יצירות של ~רבקי~

לא ידעתי איך להסויף 2 תמונות לא בקישור... שתיהן אותו דבר, אבל אחת כהה ואחת בהירה יותר....

בס"ד יומני היקר, ט' לחודש סיוון, השנה השנייה לצאתנו ממצרים זו לי הפעם הראשונה בה אני כותבת לך. ברצוני להשיח לך מעט מן הקורות אותי בימים האחרונים, ומן הקורות אשר יקרו אותי בעתיד. היום הגענו למקום הראוי לחניה, לאחר שלושה ימים בהם תרנו במדבר, ארון ברית ה' בראש. נפשנו שיוועה למנוחה. נחמה הייתה בענן ה', שהצל עלינו והקל את חום השמש המדברית. אך סיימנו להקים את אוהלנו ולסדר את חפצינו, שמענו קולות תלונה וצעקות. יצאתי מחוץ לאוהל, יחד עם שרה, אוריה, שפרה ונעמה. המחזה שנגלה לעינינו היה מבהיל ומרתיע- אש! אש בערה בקצה המחנה. קרבנו מעט למקום, ולעינינו התגלו אנשים מהעם הזועקים אל משה שיתפלל לה' שתכבה האש. משה נעתר לתחינתם והתפלל לה', ואכן, שקעה האש. אך לא בדרך הטבע שקעה, אלא בדרך פלאית, ניסית- דעכה באותו המקום בו הייתה, ולא התפשטה לצדדים3 . אז חזרנו לאוהלנו, יחד עם שכנתנו חנה, בת 15, גדולה ממני בשנתיים. חנה סיפר לנו את המעשה מתחילתו. מסתבר, שהאש הייתה אש ה' ולא אש רגילה. היא פרצה בעקבות תלונתם של האנשים שהתגוררו באוהלים שם. תלונתם, למעשה, הייתה שלא סיפק בידם הזמן לנוח מעמל הדרך4 . האנשים הללו, אנשים רעים אלו5 - לאחר שלושת הימים בהם סובבנו במדבר, עייפו כנראה באופן טבעי. ועל כן נוח היה להם לשכוח את כל הטוב שה' העניק ומעניק לנו כה, והחלו מתאוננים- ה' שמע כל זאת, ויחר אפו בהם- התואנה הייתה רעה בעיניו9 - ושלח אישו לבעור בם. רק כאשר צעקו אנשים רעים אלו למשה, והוא התפלל לה' כפי שראינו במו עינינו- שקעה האש. מקרה זה הזכיר לי את כל טובותיו של הקב"ה, ולא עולה בליבי עוד – ואף מקווה אנוכי שלא תעלה- מחשבה על קושי המדבר. הרגשתי היא, שהתאוננות זו תתפתח עד לתלונה חמורה של ממש, חמורה אף יותר10... תקוותי היא שאתבדה ... השלום והברכה, צופיה. _____________________________________________________________________ 3. רש"י יא/ג ד"ה "ותשקע האש" 7. רש"י יא/א 4. רש"י יא/א ד"ה "רע באוזני ה' " 8. ראב"ע יא/א. 5. רש"י ד"ה "ויהי העם כמתאוננים" 9. רש"י יא/א ד"ה "רע באוזני ה' " 6. רמב"ן יא/א. 10. ר' יצחק עראמה, בעל פירוש עקידת יצחק התלבטתי אם להוסיף ת'מקורות או לא. בסוף החלטתי שכן.

