֲפִלּוּ בְּקֹשִׁי הֲרִיסוֹת נִשְׁאֲרוּ שָׁם.. בּוֹר יוֹסֵף שֶׁנֶּחְפַּר-עוֹד הָיָה פָּתוּחַ, וְכָךְ גַּם הַפֶּצַע.. מִתּוֹךְ הַבּוֹר שָׁמְעָה קוֹלוֹת "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלֶיךָ מִן הָאֲדָמָה!!.." כְּאֵב פִּלַּח אֶת רֹאשָׁהּ.. אֲדָמָה אַדְמָתִי.. אִמָּא אֲדָמָה שֶׁלִּי.. אֲבוֹי מֶה עָשׂוּ לָךְ.. זַעֲקַת הַזִּכְרוֹנוֹת לֹא נִשְׁכְּחוּ, וְהַמַּעֲשִׂים לֹא נִסְלְחוּ. רָצָה הִיא מִשָּׁם, מְנַסָּה לִשְׁכֹּחַ אֶת שֶׁהָיָה. אַךְ הַבּוֹר עוֹד פָּתוּחַ-וְלֹא יִסָּגֵר לְעוֹלָם.

בס"ד דְּמוּיוֹת דְּמוּיוֹת הוֹלְכוֹת הוֹלְכוֹת חוֹשְׁשׁוֹת חוֹשְׁשׁוֹת לִקְרַאת הַבָּאוֹת. רַכָּבוֹת רַכָּבוֹת נוֹסְעוֹת נוֹסְעוֹת דּוֹהֲרוֹת דּוֹהֲרוֹת בֵּין דַּקּוּיוֹת. יַלְדָּה וְיַלְדָּה יָדָהּ בְּיָדָהּ נוֹשְׂאוֹת תְּפִלָּה בְּדַרְכָּן הָאַחֲרוֹנָה..

פִּזְמוֹן: אִמָּא אֲדָמָה שֶׁלִּי, אִמָּא אֲדָמָה. שׁוֹמֶרֶת אֱמוּנִים לְבָנַיִךְ, כְּשֶׁנּוֹטְשִׁים אֶת גְּבוּלֵךְ. וּכְשֶׁגּוֹיִים עַל אַדְמָתֵךְ, אֵינֵךְ נוֹתֶנֶת דָּבָר.. פִּזְמוֹן: אִמָּא אֲדָמָה.. מְלֵאָה בִּסְגֻלּוֹת, וּבִצְבָעִים מְיֻחָדִים, וְאֵינֵךְ כְּלִי אוֹ אֶמְצָעִי, לְהִתְאַגְּדוּת אוֹ לְשׁוּם מַטָּרָה.. פִּזְמוֹן: אִמָּא אֲדָמָה.. אָנוּ רוֹצִים אֶת אֲבָנַיִךְ, וְאֶת עֲפָרֵךְ נְכוֹנֵן. אִמָּא אֲדָמָה שֶׁלָּנוּ, אַתְּ שֶׁלָּנוּ לָעַד. פִּזְמוֹן: אִמָּא אֲדָמָה.. כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַמַּעְגָּל, אָנוּ זְקוּקִים לָךְ. כִּי אַתְּ הַחֵצִי הַשֵּׁנִי שֶׁלָּנוּ, אוֹהֲבִים אוֹתָךְ אִמָּא אֲדָמָה!!!!!!!!!

אֵיזֶה טוֹב ה' יִתְבָּרַךְ!!!!!! שִׂמְחָה אַדִּירָה עוֹלָה, גּוֹאֶשֶׁת, וּמִתְפָּרֶצֶת הַחוּצָה. שִׂמְחָה גְּדוֹלָה הַנְּתוּנָה בְּתוֹךְ לִבִּי שֶׁלֹּא חַשְׁתִּי כָּךְ מֵעוֹלָם.. שִׂמְחָה הַמְמַלֵּאת אֶת כָּל כֻּלִּי, מַתְחִילָה בַּשֹּׁרֶשׁ שֶׁבַּלֵּב, וּמַגִּיעָה וְזוֹרֶמֶת לְכָל חֵלֶק בַּגּוּף מִבְּלִי לִפְסֹחַ עַל אַף אֶחָד מֵהֵם. אֹשֶׁר עִילָאִי, מְשַׁכֵּר, מְרוֹמֵם.. מְחַמֵּם אֶת הַגּוּף, וְנוֹתֵן הַרְגָּשָׁה נְעִימָה. הַרְגָּשָׁה אַדִּירָה שֶׁבָּא לְךָ לָבוֹא וְלִקְפֹּץ בָּאֲוִיר כְּאִלּוּ אֵין אַף אֶחָד סְבִיבְךָ. לִצְרֹח מִשִּׂמְחָה "אֵיזֶה טוֹב ה'!!!!!!!!!!!!! תּוֹדָה לְךָ אַבָּא'לֶה!!!!!!!!!!!!!!.........." וְנִדְמֶה כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם סוֹבֵב סְבִיב שִׂמְחָתִי. וּפִתְאֹם נִדְמֶה כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם זוֹהֵר, בּוֹהֵק, כֻּלָּם נֶחְמָדִים.. מְאִירִים לְךָ פָּנִים, אוֹמְרִים "שָׁלוֹם!..", בִּמְקוֹם לַעֲבֹר בִּמְנוֹד רֹאשׁ קָטֹן.. אֵין צֹרֶךְ לִכְעֹס, אֵין צֹרֶךְ לִבְכּוֹת, אֵין צֹרֶךְ לִבְעֹט, אוֹ לִנְשֹׁךְ, אֶפְשָׁר פָּשׁוּט לָשֶׁבֶת לְךָ עַל הַנַּדְנֵדָה שָׁם בַּחוּץ בַּגִּנָּה, מִתַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, לְהִתְנַדְנֵד.. לְהִסְתַּכֵּל מֵהַצַּד, וּלְהִתְבּוֹנֵן עַל הָעוֹלָם. וְלָרִאשׁוֹנָה אוּלַי בְּחַיֶּיךָ- לִקְלֹט אֵיזֶה עוֹלָם מְהַמֵּם וּמְסֻדָּר יֵשׁ לָנוּ!!!!!!!..

