יצירות של משתדל

האדם מהו האדם? שק של דם. חבילת עצמות בשר ורקמות ואם פנימה נכנס יצר הורס מנוע של חיפוש תאוות ויצרים מנוע של הרס עצמי, לא רק של אחרים מהו האדם? מנפלאות העולם הרצון לשלמות כאלוקים- הדמות. ומי יתכחש לרצון למוסר להזדעזעות מכל דבר אכזר באדם יש חמלה דבר נעלה יוצא מעצמו חברו עמו אז מהו האדם? שק של דם ואם יצא משם מנפלאות העולם

בלבול, ספק, בירור אינסופי. מחפש מקום לנוח. נזכר ביונה שליחַתוֹ של נח, בטח היא הייתה מבינה אותי. גם היא כמוני איבדה את עולמה וניסתה לבנותו מחדש, אך גם לה לא היה אפילו מאיפה להתחיל, העולם עוד היה חרב. וגם אני כמו היונה התעייפתי לעוף, מחפש מקום להניח רגלי, יודע שהיונה כבר מצאה, מתי אמצא גם אני? [מבוסס על מוסר אביך פרק ב פיסקה א']

אזעק מעומק נשמתי, איכה? יודע אני שבכל מקומך.. אך אין זאת זעקתי ואין זאת שוועתי יודע אני, ומאמין בלב ובנפש בדברי התמימים הצועקים את האמת ללא שום חספוס "ד' הוא פה, ד' הוא שם, ד' נמצא בכל העולם" אך שאלתי ובקשתי שונה היא: בקשתי היא לא פה ולא שם ואפילו לא בכל העולם בקשתי היא למצא את רצונך בתוכי..

רצון עמוק רצון כנה לאור אינסוף נשגב.. אך לא בוער ולא מורגש בתוך ימי הסתיו.. שאיפה לתחושה האינסופית- לרצון לרצות.. אך בתוך היומיום הפשוט עוסק אני ב"קצות".. קצוות דרכיו, שם גילויו, משם אנו חיים.. אך ללא הקב חומטין עוד יחמיצו החיטים.. ממלא את יומי מרגיש בתוכו את אותו אינסוף נפלא.. אך באספקלריא שאינה מאירה רק קצת מציצה.. ובתוך היומיום אין זה פוגע, רגשי הקודש מורגשים.. אך לעת הערב והחושך מגלה שהם אינם די מוחשיים.. קצוות דרכיו, שם גילויו, משם אנו חיים.. אך ללא הקב חומטין עוד יחמיצו החיטים..

מסתכל בפלאפון, "שיחה שלא נענתה" מביט במספר בסקרנות, מרדכי הופמן? לא דיברתי איתו מאז שהתחתן?! מעניין מה הוא רוצה? אבל האמת היא שאני כבר יודע טוב טוב מה הוא רוצה.. עוד לא חזרתי אליו אבל אני יכול כבר לדמיין את השיחה: שלום עידו מה מצב? אתה פנוי? פשוט אני ואשתי ישבנו וחשבנו ופתאום עלה לנו השם שלך.. "ולמה נראה לכם שזה שייך?" אני שואל. פשוט אשתי אמרה שה"גברת" רוצה מישהו שישב וילמד אבל לא "כבד" אתה יודע אז חשבנו עליך..עונה. ממש כפפה ליד מגחך בליבי.. איפה אמרת שהיא למדה? "מעלה רכסים".. יפה חושב ביני לבין עצמי, אם אני אצא איתה אני אסגור "רביעיה" מאותה אולפנה יהיה לי סריה חדשה, עוד אחת לאוסף. כמה שיחות כאלה כבר עברתי?מהרהר, ומה אם אין לי כבר כח? ונזכר אין אופציה כזאת.. חייבים להמשיך, כי מה? עוד חודש יהיה כח? ישר מתקשר ליגאל, אישתו למדה שם. "הלו יגאל, כן צריך טובה תשאל את אשתך אם היא מכירה את לאה זקובסקי ואם זה נראה לה שייך? טוב חייב לזוז החברותא מחכה.. שעה וחצי אחרי מקבל sms "לך על זה זו אשתך+סמיילי.. הלוואי אומר בליבי. יום אחרי, מתארגן מתלבש מציץ למראה וזז לתפוס את האוטובוס הקרוב..5 דקות של ביישנות, הקרח מתחיל להשבר והנה מתחילה לה שיחה קולחת, פעם בדקה שתיים בדיחה טובה.. יש לה חיוך מתוק חושב ביני לבין עצמי, אולי הפעם זה ילך, חוזר לישיבה, נשכב לישון. יום אחרי: מתקשר, שיחה זורמת: <מה את אומרת?באמת?הסרט האהוב עלייך בת הים הקטנה? קשה למצא בנות כאלה, אני אומר לך מניסיון בדקתי הרבה[הרבה מאוד מגחך בעצב לעצמי] גם בשבילי זה נחשב אחד הסרטים האהובים. <ביני"ש משיעור ו' עליך לא הייתי מאמינה...צחוק. ומשם עברנו לכמה נושאים רציניים: <אתה צודק תורה זה חשוב אבל מה עם צבא? ועונה תשובה ארוכה ומנומקת שיוצאת לי מהפה כמו תפילה בלי להתכוון, בלי לשים לב למילים, כי גם הם ממש כמו תפילה שגורים על פי.. כמה פעמים אמרתי אותם כבר? סופר,כואב, כמעט בוכה אבל מתאפק.. לרובוט הפכתי חושב ביני לבין עצמי, "רובוט יציאות" .. האם יש לזה סוף? מסיים את השיחה בתחושה לא טובה.. הולך לחדר, חבר חדר צעיר מסתכל עליי.. אומר: "שוב פעם לא הלך ב"דייט"? אני חושב שאני במקומך הייתי לוקח הכל אחרת, פוגשים אנשים, רואים עולם אפשר ממש להנות מזה, אני יודע שאני אהנה מזה". נכנס למיטה עם הבגדים, אין לי כח להחליף. מתכרבל בשמיכה ואומר "הלוואי, הלוואי שבאמת כך יהיה לך" אך קשה לי באמת להתכוון לזה..

קרן אור חודרת לאט לאט עוברת לאן את ממהרת הנה היא שוב חלפה עוד זיק תיקווה מגיע גוער הוא במפגיע.. עוצר מלטף מרגיע הנה הוא שוב חלף.. חתך עמוק נותר אמנם הדם כבר קר אך יודע כי מחר הפצע שוב יבער