יצירות של רצו"ש | יצירות ש-רצו"ש אהב/ה

אהב"ה מ"ח ס"ו
כי חולת אהבה אני
נפשי יוצאת
נודדת מחפשת
סטוצים מזדמנים
ברחובות קריה
ליליים חשוכים,
וגם שמה בוכה
כי אתה אינך
ורק אותך
אני רוצָה
וחולת אהבה
בוכה.

אור לכ"ג חשוון תשסו

ועוד מעט
נגמר חשון
וריח המים החדשים
יחד עם שאר
הריחות המרגשים
יאבד יחלוף
באור גדול
ישטוף
ורק מדי פעם
כזיכרון עמום ישן
בי יכה
יזכיר חשון.

אהב"ה מר חשוון תשסו

מדבש לפי
ומגעגוע ללבי
טהור מטמא
ומתוק מעז
ואני בך
מאמין מצפה
מייחל בכל לב
דומע וכואב.
וכותב.

ומפניך אסתר
שטוף בחיצוניות
חי בפניות
ורחוק מפניך.
ה' אחד יחיד
חמוד לבד.
ה' שלי, אל תסתר
את פניך ממני, כולי צמא אליך,
לפנימיותך - חיבתנו,
ה' אליך, את פניך.

את פניך אבקש בשקט
בלילות של הליכה איטית
ושותקת
ברחובות ריקים,
בלילות של בכיות אלמות
ושל תסכולים מרירים,
של הרדמות בבגדים
ורצון לא לקום
של אהבה נעדרת
וחוסר אמת.
עף

ועבדך דוד מלכי
התמסר לחבֵּר
אשה לבעלה
ולטהר
דם שפיר ושליה.

ומלכי דוד עבדך
כל-כך שמח
באהבתה אליו
ובאהבתו אליה
כמשקיף מן הצד.

ודוד עבדך, מלכי
אותה ראה
נטהרת על הגג
וידע לחבֵּר
אשה לאישהּ
האמיתי
ולטהר
את דם אוריה.

אהב"ה אייר ה' תשס"ו

בלי לשים לב מראש
כמעט
כשמתקרב יום האהב"ה
בחדש
היום האח"ד,
הרצוא עולה
והלב גואה
וקצף ממנו
ניתז,
מתמוסס לאט
מסביב
על פתקים קטנים
בשירים.

שאריות קלות של תחושות מיום הכיפורים של אתמול. יום בו בנות ישראל חולות בכרמים ואני חולת אהבה.
בחור,
לחשתי בשקט - מושך את המלה
בחוווור!
אליך קראתי, כמו בת מאוהבת,
אתמול בין מנחה לנעילה.
בשמיך הבטתי,
בנחת, ברוגע.
בחור אהוב -
שא עיניך
וראה את כלתך
האהובה שבחרת.
בחור,
הסתכלתי אליך,
רק תזרוק אלי מבט אחד.
בחור אהוב, אני שלך לעד.

בנשימה ארוכה
ולב שנחלה
בתוחלת ממושכה.
בשפתיים קמוצות
ועיניים
שיבשו מדמעות
ומור עובר
אותי ממרר
ואותך ואליך
לבי ממהר
ורחוק מהכל
כנפרד מבקש
ולמעלה נופל
וכמעט מתייאש.

(וזה הפי אנד, רק כמעט...)

כשישנתי
עליך חלמתי,
וכשקמתי
המשכתי לחלום.
ודמותך בחלומי
המשיכה
להאיר את יומי.
ומראך, עומדת מחייכת
בשתיקתך.
ליוה אותי
עוד ועוד.
וחלומותי שבך
ואליך
כוספים, כואבים.
מה יפית
ומה שתקתיאהבה בגעגועים.

ובדעת
בחדרי חדרים
נִמָלֵא
באור נעים.
ובדעת
נתחתן ונתקשר,
חלומות נגשים
ומדמיך ומדמיונותי
אדם חדש
נוליד.
אני אוהב אותך.
איתך בך שלך.

ב"ה
ח"י אלול תשס"ו

וצדקה תהיה לנו
וחיות תתן לנו
ותאיר במחתך
את אהבתי הצובטת
ותחיה באורך
את מרירות כיסופי.
ביום הח"י
תמתיק
את מר דמעותי,
ובאהבתך אלי
ובערגתי אליך
תנגב באהבה
את קצף גליך
מלחיי האדומה
הרטובה.
ולי בשמחה
תישק בשפתיך.
ואליך ושלך.
באהבה.

תשרי תשס"ה

מה יפית
ומה שתקתי
אהבה בגעגועים
עיגולים עיגולים
חבוקים מתפתלים
ואני אליך
בלב כוסף ושפתים סגורות
וחיוך נבוך של שנינו
אסורים.

אור לי"ב טבת ה' תשס"ד

כל בעלי השיר יוצאין בשיר
ונמשכין בשיר
ואני, אשת השיר –
אליך יוצאת נפשי עם הניגון
כּמֵהַּ כולי ובוער בלי מרגוע
בלי קולמוס משלו
ללבי הזועק החנוק
בלי יכולת לזעוק להביע
רק מצמצם את הכל לקצות
אצבעות שאוחזות בעט
וכותבות וכותבות וכותבות
שביבי שברי זעקות
ולא ממצות.

כ"ה תשרי ה' תשס"ז

עוד לא חשון
וכבר ריחות
שולחים געגועים,
וזכרונות
פורחים
את לבי מרטיטים
מחדש.

עוד לא חשון
וכבר דמעות
בקצה עיני
וטעם חורף בשפתי.

עוד לא חשון
ושוב שירים
ומֹר טהור
ולב נשבר.

עוד לא חשון
ונר ראשון
מאיר לי
מרחוק
מחוויר את בדידותי.

י' אייר נצח שבנצח ה' תשס"ו

לפעמים
אני כותב לךָ שיר
כדי שמלות תפילתי
לא יברחו ויאבדו.
ואחר כך לבד
שוב ושוב
על השיר אחזור
ואתרגש מחדש.
אזכר במרירות
וברצוא הלב שאז היה
ועכשיו התווסף
ללבי הגדוש, הסוער.
אז ככה
לפעמים
אני כותב לך שיר
מנסה להגשים
כל רגש, כל נים
בנפש
אני כותב לךָשיר.

ט"ו סיון תשס"ה
וטעם העץ
וטעם הפרי
והריח
הבלתי נשכח.
ובשר מבשרי
ואני ועצמי
והיא
ואתה שאנחנו
וביחד כולנו.
מאוהב.