כְּמוֹ פַּרְפַּר שֶׁנּוֹחֵת עַל פֶּרַח לִשְׁתּוֹת אֶת הַצּוּף, כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה שֶׁצּוֹמַחַת בָּעֲמָקִים מִבֵּין כָּל הַקּוֹצִים, כְּמוֹ עָלֶה נִדָּף בָּרוּחַ שֶׁנּוֹחֵת בְּשַׁלְוָה עַל הַמַּיִם, הַרְגָּשָׁה כָּזֹאתִי- אֲמִתִּית וּשְׂמֵחָה. נִסֵּי הַבְּרִיאָה, פִּלְאֵי ה'. הַכֹּל מֻשְׁלָם, הַכֹּל מְדֻיָּק. הַכֹּל נֵס בְּתוֹךְ נֵס בְּתוֹךְ נֵס, הַשְׁגָּחָה גּוֹרֶרֶת הַשְׁגָּחָה. חֵלֶק מִתְחַבֵּר לְחֵלֶק, וְיוֹצֵר תְּמוּנָה יָפָה, מַדְהִימָה, וּשְׁלֵמָה. אֵיךְ לוֹקְחִים דָּבָר הַנִּרְאֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי- וְהוֹפְכִים אֶת הַדִּמְיוֹן-לִמְצִיאוּת. אֶת הַחֲלוֹם-לֶאֱמֶת. הַכֹּל מֻשְׁגָּח שָׁם מִלְּמַעְלָה שֶׁהַכֹּל יִסְתַּדֵּר בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם. אַבָּא לוֹקֵח אֶת יָדְךָ- וְהוֹלֵךְ אִתְּךָ לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ. כָּזֹאת שִׂמְחָה נָתַן בְּלִבִּי- כְּשֶׁרָאִיתִי אֵיךְ הַזַּחַל-הוֹפֵךְ לְפַרְפַּר.. וּמִגַּרְעִין קָטָן-צוֹמֵחַ עֵץ יְפֵהפֶה וְאֵיתָן.. אֵיךְ הַכֹּל בְּיָדַיִם עֲדִינוֹת וּמְלַטְּפוֹת- יוֹצְרוֹת, חוֹשְׁבוֹת, בּוֹרְאוֹת, בּוֹנוֹת, וּמַגְדִּילוֹת. מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'-כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ.. מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ. תִּסְתַּכֵּל הֵיטֵב-תִּרְאֶה נִסִּים, וְתַאֲמִין לִי- שֶׁלֹּא חָסֵר.. *שיר זה נכתב אחרי שרשרת ארוכה ומדהימה של ניסים שקרו לי. כזה שפע א'לוקי ירד לעולם! מדהים.. אני התבודדתי על משהו, ואז בדיוק כשגמרתי ה' נתן לי סימן לעני'ין הזה, ונתן לי תשובה ונחמה. ואח"כ קרו עוד כל מיני השגחות.. תּוֹדָה לְךָ אַבָּא'לֶה..

מַבִּיט לְבִפְנִים אֶל תּוֹךְ הָאֲנִי הָעַצְמִי. מְנַסֶּה לְהָבִין, לְהַפְנִים, לְהַגְשִׁים מְנַסֶּה לְהָצִיץ אֶל תּוֹךְ תּוֹכִי, אֶל תּוֹךְ עִמְקֵי הַנְּשָׁמָה. הַנְּשָׁמָה הָאַחַת שֶׁיָּרְדָה בְּיוֹם אֶחָד, לְעוֹלָם אֶחָד, וְנִתְּנָה לְבֶנְאָדָם אֶחָד, לִפְנֵי 15 שָׁנָה. נִתְּנָה לְבֶנְאָדָם אֶחָד שֶׁעוֹמֵד עַכְשָׁו מוּל עַצְמוֹ, פָּנִים אֶל פָּנִים, וְזוֹעֵק "מִי אֲנִי בִּכְלָל????"

יֵשׁ שְׁתֵּי דְּרָכִים, שְׁנֵי שְׁבִילִים. בְּאֵיזֶה מֵהֵם אֶבְחַר? וּבְאֵיזֶה מֵהֵם אֵלֵךְ? אוּלַי אֵלֵך בְּדֶרֶךְ, קָשָׁה וּמְפָרֶכֶת. אַךְ בְּסוֹפָהּ, יֵשׁ רַק אֹשֶׁר וְטוֹב. אוֹ אֵלֵךְ לַצַּד הַשֵּׁנִי. בְּדֶרֶךְ קְלִילָה וְחָפְשִׁית, אַךְ בְּסוֹפָהּ, יֵשׁ אַךְ רֹעַ וּמְרִירוּת. קָשָׁה הַבְּחִירָה, קָשָׁה עַד מְאֹד. כִּי כְּשֶׁאֶבְחַר בִּשְׁבִיל אֶחָד, קָשֶׁה לַחֲזֹר לַשֵּׁנִי... אֵיזוֹ דֶּרֶךְ הִיא הֲכִי טוֹבָה? דֶּרֶךְ שֶׁתָּאִיר אֶת דַּרְכִּי! אָנָה אֶפְנֶה, וְאָנָה אֵלֵךְ?... אֲנַסֶּה לָלֶכֶת אַחֲרֵי הָאוֹר. אֲנַסֶּה לִמְצֹא אֶת הַטּוֹב, שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר. כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים נִסְתָּרִים וַעֲמֻקִּים, שֶׁצָּרִיךְ לַהֲבִינָם וְאָז לִבְחֹר. קָשָׁה הַבְּחִירָה, קָשָׁה עַד מְאֹד, כִּי כְּשֶׁאֶבְחַר בִּשְׁבִיל אֶחָד, קָשֶׁה לַחֲזֹר לַשֵּׁנִי ...