זה סיפור שכתבה חברה שלי, לאל מתן, כשהיא הייתה בכיתה ו'. אני מעלה אותו בשבילה. מונה. היא הייתה ילדה בת 3. ילדה קטנה, עם אבא, אמא ושני אחים גדולים. היה לה בית גדול, חדר יפה צבוע בורוד והמון בובות. המון המון בובות. גדולות וקטנות, עם תיקים ומשקפיים, וגם בובות שיכולות לדבר. אבל הכי היא אהבה בובה, עם שמלה פרחונית בצבעים ורוד, צהוב וסגול. היו לבובה שיער ארוך וגולש ועיניים כחולות שנסגרות ונפתחות. אבל הכי מיוחד בבובה זה שמתי שלחצו לה על היד היא קראה "אמא, אמא" ומתי שלחצו לה על היד השנייה היא יום אחד באו אנשים ודיברו עם אמא. אחר כך הם הלכו והיא ראתה דמעה בעין של אמא. אמא בקשה ממנה להביא את הבגד שלה, החום, לסלון. היא הביאה את הבגד. גם הבגדים של אמא, אבא והאחים היו שם. אמא תפרה להם כוכב צהוב. הילדה אמרה שלא צריך, שהבגדים לא כל כך יפים עם הכוכב הזה בצד. אמא אמרה לה שככה הגרמנים אמרו, שחייבים לעשות את זה. הילדה שאלה אם גם לגרמנים יש כוכב כזה. אמא אמרה שזה טלאי צהוב, שכל היהודים צריכים לשים. עכשיו היא כבר לא בבית. היא בגטו. גטו זה מקום קטן וצפוף שיש בו המון יהודים. המשפחה שלה גרה בחדרון בגטו. כשלקחו אותם לגטו הם לא הספיקו לקחת כמעט כלום, רק את התפילין של אבא ואת בובה מונה שלה. אבא והאחים מאוד רזים עכשיו, גם אמא והיא. כל יום הם קיבלו חתיכת לחם קטנה וצלוחית מרק קר ותפל. היום באו גרמנים ולקחו אותם. היא שאלה את אמא אם הם חוזרים הביתה. אמא לא ענתה. היו שני תורים ארוכים. אבא והאחים עמדו בטור הימני. היא ואמא עמדו בתור השמאלי. הגרמנים לקחו אותה ואת אמא. הם אמרו, שהם לוקחים אותן להתקלח. היא מאוד רצתה להתקלח. גם אמא. היא ואמא שאלו איפה אבא והאחים. הגרמני אמר, שאין מה לדאוג, שאבא והאחים יחזרו בערב. היא ואמא נכנסו למקלחת. גם מונה הייתה איתן. היא חשבה, אין מה לפחד, היא כאן עם ומונה? מונה שכבה במקלחת הגז וחיכתה. חיכתה לידיה של ילדה בת 3. ילדה קטנה עם אבא, אמא ושני אחים גדולים.

סתם, אנ'לא יודעת אם זה כן. בקיץ שעבר ישבתי מול המראה וציירתי את עצמי, ורק עכשיו הסורק פועל- רואים לפי הקמטים. יצא קצת כהה מהמקור.

שרית שירכה את דרכה חזרה מבית הספר. 'העומס של השיעורי-בית בכיתה ז' זה לא משהו שקל להתמודד איתו', חשבה בעצבנות. 'בנוסף לשאר העבודות בהיסטוריה, בתורה ובפ"ש ולמבחנים בלשון ובתורה ובמה-שאני-ממש-לא-רוצה, המורה נתנה עכשיו גם עבודה בנביא. מה אני אמורה, לכל הרוחות, לעשות על שלמה המלך? מה זה משנה לי מה הוא עשה לפני איזה 2000 פלוס שנים?' התחממה שרית , למרות שמזג האוויר לא הראה אפילו סימן בודד שהוא מתחמם. על המדף אחרי ארוחת הצהריים התיישבה שרית באנחה מול המקראות גדולות והמחברת. עוצמת שלמה,חכמת שלמה, בנייני שלמה, נפילת שלמה... הנה, נפילת שלמה- בוא נלך על זה. אפשר, נגיד, לעשות דו-שיח, בין שתי משרתות בארמון המלך שלמה, שיוצאות ל'הפסקת ריכולים' על כוס קפה/תה/שוקו/עראק ומספרות אחת לשנייה את כל מה שחדש. בטח להן לא הייתה כ"כ הרבה עבודה, אם היה להן זמן להפסקה... ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ציפורה בת קמחי: "וואלה, רצפה, את לא יודעת כמה עבודה יש לי.. לבשל לאיזה מיליון ואחת נשים של שלמה! וכל המשרתות שלהן! מזל שאני לא לבד. יש איתי צוות מטבח שלם..." רצפה: "לא רק לך יש הרבה עבודה! ואת יודעת מה זה לנקות לכזאת כמות של אנשים? אבל גם איתי יש צוות שלם. ברור, הרי צריך צוותים שלמים לעשות עבודות ל'מיליון ואחת' נשים... טוב, לא נגזים. לא מיליון ואחת, רק אלף..." ציפורה בת קמחי: "'רק'?! וואי לי, אלף נשים! איך הוא משתלט עליהן? הוא לא מפריז קצת?" רצפה: "אז זהו, שהוא לא בדיוק משתלט עליהן... את יודעת, אתמול, כשניקיתי בחדר של אחת מהנשים הצידוניות- כי הרי את יודעת שהן כו-לן גויות שהתגיירו! אדומיות, וצידוניות, ועמוניות ומואביות ומה שאת רוצה!