יצירות של חרצית

כמו רכבת הרים, עולה ויורדת, אני בתוך מחשבותיי נודדת, מחשבות מחשבות, רעות וטובות. הכל היה טוב, עכשיו זה נגמר, מהתחלה מתוקה ועד הסוף המר, מחשבות מחשבות, ואין לי תשובות. איפה היית כשאני בכיתי? מה כבר עשית כשלך חיכיתי? עדיין מחכה, עוד שניה עוד דקה, מבזבזת את היום בלחשוב: "איפה היית", לא יודעת מה פתאום, ועם מי רצית לחלוק את לבך, את שארית חייך. מרגישה חופשיה, אך במקביל כמו בכלא, לא שמעתי על עוד מקרים שכאלה, מחשבות מחשבות, לחיי רטובות. מנסה את מזלי בשדות של זרים, אך כולם אותו דבר המקרים מוּכָּרִים, מחשבות מחשבות, הן חולפות ושבות. איפה היית כשאני בכיתי? מה כבר עשית כשלך חיכיתי? עדיין מחכה, עוד שניה עוד דקה, מבזבזת את היום בלחשוב: "איפה היית", לא יודעת מה פתאום, ועם מי רצית לחלוק את לבך, את שארית חייך. ואין לי תשובות

הבטחת לי שושנים, ורודים, סגולים, כתומים, אף כי ממרחק שמעתי קול: "די לאנשים התמימים!" הבטחת לי נרקיסים, לבנים, ריחניים, משכרים, אף כי לידי שמעתי לחישה: "די לאנשים העיוורים"! אז איך בכל זאת הייתי תמימה? איך בחושך התהלכתי אט אט כסומא? וכשגיליתי האמת - כבר לא היו תירוצים: נבלו הפרחים, נשארו הקוצים!