וְיִתֵּן בְּרָכָה, שֶׁפַע, וְהַצְלָחָה, שֶׁיְּכוֹלִים לְהַגִּיעַ אִתָּם עַד סוֹף הָעוֹלָם. וְיִתֵּן טַל חֵרוּת, טַל תְּחִיָּה, טַל הַמְחַיֶּה אֶת הַמֵּתִים. וְיִתֵּן נְקֻדּוֹת אוֹר הַמֵּאִיר לַחֲשׁוּכִים, וּמֵעִיר אֶת הַנִּרְדָּמִים. וְיִתֵּן עַל פְּנֵי הָאָרֶץ שָׁלוֹם שַׁלְוָה וְשִׂמְחָה, הַמַּרְאִים אֶת הַדֶּרֶךְ הַסְּבוּכָה. וְיִתֵּן צְלִיל מָתוֹק, הַמַּקְפִּיץ נְפוּלִים. צְלִיל עָדִין עָמֹק, הַנָּתוּן מֵעֹמֶק הַלֵּב. וְיִתֵּן וְיִבְרָא לֵב טָהוֹר וְתָמִים, הַיָּכוֹל לְהָכִיל בְּתוֹכוֹ שִׂמְחָה, וּכְאֵב.. וְהַרְבֵּה חֶסֶד. וְיִתֵּן עֵינַיִם מְאִירוֹת, הַמְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ. עֵינַיִם חוֹדְרוֹת, הַחוֹדְרוֹת אֶל הָרְגָשׁוֹת וְהַמַּחְשָׁבוֹת הֲכִי נִסְתָּרוֹת. וְיִתֵּן צְחוֹק מְצַלְצֵל, הַמְצַלְצֵל כְּפַעֲמוֹנִים וּמַגִּיעַ לְקוֹל קַצְווֹת תֵּבֵל. הַמּוֹדִיעַ לְכֻלָּם אֶת הַבְּשׂוֹרוֹת הַמְשַׂמְּחוֹת. וְיִתֵּן יָדַיִם פְּרוּשׂוֹת, הַפְּרוּשׂוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה, פְּרוּשׂוֹת בְּהוֹדָיָה וּבְשֶׁבַח. יָדַיִם הַמּוֹדוֹת לְמִי שֶׁנָּתַן אֶת כָּל אֵלֶּה..

אם זה יהיה נהר- נעבור אותו. אם הר-נטפס עליו. אם יער עבות-נרוץ בו. אם אריה שואג-ניקחנו עימנו. כי הרבה כוחות דרושים לנו למסע ארוך, קשה, ומפרך זה. עוד המון גאיות וגבעות עלינו לעבור, עוד הרבה תהומות והמיות.. כוחות רבים דרושים לנו כדי לסי'ים את המסע הארוך הזה שלמים.. מסע ארוך יש לנו-ואננו רק בתחילתו. המון כוחות.. וע"כ נלך לאורך השבילים, מנסים לא להפגש עם מניעו, ומלקטים לְאִטֵּנוּ כוחות. כוחות שכשאוגדים אותן ביחד הן הופכות להיות כוחות משותפים חזקים מאוד, שאף אחד לא יכול לעמוד כנגדו. כל אחד הולך לבדו במסע. לבדו-על מנת להתיחד עם מחשבותיו ועם עצמו. לא נעים להיות לבד, וגם קצת מפחיד לעבור את היער האפל בעצמינו. קשה להיות לבד.. אך אין ברירה. צריך את זה כדי שבסוף נוכל לשתף את כוחותינו לאלה של האחרים, ולהכין את עצמינו לקראת הבאות. בנתיים הולכים אנו לְאִטֵּנוּ, מחכים לנס, מחכים. נופלים-אך ממשיכים ללכת. ולהתקדם.. על מנת שלא ליפול לתהום העמוקה הפעורה לפנינו. ממשיכים ללכת-כדי להגיע מהר יותר לסוף הטוב, המושלם, והנכס-. שהיא תכליתה של כל המסע. רוצים כבר להגיע לסוף. כי הרבה פעמים נמאס לנו להיות באמצע. קשה לנו.. נגיע לסוף.. ללא ספק, נגיע! כי אם זה יהיה נהר-נעבור אותו. אם הר-נטפס עליו. אם יער עבות-נרוץ בו. נותנים בו את כל כוחנו ומרצנו.. ואם אריה שואג-ניקחנו עימנו. נגיע לסוף, נגיע אל הסוף הנכסף. נגיע בשלום, ושלמות. שמחה, ומוכנות. רצון, ושלווה. כיסופים, ותקוות. נגיע!!!! כי לא מתיאשים באמצע הדרך!!!!!!!! עוד נגיע לסוף!!!!!!!!

קָשֶׁה לִי, אֲנִי כָּל-כָּךְ מְבֻלְבֶּלֶת. הַשֶּׂכֶל לֹא עוֹבֵד, כְּאִלּוּ קָפָא לִנְצִיב מֶלַח. וּכְשֶׁאֲנִי מְנַסָּה לְהַפְעִילוֹ- מַכְאִיב הוּא לִי. הַשִּׁירִים הַמַּרְגִּיעִים- בִּכְלָל לֹא עוֹזְרִים. מַשֶּׁהוּ חֲסַר מְנוּחָה מִתְרוֹצֵץ בִּי. לֹא יוֹדַעַת מַה זֶּה, לֹא יוֹדַעַת מַה קָּרָה לִי. מַרְגִּישָׁה צֹרֶךְ חָזָק לִבְכּוֹת- אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא יוֹצֵא הַחוּצָה. הַכֹּל נָטוּעַ, בִּמְקוֹמוֹ הַנָּטוּעַ. רוֹצָה לִשְׁטֹף אֶת הָעוֹלָם בִּדְמָעוֹת, לַהֲפֹךְ אֶת הַכֹּל לְיַם. וּלְהִסָּחֵף, וּלְהִסָּחֵף, וְלִשְׁכֹּחַ, וְלִשְׁכֹּחַ. וְלַעֲצוֹם אֶת עֵינַי-לִזְמַן בִּלְתִּי מֻגְבָּל. לֶאֱטֹם אֶת הָרֹאשׁ מִמַּחֲשָׁבוֹת. חָשַׁבְתִּי שֶׁהַכֹּל הָיָ'ה טוֹב, חָשַׁבְתִּי שֶׁהַכֹּל הָיָ'ה יָפֶה. הָיָ'ה שָׂמֵחַ, הָיָ'ה וָרֹד, הָיָ'ה הֲכִי טוֹב שֶׁחָיִינוּ אֵי פַּעַם. עוֹדַדְתִּי-הִתְעוֹדַדְתִּי. חִזַּקְתִּי-חֻזַּקְתִּי. נִחַמְתִּי-נֻחַמְתִּי. אַךְ לְפֶתַע כְּרַעַם בְּיוֹם בָּהִיר, צָנְחָה עָלַי לְפֶתַע הַמַּכָּה. וּמִמְּעוֹדֶדֶת, מְחַזֶּקֶת, וּמְנַחֶמֶת- הָפַכְתִּי לְנִצְרֶכֶת..