- ראיתי על כל סנטימטר מרובע פסלון כזה ופסלון כזה ופסלון כזה... לכולם היה מקום להקטיר קטורת ולהתפלל ולו'ידת מה עוד לעשות... מזל רק שהן לא מקריבות להם קורבנות בתוך החדרים, אחרת אני זאת שהייתה צריכה לנקות את כל ציפורה בת קמחי: "עזבי ת'ביפנוכו של הקורבנות- הנשים האלו יטו את לב שלמה בסוף! רק שגם הוא לא יתחיל עם העבודה זרה הזאת!" רצפה: "וגם אם הוא לא יעבוד בפועל- הנשים שלו עובדות כבר עכשיו! ואם אנחנו רק נפצה את פינו- יעיפו אותנו מפה..." ציפורה בת קמחי: "תאמיני לי אחותי, הנשים האלו כבר היטו את לב שלמה! שלמה כבר לא כמו שהיה פעם והוא גם לא כמו דוד- לדוד לא היה יכול להיות פסילים בבית! אין מצב!" רצפה: "אבל תזכרי- לדוד לא היו ערימות של בתים שבכל אחד יש אישה וכל אישה מעם אחר עם העבודה-זרה שלה... אבל בכל זאת את צודקת. שלמה סוטה מהדרך. אבל הכל- בגלל הנשים האלה." ציפורה בת קמחי: "נכון!(מהנהנת במרץ) .אבל את יודעת מה- שלשום השכנה שלי יצאה מירושלים לבקר איזה קרוב- משפחה רחוק מחוץ לעיר, וכשהיא יוצאת- מה היא רואה על ההרים?!" ציפורה בת קמחי: "נו, מה?" רצפה: "במות! במות של עבודה זרה! הנשים האלו נראה לי לא בדיוק יהודיות, למרות הגיור שעשו! תראי מה זה- במות לכמוש, אליל מואב, ומולך, זה של עמון,עומדות ככה באוויר הפתוח של ירושלים והנשים של שלמה מקריבות או מקטירות עליהן- אין לי מושג מה עושים על הבמות האלה." ציפורה בת קמחי: "זאת חתיכת חוצפה! על זה שלמה לא יכול לעבור לסדר היום! אם הוא לא יסלק ת'עבודה זרה הזאת- אני אומרת לך, אחותי- על זה הוא י-ע-נ-ש!" רצפה: "נכון. יאללה, אני צריכה לחזור לעבודה, או שישימו לב שנעלמתי באמצע..." ציפורה בת קמחי: "צודקת. (באנחה) הנה גם אני חוזרת לעבודה..." לאחר שבוע: רצפה: "שלום לך ציפורה! תקשיבי, את חייבת לשמוע מה גיליתי. זוכרת ששבוע שעבר חשבנו שאם שלמה לא יסיים ת'עבודה- זרה הזאת אחת ולתמיד הוא ייענש? אז אתמול, כשיצאתי לשוק לקנות כמה חומרי ניקיון שנגמרו לי, שמעתי שה' התגלה לשלמה שוב, ואמר לו שכעונש על זה שהוא לא נזף בנשים שלו- עכשיו תקרע ממנו הממלכה! כל מה שעמל עליו במשך כל השנים האלו- ירד לטמיון... אבל מה, שני שבטים יישארו במלוכה של בן-שלמה. זה בטח בזכות דוד, ציפורה בת קמחי: "יו, איזה מסכן שלמה... בטח מה זה באסה לו...ובזכות דוד- אפשר להבין. אבל מה הקשר לירושלים?" רצפה: "נראה לי שרק מי שהוא מהזרע של בונה-המקדש, כלומר מצאצאי שלמה, ידע לטפל במקדש כראוי. מלך מזרע אחר בטח לא ידאג לבית המקדש כמו מלך מזרע שלמה." ציפורה בת קמחי: "וואלה, צודקת. וזה גם לא העונש היחיד- את יודעת מה שמעתי במטבח? שעכשיו יש לשלמה שלושה אויבים: הדד האדומי-" רצפה: "מי זה?" ציפורה בת קמחי: "זה אחד, שברח למצרים עוד בימי דוד, כשדוד ויואב שר הצבא כבשו את אדום והרגו את כל הזכרים שם, הדד ברח וגדל במצרים. ושם- חבל על הזמן! הוא היה מקורב לפרעה, והיה נשוי לאחות של המלכה, תחפניס! ועכשיו הוא בא לנקום..." רצפה: "ומי האויב השני?" ציפורה בת קמחי: "רזון בן אלידע." רצפה: "והוא?" ציפורה בת קמחי: "גם הוא ברח, אבל לא מדוד אלא מהאדון שלו- הדדעזר מלך צובא. ואז הוא אסף לעצמו כמה אנשים והלך לשבת בדמשק. שניהם, גם הדד וגם רזון, עכשיו חוזרים, כי הם לא העיזו כל עוד דוד היה חי." רצפה: "ומי השלישי?" ציפורה בת קמחי: "לעולם לא תנחשי! והוא דווקא יהודי- הייתי בשוק כששמעתי את זה. את יודעת מי זה ירבעם בן נבט?" רצפה: "אה, ברור! הוא מופקד על המיסים של שבטי מנשה ואפרים- והוא דווקא טוב בזה. רגע, את באה להגיד לי שהוא אויב של שלמה?! מה הבעיה שלו?" ציפורה בת קמחי: "זוכרת את השערים שדוד פתח בחומות ירושלים בשביל העולים לרגל? אז שלמה סגר את כולם חוץ מאחד, וירבעם לא אוהב את זה.