יצירות של ההוא מהנוף

נקודת המבט בית : בחור ושמו עודד ראה ברחוב ילדה קטנה, שאחריה רץ ברנש גדול. עוד רגע הוא ידחק אותה אל עבר הפינה, עודד הבין - עליו מיד לפעול! רגלו שלח, האיש צנח, עודד שמח כל כך, אחרי שנייה הבין את טעותו. האיש הזה אשר נראה לו מאיים, בסך הכל שיחק תופסת עם בִּתו. פזמון : לא תמיד הכל כל כך מובן, כן, לפעמים המר נראה מתוק. ואם ת' לא בטוח בעניין, אולי פשוט כדאי לך לשתוק... בית: אביבה הודעה קיבלה וזהו לשונה: "לסניף מחר בתשע להגיע". אך התוספת - " נא לא להודיע לדינה " היא זו שְׁלָהּ מאד - מאד הפריעה. מה לעצמן חושבות אותן בנות אכזריות, שדינה כך פתאום תהיה מוחרמת? אביבה לדינה הודיעה איפה להיות, וכך הרסה לה את היומולדת. פזמון : לא תמיד הכל כל כך מובן, כן, לפעמים המר נראה מתוק. ואם ת' לא בטוח בעניין, אולי פשוט כדאי לך לשתוק... בית: אדון אחד, מאד נכבד, פושע הוא לכד, שאת כלבו סקל באבנים. "למשטרה אקרא" אמר, שלף את הנייד, וגם הוסיף "אתה תשב בפנים"! אך כשהגיע וטרינר במקום שוטר חביב, שמע את ההסבר בתדהמה. "כלבך אשר נשך לנער את אחיו - ילך מכאן ישר להרדמה" פזמון : לא תמיד הכל כל כך מובן, כן, לפעמים המר נראה מתוק. ואם ת' לא בטוח בעניין, אולי פשוט כדאי לך לשתוק...