בְּחַסְדֵי אַבָּא'לֶה שֶׁלִּי!! עַל מָה בְּעֶצֶם הָאֵבֶל בְּ-9 בְּאָב? גַּם עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל לֹא רַק! זֶה הָרוּחַ שֶׁאָנוּ מְבַכִּים. כִּי 40 שָׁנָה לִפְנֵי חֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעָמַד הַבִּנְיָן עַצְמוֹ-אֲבָל הָרוּח לֹא נִשְׁאֲרָה. הָיָה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה-אֲבָל לֹא יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה. וְרוֹאִים אֶת זֶה ע"פ כַּמָּה דְּבָרִים: עֲשָׂרָה הַנִּסִּים הַקְּבוּעִים שֶׁהָיוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ- הִפְסִיקוּ. הָיוּ בּוֹחֲרִים כֹּהֵן גָּדוֹל ע"פ לְמִי יֵשׁ הֲכִי הַרְבֵּה כֶּסֶף. וְאָז שָׁנָה אַחַר שָׁנָה הָיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְחוּט הַשָּׁנִי לֹא הָיָה מַלְבִּין, אֶלָּא נִשְׁאָר אָדֹם [מַה שֶּׁמְּסַמֵּל שֶׁה' לֹא סָלַח לְעמ"י..] וְיֵשׁ סִפּוּר מֵאוֹתָהּ תק' שֶׁמַּמְחִישׁ זֹאת לְהַרְאוֹת בְּאֵיזֶה מַצָּב עָגוּם הָיִינוּ אָז. אֵיךְ הָיוּ בּוֹחֲרִים מִי מִבֵּין הַכֹּהֲנִים יְנַקֶּה אֶת הַדֶּשֶׁן? בְּשָׁלָב מְאֻחָר יוֹתֵר הֶחֱלִיטוּ לַעֲשׂוֹת הַגְרָלָה. אֲבָל לִפְנֵי זֶה מַה שֶּׁהָיוּ עוֹשִׂים זֶה "מִי שֶׁתּוֹפֵס תּוֹפֵס". כְּלוֹמַר עוֹשִׂים "שָׁלֹשׁ אַרְבַּע וְ.." וְרָצִים לִתְפֹּס אֶת הַתַּפְקִיד. וּפַעַם אַחַת כְּשֶׁעָשׂוּ זֹאת, דָּחַף אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ- וְהוּא שָׁבַר אֶת הָרֶגֶל, וְכֻלָּם שָׁתְקוּ. פַּעַם שְׁנִיָּה נִסָּה חָבֵר לְהַקְדִּים אֶת חֲבֵרוֹ- אָז בָּא חֲבֵרוֹ, וְדָקַר אוֹתוֹ בּסַכִּין-וְהוּא מֵת!! [תִּזְכְּרוּ שֶׁכָּל זֶה מִתְרַחֵשׁ ע"י כֹּהֲנִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ!!!..] בָּא אַבָּא שֶׁל הַמֵּת, וּבְעוֹד בְּנוֹ מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ [גּוֹסֵס], בִּמְקוֹם לִהְיוֹת בְּהֶלֶם עַל הַשַּׁעֲרוּרִיָּה שֶׁקָּרְתָה, בָּא וְאָמַר "בֹּא נְמַהֵר לְהוֹצִיא אֶת הַסַּכִּין מִבְּנִי לִפְנֵי שֶׁהוּא מֵת, ע"מ שֶׁהַסַּכִּין לֹא תִּהְיֶה טְמֵאָה.. כִּי הִיא תִּהְיֶה טְמֵאָה זֶה יִהְיֶה סִבּוּכִים לְטַהֵר אֶת הַסַּכִּין. כָּזֹאת שַׁעֲרוּרִיָה!!! וְזֶה מַה שֶּׁהָאַבָּא אוֹמֵר. מַה שֶּׁמַרְאֶה שֶׁהָיָה אִכְפַּת לָהֶם מֵהַהֲלָכָה [הָיוּ מַמָּשׁ בְּקִיאִים בְּעִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה] לְעֻמַּת רוּח הַהֲלָכָה. וְכַאֲשֶׁר נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לְבַסּוֹף, בָּא רוֹמָאִי אֶל רַבָּן יוֹחָנָן וְאָמַר לוֹ בְּשִׂמְחָה "תִּסְתַּכֵּל מֶה עָשִׂינוּ!.." עָנָה לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן "בִּנְיָן שָׂרוּף שְׂרַפְתֶּם.."

