יצירות של אמת מארץ

בפרשה אנחנו לומדים על שני עונשים שניתנו. העונש ראשון ניתן לכל העולם במבול, והעונש השני ניתן ל"אנשי הפלגה" שרצו לבנות מגדל ולהילחם בשמיים. בעונש הראשון הושמד כל העולם, ולעומתו בעונש השני ה' פיזר את החוטאים ברחבי העולם. שאלה מתבקשת היא, מה גרם להבדל בין העונשים? אחד הכללים החשובים בלימוד התורה הקדושה הוא לשים לב למילה החוזרת ונשנית פעמים רבות באותו נושא. החזרה על מילת מפתח זו מהווה הדגשה ו"הזמנה" לתשומת לב מיוחדת. אם נסתכל נשים לב שמילת המפתח בסיפור דור המבול היא "הארץ". דור המבול היה דור מושחת המרוכז בעצמו בלבד. דור שכל מעייניו חומריים- ארציים. לעומת אנשי המבול, אותם אלו שרצו לבנות מגדל היו אומנם רשעים - אבל את עיניהם נשאו לשמיים. הם הכירו במציאות ה', ושאפו לעלייה, לרוחניות. מטרתם הייתה לעלות למעלה, להעפיל ולהתקדם. היכן שמצויות מחשבותיו של האדם, היכן שנמצאים רצונותיו – שם הוא עצמו עומד. מי ששאיפותיו לקדושה, אפילו אם הוא לא נמצא שם עכשיו, נמצא במצב טוב לאין ערוך מאדם שכל רצונותיו חומריים וארציים, וזו הסיבה להבדלי העונשים בין המקרים. לקח חשוב נישא עימנו, מסר לדורות – מהם השאיפות שלנו? להיכן אנו רוצים להגיע, ומה אנו עושים בשביל זה?

מפזר שאריות מעצמך לכל עבר מנפץ גליך אל מול החוף הצחיח מגלה עצמך אל מול מראה חיוורת וממשיך, כסוס שוטף בדהרה. לא יודע למה, היכן ואיך לא יודע האם יש המשך לא יודע הזו היא הדרך קם, נופל, בוכה, הולך פתיתים של חיים ואמונה כמו שלג דק וצחור פתיתי אהבה ושנאה חום ואור ויופי וכפור מחפש את השלב הבא מגלה עצמך רחוק, נזוף. פוזל, מחטיא את המטרה ושוב, אל מול עצמך שקוף מביט וחרד, ירא ובודד ביחד ולבד, בלי ועם רואה רק חושך, נודד האם יש טעם בכאלה חיים? אוי מי יחיה מכעס האל עבד שרבו שוקל לו זדונות ואיה אהבת ראשונים, שואל עמוק בלב שוכנים ספיקות ממך אליך אברח בך אחשוק, ממך אירא היה סתרי, כאב כאח בידך התרופה, הרופא והצרה עם רוחי גוועתי אך מה נהיה בתוכי? כמין ריק דק ככפור וחם השמש ונמס ומתוך ערפל האיר עופל ומגדל צרי אראה נופל ולהרים יגבהו יושבי שפל חולקים חלק עם א-ל. ואז אל מול הכל הנשמה מזכירה את חלקה אין חפץ לה' בעולות וזבחים כי אם בלבבך שלך השמיים לא יכלכלהו, וגם לא ליבות בני אדם באין תבנית ואין תוכנית ואין סוף ואין תחלית ועשו לי מקדש, כי בקרובי אני נקדש ואז לא בתוכו אשכון, מלכם כי אם בלבם, בתוכם אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך, ה' אור לי. הורני ה' דרכך ונחני באורח מישור. אם אסק שמיים - שם אתה. ואציעה שאול - הינך!

היום אנו "מתחילים מבראשית". עומדים אנו בראש סבב נוסף של שבתות, בהם נקרא את פרשת השבוע. בכל שבת מחדש, בכל שנה מחדש –חוזרים על הדברים. "להתחיל מבראשית" – נהייה פתגם רווח, שמקורו בכך שאנו מתחילים שוב את התורה מחדש. זוכרים אנו תמיד, שמיד לאחר שסיימנו את קריאת התורה, מתחילים אנו סבב נוסף, מתחילים מחדש. גם לחכם הגדול ביותר, עדיין יש מה ללמוד. גם הצדיק המושלם, את פרשת בראשית עדיין לא הבין על בוריה. תורת ה' הינה כה גדולה ועצומה, שכמה שלא נהפוך בה ונלמד אותה, נמצא בה עומקי- עומקים. "להתחיל מבראשית" – מההתחלה, גם אם פעם שעברה למדתי כך – אולי הפעם אפשר אחרת. גם אם שנה קודמת נהגתי שלא כשורה, יש הזדמנות חדשה. מתחילים את התורה מחדש. זו הזדמנות אדירה עבורנו, המתחילים מחדש שנה שלימה בה כל שבת נקרא פרשה חדשה של דבר ה' אלינו, הזדמנות מיוחדת במינה לבדוק שוב את יחסנו לתורה ולפרשיותיה, את צורת הגעתנו לשבת קודש, ואת איך שאנו יוצאים ממנה. ובעצם, את כל חיינו.. יש הזדמנות נוספת, השבת אפשר להתחיל מבראשית.