בס"ד "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" ערב חורבן בית שני, מקבל רבן יוחנן בן זכאי החלטה אמיצה מאין כמוה. הוא "נוטש" את המערכה, יוצא מירושלים, והולך "להשלים עם הרומאים". או, להיכנע בפני הרומאים, תלוי איך מסתכלים על זה. כאשר הוא מגיע אל המצביא העליון של הצבא הרומי - אספסינוס, הוא זוכה, ומשחקת לו השעה בצורה מפתיעה. רבן יוחנן בן זכאי נכנס אל אספסינוס דקות ספורות לפני שהוא (אספסינוס) מקבל את ההודעה שהסנאט מינה אותו לקיסר רומא.ובעצם, ריב"ז הוא כשסוקרים את תולדותיו של ריב"ז, רואים בבירור שמדובר באדם שצפה את המשמעות של מעשיו, והבין לקראת מה הוא הולך. ובכל זאת, לב מי לא יחסיר פעימה, ורגלו של מי לא תרעד ברגע שכזה? כאשר עליו לקבל את אחת ההחלטות הגורליות ביותר בתולדות עם ישראל, - אם לא הגורלית שבהן! [ובמאמר מוסגר אוסיף, שהיום מוכח אפילו יותר, שהחלטה זו אכן הייתה כה גורלית, שכן עד היום אנו עומדים לנוכח תוצאותיה, לטוב ולמוטב]. ורבן יוחנן בן זכאי אכן מקבל החלטה. - "תן לי יבנה וחכמיה". וזהו. במסכת ברכות, מובא סיפור מפתיע ביותר. רבן יוחנן בן זכאי שוכב על ערש דווי, ותלמידיו המובהקים באים לבקרו ע"מ לשמוע את צוואתו, בטרם ילך בדרכו האחרונה. והנה, במקום ללמדם מוסר, או לשמוח בתלמידיו הבאים לבקרו, הרי שברגע שהוא רואה אותם - ריב"ז מתחיל לבכות. אך הפליאה רק מתחילה כאן. שכן למראה השתוממותם של תלמידיו, פוצח ריב"ז - גדול הדור - במונולוג, שהוא כמעט הזוי בהתחשב במי שאומר אותו. הוא מסביר להם בדמעות, שהוא ואולם, בהתחשב בתחילת דברינו, העניין מתבהר יותר. מאז הפגישה הגורלית עם אספסינוס, חי ריב"ז את שארית חייו, בחשש נורא. הוא כל הזמן שאל את עצמו שאלה מתבקשת: "ומה אם טעיתי? האם ההסתפקות ביבנה וחכמיה הייתה במקומה? או שמא הייתי צריך לבקש יותר?" כי אם חלילה טעה ריב"ז, אז נכון שהוא כיוון לשם שמיים, אבל ברור שמי לוקח את האחריות להחליט, צריך לקבל על עצמו את האחריות לשאת בהשלכות. וידוע, שפנינה אמנם כיוונה לשם שמיים לפני שנביא תשובה לתהייה של ריב"ז אודות גורלו, נזכיר את דבריו של גדול הדור שאחריו, הלא הוא רבי עקיבא. כאשר שומע רבי עקיבא על הדין ודברים שהתנהלו בין ריב"ז לאספסינוס, הוא מגיב בצורה שנשמעת קיצונית מעט. "קרא עליו ר"ע את הפסוק - 'משיב חכמים אחור ודעתם יסכל' היה עליו לבקש על ירושלים". לרבי עקיבא אין כל ספק - ריב"ז טעה בהערכת המצב! טעות היסטורית- טעות טראגית! ולראיה נביא את מרד בר כוכבא שממונף באקטיביות ועתה, נשוב לריב"ז השוכב על ערש דווי ונאזין לדבריו. לאחר שבירך את תלמידיו, הוא חש ששעתו הגיעה, ואומר להם לפנות את הכלים מן הבית ע"מ שלא ייטמאו בטומאת מת. ואז, לפתע, הוא רואה משהו שתלמידיו אינם רואים, ואני מניח שאנחת רווחה עצומה בוקעת מפיו כשהוא אומר להם את מילותיו האחרונות: "והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא". לא רק שריב"ז הולך לגן עדן. אלא שחזקיהו מלך יהודה בכבודו ובעצמו בא ללוות אותו בדרכו לשם! אך מעבר לכבוד הגדול שיש בדבר הזה מצד עצמו, יש כאן נקודה יסודית. מי הוא זה שבא ללוות את ריב"ז לגן עדן? דווקא חזקיהו המלך, שמרד במלך אשור! זה שלכאורה היה מחליט הפוך לגמרי מריב"ז, אם הוא היה זה שעומד מול אספסינוס! ומכולם, דווקא חזקיהו בא ללוות את ריב"ז, כאומר, אף אני סומך את ידי על החלטתו של ריב"ז והיא מקובלת גם למעלה! לכאורה, ניתן היה לסיים את הדברים כאן, אולם עדיין נותרה קושיה אחת. סיפור מעמד הסתלקותו המדהים של ריב"ז, בוודאי התפרסם מאד, וסביר להניח שהגיע לאוזניו של רבי עקיבא. לא זו אף זו - ר"ע הוא תלמידם המובהק של שניים מהמשתתפים, ר' אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה. ומהם הוא בוודאי שמע את הסיפור. אז איך ניתן להבין את דבריו החותכים נגד החלטתו של ריב"ז? מדוע הוא לא חוזר בו, לאחר שהוא שומע שיש לרבן יוחנן בן נראה לעניות דעתי, שאולי אפשר לומר, שדווקא משום שחזקיהו המלך הוא המלווה, הוא ולא אחר, דווקא משום כך, הסיק רבי עקיבא שהדברים אינם כל כך פשוטים. כידוע, ביקש ה' לעשות את חזקיהו משיח, אך הדבר לא עלה יפה, מסיבות שלא נאריך בהן כעת. והנה, אם הצעד שנקט בו ריב"ז הוא הצעד שמחיש את דרכו של עם ישראל אל הגאולה, אז למה לא לשלוח מישהו שמזוהה יותר עם הגאולה? לדוג' אליהו הנביא (שכידוע יבשר על בוא המשיח), או אולי דוד שנזכה.

נכתב במוצאי יז' בתמוז "לא קמה עוד רוח באיש" חרחורי גסיסה אחרונים עם אור בוקר, הולך למות עם חיוך על פניו. ליל שימורים מתיש ומייגע, ומילים כצרי ומזור לפצעיו. בהשלמה יאמר "אמותה פעם", כי נוחמתי על רוע מעשי. ומילות הוידוי בבכי ובנהם, משוגרות בהכנעה אל אלוהי. על הכר ראש מונח, העין עצומה. ממתין למלאך, שייטול הנשמה. אכן, בא השליח, לקיים שליחותו. מהדמדומים הגיח, ועשה מלאכתו. ואולם! מה זאת? הנה לפתע אור וצליל, ארציים, גשמיים עד להבהיל! ועומד השליח למראשותיו, ומפיו המחייך יוצאות המילים: אדון הכל את שבותך שב. קום! בכוחך לתקן מעללים. כולו עוד נרעד מאירועי אמש ונפשו הקרועה עוד חופשת תקווה וההבנה מעמיקה, ומחלחלת חרש, כי מרפא לאלה ימצא באהבה. זרועותיו סביב נשלחות באלם, לתור אחר בעלת הדברים, שאתמול כה היטיבו לתקן הצלם, והיום גם תקוה הם אומרים. הרעיה לדודה קוראת, בקול גדול - בלי להחריש ואולם הדוד איך יקרא לה? הרי - "לא קמה עוד רוח באיש".