בחסדי אבא'לה שלי!! *הצגת ילדים שכתבתי וביימתי לאחי הקטנים לכבוד חנוכה. הם הציגו את זה בפגישה משפחתית. כל הסבים, הסבתות, הדודים, והדודות התמוגגו.. ההצגה "רבים ביד מעטים" \ כתיבה ובימוי: מיכל שרה לב-ציון תפקידים: אברהם חננא'ל: יְוָנִי מס' 2, פֶּסֶל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, יְהוּדִי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְאַחַר הַטִּהוּר. תהילה: יְוָנִי מס' 1, מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן גָּדוֹל, יְהוֹשֻׁעַ, יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל. הלל: אָבִישָׁג, יוֹסֵף, יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי. מערכה מס' 1: [רוֹאִים אִשָּׁה מַדְלִיקָה נֵרוֹת שַׁבָּת, כְּשֶׁפִּתְאֹם הַיְוָנִים נִכְנָסִים] אבישג [בבהלה]: "הַיְוָנִים בָּאִים!!" [לוקחת את הנרות, ומחביאה אותם מתחת לשלחן, מתחילה לטאטא את הרצפה] יווני מס' 1[מרחרח את האויר]: "אֲנִי מֵרִיחַ פֹּה עָשָׁן! [פונה אל האשה, ומצביע אצבע מאשימה אליה] את הִדְלַקְתְּ נֵרוֹת?!.." אבישג: "לֹא! רַק נִשְׂרַף לִי לֶחֶם בַּתַּנּוּר.." יווני מס' 1: "אִם אֲנִי אֶתְפֹּס אוֹתָךְ מַדְלִיקָה נֵרוֹת, [שמה אצבע על הצוואר] סוֹפֵךְ מָוֶת!" [היוונים יוצאים החוצה] מערכה מס' 2: [רואים 2 ילדים לומדים תורה] יהושע [עם חומש ביד]: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמָיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" [פתאום שומעים את היוונים מתקרבים] יהושע [מחביא את החומש]: "יוֹסֵף מַהֵר! הַסְּבִיבוֹנִים!.." [יוסף מוציא סביבונים, ושתיהם מתחילים לשחק בסביבונים] [היווני נכנס] היווני: "לְמַדְתֶּם תּוֹרָה?!" יוסף: "לֹא.. אֲנַחְנוּ רַק מְשַׂחֲקִים בִּסְבִיבוֹנִים.." היווני: "נִשְׁמַע נֶחְמָד.. גַּם אֲנִי רוֹצֶה! [מתכופף לעבר הסביבונים] מָה אֲנִי עוֹשֶׂה??.. אֲנִי יְוָנִי!.. אֲנִי אָמוּר לִהְיוֹת רָשָׁע! [מתיישר מהר] אִם אֲנִי תּוֹפֵס אֶתְכֶם לוֹמְדִים תּוֹרָה אֵי פַּעַם-אַתֶּם תָּמוּתוּ.. [וצוחק צחוק אווילי] הָא הָא הָא!.." [היווני יוצא החוצה] מערכה מס' 3: [רוֹאִים אֶת אָבִישָׁג עִם תִּינוֹק בַּיָּד, וְאֶת מַתִּתְיָהוּ בַּעֲלָהּ לוֹמֵד תּוֹרָה] אבישג [נגשת אל מתתיהו]: "מַתִּתְיָהוּ בַּעֲלִי. נוֹלַד לָנוּ בֵּן זָכָר, וְהַיְוָנִים לֹא מַרְשִׁים לָמוּל אוֹתוֹ" מתתיהו: " אֲנַחְנוּ לֹא נָמוּל אֶת בְּנֵנוּ?! אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים, וַאֲנַחְנוּ נָמוּל אֶת בְּנֵנוּ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ" מערכה מס' 4: [מתתיהו מחזיק תינוק ביד] מתתיהו [מברך בכוונה רבה]: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ" מתתיהו: "וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל יְהוּדָה בֶּן מַתִּתְיָהוּ" מערכה מס 5: [רואים את מתתיהו, ויהודה] מתתיהו: "עִם יִשְׂרָאֵל! תִּסְתַּכְּלוּ מַה קּוֹרֶה פֹּה, הַיְוָנִים לֹא מַרְשִׁים לָנוּ לִלְמֹד תּוֹרָה, לֹא לַעֲשׂוֹת בְּרִית מִילָה, לֹא לָמוּל אֶת בָּנֵינוּ. אֵיזֶה חִלּוּל ה' הוֹלֵךְ פֹּה! חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ [מתתיהו מרים את ידו] מִי לַה' אֵלַי!" יהודה: "אֲנִי אַבָּא! אֲנִי!" מתתיהו: "יֶלֶד טוֹב יְהוּדָה. אֲנִי חוֹלֶה וְזָקֵן, וְלֹא אוּכַל לְהִלָּחֵם. אֲבָל אַתָּה צָעִיר וְחָזָק, וְיָכוֹל לְהַנְהִיג אֶת הָעָם. תֵּלְכוּ בְּשֵׁם ה', עִם הַרְבֵּה אֱמוּנָה. וְתִּזְכְּרוּ- ה' אִתְּכֶם! תְּבֹרְכוּ.." מערכה מס' 6: יהודה: "מִי כָמוֹךָ בָּאֵלִים ה'! בּוֹאוּ נִלָּחֵם!" [נלחמים ביוונים] [יהודה דוקר את היווני, והוא מת] מערכה מס' 7: יהודה: "בְּרוּכִים אַתֶּם בְּשֵׁם ה' בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! נִצַּחְנוּ ב"ה אֶת הַיְוָנִים! בֹּא נִכָּנֵס לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ!" [נכנסים לבית המקדש] יהודה: "הַמִּקְדָּשׁ חֻלַּל.. נְטַהֵר אוֹתוֹ [מנקים את המקדש, ומפילים את הפסל] וְהִנֵּה הַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.. בֹּא נְחַפֵּשׂ שֶׁמֶן לְהַדְלִיק אוֹתוֹ" [מחפשים שמן] יוחנן: "כָּל הַשְּׁמָנִים מְחֻלָּלִים. אֲבָל הִנֵּה כַּד קָטָן שֶׁחָתוּם בַּחֲתִימָה שֶׁלִּי!. אֲבָל זֶה כַּד קָטָן, זֶה יַסְפִּיק רַק לְיוֹם, וְנַסְפִּיק לְהָבִיא שֶׁמֶן רַק בְּעוֹד 8 יָמִים." יהודה: "בְּעֶזְרַת ה' זֶה יִהְיֶה בְּסֵדֶר" [יוחנן מדליק את המנורה] מערכה מס' 8: [יוחנן ויהודה נגשים אל המנורה] יוחנן: "תִּסְתַּכֵּל יְהוּדָה! עָבְרוּ כְּבָר 8 יָמִים וְהַמְּנוֹרָה עֲדַיִן דּוֹלֶקֶת. וּכְבָר הִסְפַּקְנוּ בֵּינְתַיִם לְהָכִין שֶׁמֶן חָדָשׁ!" יהודה: "נֵס עָשָׂה לָנוּ ה'!" [מתחילים לשיר ולרקוד "על הניסים", והפסל מצטרף..]

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דָּמִי בְּדָמֵךְ. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שׁוֹמַעַת זַעֲקָתֵךְ. אַדְמָתֵךְ הַצְּרוּבָה, זוֹעֶקֶת לְעֶזְרָה. אֲבָל אָנוּ בָּנָיִךְ, עֲדַיִן בַּגּוֹלָה. נִשְׁמָתֵךְ-נִשְׁמָתִי, עָמֹק בְּתוֹךְ לִבִּי, אִם אֶשְׁכָּחֵךְ, אֶשְׁכַּח יְמִינִי.