הוא התחיל לדבר נגד המלך,להרים ראש ולחוש ת'צמו..." רצפה: "את יודעת מה אני שמעתי? לפני כמה ימים הירבעם הזה יצא מירושלים, ואחיה השילוני -הנביא משילה- נפגש איתו בדרך. הם היו שניהם לבד בשדה, ולאחד מהם הייתה שמלה חדשה. אחיה השילוני תפס ת'שמלה, לא ברור של מי, של ירבעם או של אחיה עצמו, וקרע אותה לשנים-עשר חלקים ונתן עשרה חלקים לירבעם ואמר לו שה' אמר שהוא קורע את הממלכה משלמה ונותן לירבעם עשרה שבטים, ושני שבטים נשארים אצל שלמה. רק מה, זה יקרה רק אחרי ששלמה ציפורה בת קמחי: "לא של כולם, שני שבטים נשארים אצל שלמה." רצפה: "עכשיו שלמה בטח ירצה להרוג את ירבעם בן נבט. מעניין לאן ירבעם יברח." ציפורה בת קמחי: "בטח הוא ירד מהארץ- למצרים, זה הכי קרוב." רצפה: "וואי-וואי, איזה עתיד מצפה לנו... יאללה, צריך לחזור לעבודה. עדיין יש לשתינו הרבה ממנה..." ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** ** שרית הניחה את העט והתמתחה. טוב, אם להודות על האמת- זה לא היה כל כך נורא כמו שחשבה...ולא סתם 'לא כל כך נורא', אלא אפילו מעניין...! מה שבטוח, גם להן הייתה הרבה עבודה. אמנם לא כמו שלי, אבל בכל זאת... שרית חייכה לעצמה ופנתה אל המדף, שם נח לו הספר וחיכה לה. והיא לא נתנה לו לחכות הרבה זמן.

זאת עבודה בתורה. היה צריך לבחור דמות כלשהי, שהיא מנהלת יומן, ו'לעבור' איתה שלושה אירועים מחומש במדבר, החומש אותו אני לומדת. אני לא השקעתי בזה כדי שזה יהיה ברמת סיפור. לדעתי הרמה של היומן היא לא משהו, אבל החלטתי בכל זאת לעלות אותו. תעודת זהות שם: צופיה בת שמעיה האפרתי. גיל: 13 וקצת. תאריך לידה: י"א לחודש טבת, בשנה ה-12 לפני צאת בנ"י ממצרים. שבט: אפרים. שם האב:שמעיה האפרתי, ז"ל. האב האומן- יהושע בן נון. שם האם:אסנת בת שילה, ז"ל. האם האומנת- רחל בת גד. שמות האחים: אחים ביולוגיים- אין. האחיות מהמשפחה האומנת- שרה (11), בת שבע (8) והשישייה- אוריה, שפרה, נעמה, תרצה, אביגיל ומחלה (5). תפקיד האב במסע: האב הביולוגי נפטר. תפקידו של יהושע- נשיא שבט אפרים ומשמשו של משה רבנו. מראה חיצוני: נמוכה וצנומה למדי. עור שחום משמש המדבר, שיער שחור מקורזל ונפוח שמגיע עד טיפה אחרי הכתפיים. פנים עדינות. עיניים ירוקות, מבריקות לעיתים, בצורת שקד. תחביבים: אוהבת ילדים, ולהם מעניקה את חיוכיה וצחוקה הנדירים. אוהבת לכתוב ולחשוב (לא לדמיין- יש הבדל!). מוכשרת בעבודות יד- רקמה, סריגה, תפירה ועבודות יצירה שונות. על עצמי: השלום והברכה בשם ה' לקוראים! אנוכי, הכותבת, הנני צופיה בת שמעיה האפרתי לשבט אפרים. שנות ימי חיי עד כה הינם עשרה ושלוש שנים וחודש. צופיה- זהו השם שבו קראו לי הורי, בכדי לבטא את ציפייתם ללידתי, לביתם הבכורה. אך-אנוכי גם הבכורה וגם בת הזקונים, בעת ובעונה אחת. הכיצד, תשאלו? התשובה לא תשובב את לב הקורא. הורי, שמעיה האפרתי ואסנת בת שילה, גוועו בעודם במצרים, ברב עבודה קשה וברב שברון הגוף והנפש. ימי חייהם מלאו עוד לפני שהולידו עוד ילדים, השלום וברכה, צופיה.