בחסדי אבא'לה שלי!! גן העדן הָיוֹ הָיְתָה פַּעַם דְּמוּת. דְּמוּת קְטַנָּה, צְנוּמָה וְאַלְמוֹנִית, שֶׁהָלְכָה וְחִפְּשָׂה אֶת עַצְמָהּ בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם. חִפְּשָׂה בַּשָּׁמַיִם חִפְּשָׂה בָּאָרֶץ, מִתַּחַת לַיָּם, וּבִשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת. אַךְ אֶת יִעוּדָהּ לֹא מָצְאָה. לְעִתִּים חָשְׁבָה, שֶׁמָּצְאָה אֶת מְקוֹמָהּ. הִתְיַשְּׁבָה לָהּ, וַאֲבוֹי! קוֹצִים דְּקָרוּהָ. קָמָה , הָלְכָה לָהּ, וְהִמְשִׁיכָה לְחַפֵּשׂ. הִגִּיעָה לְמָקוֹם מָלֵא בְּזֹהַר, מָלֵא בְּיַהֲלוֹמִים. הִתְיַשְּׁבָה בְּנִחוּתָא, אַךְ הַיַּהֲלוֹמִים סִנְוְרוּ אֶת עֵינֶיהָ, עִוְּרוּהָ, וַהֲפָכוּהָ לִהְיוֹת מִישֶׁהִי אַחֶרֶת. עֶדְנָתָהּ- הִתְקַשְּׁתָה, וְשִׂמְלָתָהּ הַדְּקִיקָה נִקְרְעָה. הֵבִינָה הִיא לְפֶתַע, כִּי הַמָּקוֹם הוֹנָה אוֹתָהּ שׁוֹלָל, וּבָרְחָה מִשָּׁם כָּל עוֹד רוּחָהּ בָּהּ. הָלְכָה הַדְּמוּת, הִתְיַשְּׁבָה לָהּ עַל סֶלַע, וּבָכְתָה חֶרֶשׁ. דִּמְעוֹתֶיהָ זָלְגוּ, נָגְעוּ בָּאֲדָמָה הַצְּחִיחָה, שֶׁהִתְחִילָה לְהַצְמִיחַ לְפֶתַע עָלִים יְרֻקִּים.. הִבִּיטָה הַדְּמוּת בֶּעָלִים הַיְּרֻקִּים, וְהֵבִינָה שֶׁמִּתּוֹךְ הֶחָרֵב-בָּא הֶחָדָשׁ. צוֹמֵח וְעוֹלֶה, מִתְעַלֶּה וּמְטַהֵר. הֵבִינָה לְפֶתַע שֶׁאַחֲרֵי הָעִוָּרוֹן, כְּשֶׁהָרְאִיָּה שָׁבָה, רוֹאִים אֶת הֶעָבָר, מְבִינִים אֵיפֹה טָעִית, וּמַמְשִׁיכִים לְחַפֵּשׂ. הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים גָּדְלוּ עוֹד, וְהִתְחִילוּ כְּבָר לְהַצְמִיחַ פְּרָחִים עֲדִינִים וִיפֵהפִיִּים. כָּל יוֹם הַדְּמוּת הִשְׁקְתָה בְּנֶאֱמָנוּת אֶת הֶעָלִים הַיְּרֻקִּים. קָמָה הָיְתָה בִּזְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ, עַל מְנַת לִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹם עָלֶיהָ.. לְאַט לְאַט, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁטִּפְּחָה אֶת עָלֶיהָ, טִפְּחָה וְשִׁקְּמָה גַּם אֶת עַצְמָהּ. עוֹרָה הִתְעַדֵּן, וְתָפְרָה הִיא אֶת שִׂמְלָתָהּ בִּתְפָרִים קְטַנִּים וַעֲדִינִים. וְשׁוּב חָזְרָה לִהְיוֹת-הִיא הָאֲמִתִּית. יוֹם אֶחָד כְּשֶׁיָּצְאָה הַחוּצָה לְהַשְׁקוֹת אֶת הֶעָלִים, רָאֲתָה מֵעָלֶיהָ צֵל, הֵרִימָה אֶת עֵינֶיהָ בְּתַדְהֵמָה, וְרָאֲתָה לְהַפְתָּעָתָהּ עֵץ יְפֵהפֶה! עֵץ גָּדוֹל, חָזָק, וְאֵיתָן שֶׁיָּגֵן עָלֶיהָ בַּקַּיִץ-מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וּבַחֹרֶף, מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם וְהַקֹּר. עֵץ מֻשְׁלָם!, אַךְ הֵבִינָה הִיא שֶׁהָעֵץ לְבַדּוֹ-אֵין הוּא עֵץ מֻשְׁלָם, וְהִיא לְבַדָּהּ-אֵין הִיא מֻשְׁלֶמֶת. אֶלָּא הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה שֶׁהִיא הִכְנִיסָה לְהַשָּׂגַת הָעֵץ, וְכָל יוֹם שֶׁקָּמָה מֻקְדָּם לְהַשְׁקוֹתוֹ-אֵלֶּה הָיוּ הַשְּׁלֵמוּת. וְעַכְשָׁו כְּשֶׁהָעֵץ גָּדוֹל וְחָזָק-יִחְיוּ בְּיַחַד תָּמִיד! בַּקֹּר בַּחֹם, כְּשֶׁקָּשֶׁה אוֹ כְּשֶׁקַּל, כְּשֶׁנּוֹבֵל-יַעַבְדוּ יַחַד כְּדֵי לְהַפְרִיחַ, הֵבִינָה גַּם שֶׁכָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֲחֵרִים שֶׁעָבְרָה בָּהֶם לֹא הָיוּ מְקוֹמָהּ, כִּי מְקוֹמָהּ הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת מָקוֹם שֶׁהִיא עַצְמָהּ עָזְרָה לִבְנוֹתוֹ. מָקוֹם שֶׁבּוֹ הִיא עַצְמָהּ, הָאֲמִתִּית וְהַנְּכוֹנָה-חֵלֶק מִמֶּנּוּ. וְלֹא כְּמוֹ שְׁאַר הַמְקוֹמוֹת , שֶׁהָיְתָה שָׁם רַק הַצֵּל, וּסְתַם שִׁקְּרָה לְעַצְמָהּ. שָׂמְחָה הַדְּמוּת שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, שָׂמְחָה שֶׁסּוֹף סוֹף מָצְאָה אֶת מְקוֹמָהּ. וּמֵאָז וְעַד הַיּוֹם, הִיא חָיָה שָׁם בְּהַשְׁלָמָה עִם עֵצָהּ, צוֹבְעִים אֶת הָעוֹלָם הָאָפֹר בִּצְבָעִים עַלִּיזִים. שָׁם הִיא חָיָה. בְּגַן הָעֵדֶן שֶׁלָּהּ..

הַלֵּב נִפְתָּח, הַתֹּכֶן נִשְׁפָּךְ. חִיּוּךְ פּוֹרֵץ, הַכֹּל קוֹרֵץ. פִּתְאֹם לְמוּל עֵינַי, הַכֹּל זוֹרֵחַ. הַשֶּׁמֶשׁ מְחַיֶּכֶת, הַשָּׂדֶה פּוֹרֵחַ. חִיּוּכִים מְפַזֶּרֶת, כֻּלִּי מְאֻשֶּׁרֶת.. מְקַפֶּצֶת, רוֹקֶדֶת, שָׁרָה, וְשׁוֹרֶקֶת.. תּוֹדָה לְךָ אַבָּא, אַבָּא מָתוֹק.. עַל כָּל מַה שֶּׁנָּתַתָּ, שֶׁמֵּבִיא אוֹתִי לְמָקוֹם כ"כ עָמֹק..

א] יוֹשֶׁבֶת לָהּ בַּפִּנָּה, כְּבָר אַלְפַּיִם שָׁנָה, מְחַכָּה וּמְצַפָּה, שֶׁיָּעִירוּ אוֹתָהּ. יְשֵׁנָה בְּשַׁלְוָה, בֵּין הַרְבֵּה חֲלוֹמוֹת.. שֶׁצָּפִים מוּל עֵינֶיהָ, בֵּין כָּל הַתִּקְווֹת. פִּזְמוֹן: גַּעְגּוּעַ יָשָׁן, פּוֹעֵם בְּקִרְבָּה, אוֹמֵר לָהּ "קוּמִי!", "קוּמִי נְשָׁמָה".. אֵשׁ יוֹקֶדֶת, בּוֹעֶרֶת בְּלִבָּהּ, מַחֲזִירָה אוֹתָהּ אֶל מְקוֹם אַהֲבָתָהּ.. ב] שְׁנוֹת זִקְנוּתָהּ, נִכָּרוֹת עַל הַפָּנִים. אַךְ צְעִירָה בְּרוּחָהּ. קוֹפֶצֶת אֶל הַמְרוֹמִים.. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּאִחוּד עִם הַשְּׁכִינָה, רוֹקְדִים יַחְדָּו, עִם אִמָּא אֲדָמָה. פִּזְמוֹן חוֹזֵר: גַּעְגּוּעַ יָשָׁן..

לִבְכּוֹת. פָּשׁוּט לִבְכּוֹת.. לְהַבִּיט לַשָּׁמַיִם וְלִצְעֹק "טַאטֶע!!!!!!!!!! לָמָּה??????????........" וְלִבְכּוֹת.. לִפְרֹק. לָשֶׁבֶת בַּצַּד וְלָתֵת לְהַכֹּל לִזְרֹם, שֶׁהַכֹּל יִתְפָּרֵץ הַחוּצָה. שֶׁהַדְּמָעוֹת יִזְלְגוּ עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לַסַּנְטֵר. לָשֶׁבֶת וּלְחַכּוֹת. לְחַכּוֹת שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה, אוּלַי אֵיזֶה נֵס. אַךְ שׁוּם דָּבָר לֹא קוֹרֶה. פָּשׁוּט לָשֶׁבֶת וְלִבְכּוֹת לְה' יִתְבָּרַךְ .. "אאאאאבבבבבבבבבבאאאאא!!!!!! תַּצִּיל אוֹתִי!!!!! עֲזֹר לִי!!!! הוֹשִׁיעַ אוֹתִי..!!!!!!!..." וּלְהִשָּׁאֵר שָׁם וְלִבְכּוֹת. עַד שֶׁכָּל הַדְּמָעוֹת יוֹצְאוֹת הַחוּצָה- וְלֹא נִשְׁאָר כְּלוּם.

תֵּן לִי רוּח, תֵּן לִי אוֹר, תֵּן לִי אֶת הָעָצְמָה, לְגָרֵשׁ אֶת הַשָּׁחֹר. תֵּן לִי כֹּח, תֵּן לִי אַחְוָה תֵּן לִי אֶת הָאֹמֶץ, לְהָפִיץ אֶת שִׁמְךָ. אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל אֱלֹקֵי אֲבוֹתַי, הַעֲנֵק לִי בְּבַקָּשָׁה אֶת זְכוּיוֹתַי.. כִּי בְּמַצָּבִי עַכְשָׁו חֲסַר הַזְּכוּיוֹת, לֹא מַגִּיעַ לִי לְבַקֵּשׁ בַּקָּשׁוֹת.. אָז אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ, עוֹד בַּקָּשָׁה קְטַנָּה.. וְכֻלִּי תִּקְוָה, שֶׁתַּעֲנֶה לַבַּקָּשָׁה, שֶׁל יַלְדָּתְךָ הַקְּטַנָּה.. תֵּן לִי אֹשֶׁר, תֵּן לִי שִׂמְחָה, כְּדֵי שֶׁאוּכַל, כָּל הַיּוֹם לְעָבְדְּךָ.

*כתבתי את זה אחרי שחברה ממש טובה שלי נפטרה.. עוֹמֶדֶת שָׁם, בֵּין הַגֶּשֶׁר לַנָּהָר. עִם הֲמוֹן מַחְשָׁבוֹת, כְּבָר נִהְיֶה מְאֻחָר. חוֹשֶׁבֶת עָלַיִךְ, וְעַל צְחוֹקֵךְ הַמִּתְגַּלְגֵּל. הַכְּאֵב אוֹתִי, מִבִּפְנִים אוֹכֵל. פִּזְמוֹן: כִּי אַתְּ לֹא כָּאן לְצִדִּי, לְיָדִי בַּחֶדֶר. בְּלִי הַחִיּוּךְ שֶׁאוֹמֵר, "הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֶדֶר". כִּי אַתְּ לֹא כָּאן לְצִדִּי, אוֹתִי מְעוֹדֶדֶת. אַתְּ שָׁם לְמַעְלָה, רְחוֹקָה אַךְ רוֹקֶדֶת. זוֹרֶקֶת אֶבֶן לַנָּהָר, הִיא מִתְגַּלְגֶּלֶת בַּמּוֹרָד. אֲנִי מְנַסָּה לֹא לִפֹּל, וּלְהַחֲזִיק לָךְ בַּיָּד. אַךְ זֶה כָּל כָּךְ קָשֶׁה, כְּשֶׁאַתְּ רְחוֹקָה מִכָּאן. אוּלַי קְחִי אֶת שְׁתֵּי יָדַיִךְ, וְתוֹשִׁיטִי אוֹתָן. פִּזְמוֹן: כִּי אַתְּ לֹא כָּאן לְצִדִּי.. אַךְ חָלַמְתִּי חָלוֹם, אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה. שֶׁבּוֹ אָמַרְתְּ לִי, אֲנִי עֲדַיִן חָיָה. לֹא לְמַטָּה, בֵּין זְרוֹעוֹתַיִךְ לְבֵינֵךְ, אַךְ פֹּה אִתָּךְ, בְּתוֹךְ לִבֵּךְ. פִּזְמוֹן: כִּי אַתְּ כָּאן אִתִּי, מַחֲזִיקָה בִּי חָזָק, שׁוֹמֶרֶת עִם אַבָּא, עַל אוֹצָרֵנוּ הַמְמֹרָק. כִּי אַתְּ כָּאן אִתִּי, כָּאן בְּלִבִּי. לוֹחֶשֶׁת לִי: "לֹא אַל תִּבְכִּי"..

*נכתב לאחר עמונה.. חִיּוּךְ מְאֻלָּץ, צְחוֹק מְכֻוָּץ, עֵינַיִם צוֹחֲקוֹת, אַךְ בִּפְנִים הֵן בּוֹכוֹת. קְדֻשָּׁה נֶעֶלְמָה, טֻמְאָה בִּמְקוֹמָהּ, הַשְּׁכִינָה שֶׁנִּרְמְסָה, נִשְׁאֲרָה בּוֹדְדָה. עֵינַיִם קָרוֹת, בְּשִׂנְאָה מְשׁוֹטְטוֹת, יָדַיִם מַכּוֹת, שׁוֹחֲטוֹת וְטוֹבְחוֹת. צַעֲקַת אֵימָה, קוֹפֵאת עַל מְקוֹמָהּ. חַסְרַת כֹּחוֹת וּכְאוּבָה, הִיא נִטֶּשֶׁת בִּמְקוֹמָהּ.

[אזהרה למי שקורה את השיר!: א'ל תחפשו חרוזים!!.. כי אין!!] הַכֹּל נִרְאֶה אָפֹר, אָפֵל וּאַפְלוּלִי. מְחַפֵּשׂ אֶת הָאוֹר שֶׁבַּקָּצֶה. מְאַמֵּץ עֵינַיִם בְּתוֹךְ הָעֲלָטָה, אַךְ נִיצוֹץ בָּאֹפֶק לֹא נִרְאֶה. לֹא כּוֹכָב אֶחָד נִרְאֶה בִּשְׁמֵי הַשְּׁחוֹר, וְלֹא קֶרֶן אוֹר מִזְעָרִית. מְדֻכָּא עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתִי, וְתוֹהֶה הֲיֵשׁ עוֹד תִּקְוָה. פִּזְמוֹן: אַךְ מָחָר יֵשׁ בֹּקֶר חָדָשׁ, וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח, הַצִּפּוֹרִים יְזַמְּרוּ, וְהָעוֹלָם אֵלַי יְחַיֵּךְ ... :) אֵדַע שֶׁגַּם הַחֶרֶב הַמּוּנַחַת עַל צַוָּארִי, נוֹתֶנֶת מָקוֹם לְתִקְוָה. אַחַר כָּל יְרִידָה- יֵשׁ גַּם עֲלִיָּה. וְאַחַר כָּל לַיְלָה-בָּא הַיּוֹם. הָיוּ רְסִיסֵי הָאוֹר נִסְתָּרִים עַד מְאֹד, וְעַתָּה מְפָזְרִים אֶת זָהֳרָן. קַרְנֶיהָ נִמְשָׁכִים לַמֶּרְחָבִים כְּשֶׁל יָם, וּמַגִּיעוֹת לְכָל הָעוֹלָם. כִּי מָחָר יֵשׁ בֹּקֶר... כִּי מִן הַחוֹחִים צָמְחָה שׁוֹשַׁנָּה, אֲשֶׁר יָדְעָה יְמֵי כְּאֵב וּשְׁחוֹר. וְשִׂמְחָתָהּ שׁוֹכֶנֶת בְּלִבָּה, וּמְגָרֶשֶׁת אֶת כָּל הָעֵצֶב הַקּוֹדֵר. אָנָּא אֵלִי עֲטֹף אֶת נִשְׁמָתִי, בִּשְׁכָבוֹת שֶׁל אֹשֶׁר וְשִׂמְחָה. הָגֵן עַל נִשְׁמָתִי מִפְּנֵי כָּל הַכְּאֵב, צַיֵּר לִי מְצִיאוּת שֶׁל עוֹלָם יָפֶה. כִּי מָחָר יֵשׁ בֹּקֶר...

אֵלֶיךָ אָבִי, נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי, יוֹשֵׁב מְרוֹמִים. אֵלֶיךָ אָבִי, כָּל מַחְשְׁבוֹתַי, רְצוֹנוֹתַי, תְּנוּעוֹתַי. עֲשֶׂה שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה, כִּרְצוֹנְךָ, הַטּוֹב בֶּאֱמֶת. אָבִי, מַלְכִּי, דּוֹדִי, אֵין עוֹד מִלְּבַדְּךָ. אָנָּא הַרְאֶה לִי אֶת הָאֱמֶת, הַרְאֵנִי נָא אֶת הָאוֹר..