יצירות של המרקד

לשמיעת הביצוע המולחן של השיר: http://www.inn.co.il/Mosaic/lmf_read.aspx/24429 כל הזכויות שמורות רחוק אבל קרוב / אליהו בן דוד (המרקד) ויהי ממחרת האש והגפרית, עת בוקר שוב חלף - ניזון משארית וגשם מטפטף סמוך להר חורב, כותב אני לכם מכתב אוהב. עצמו את עיניכם, הקשיבו לקולות. אל תעצרו כעת את זרם הדמעות. קרוב אבל רחוק, רחוק אבל קרוב. אפשר לחזור, אפשר גם לאהוב. פזמון: זו שבועה של אמונים, יעידון המלאכים, זו הדרך, אי אפשר כאן לעצור. בשבילים הכי קשים, עת יפלו החזקים, אהיה לכם שלהבת למאור. שוב שקט שוב דממה, זורמות המחשבות. אתם סוברים שאין פה כל סיבה לחיות. אך כשיאיר היום, עת שמש תחמם, זכרו את שבועתי, נאום ה'. זו שבועה של אמונים...

מישהו עוד זוכר את יום העצמאות? מסתבר שאני כן... כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות זה השער להשם את פניך בקשתי, אומר לא אסתיר, בדרכים שצעדתי עמד מולי קיר. כשמעט התאמצתי וניסיתי לשבור, שום פירור לא עקרתי - רק נפלתי לבור. שם העין פקחתי, מנסה להכיל, כשלפתע הבנתי: זה אינו קיר רגיל. זהו קיר שעומד כחומה בצורה, מחפש לב חומד להוציא מצרה. ובשער הזה יכנסו חלשים, גם תמים והוזה, גם דלים ורשים. ויבואו מילים של ערגה ותפילה, כפריחת העלים - כן מילה ומילה. ובאור הראשון, עת אני מדבר, שוב יסור החרון והקיר ישבר. ומתוך השברים יעלה שיר חדש, כרפרוף פרפרים - יבנה המקדש. את פניך בקשתי, אבי אוהבי, הן היום לו חיכיתי - אלינו תביא. אל תסתר את פניך, חוס ורחם וזכור לפניך: "זה השער להשם". אבקש לא לכתוב תגובות העוסקות בחשיבות הכותל אל מול הר הבית. הסתפקו בתגובות ענייניות.

כל הזכויות שמורות

למי שתוהה מה הקשר בין הכותרת לתמונה, זו פשוט תמונה שצולמה בעצרת יום ירושלים ה-43 בישיבת מרכז הרב.   כל הזכויות שמורות  

כל הזכויות שמורות    

בס"ד השיר הללוי-ה (במקור של לאונרד כהן) תמיד נתן לי תחושה של קושי והתגברות עליו, מה שהוליד את הגרסא הזאת. לאחר שכתבתי אותה הגעתי למסקנה שיש בה עומק רחב מאוד ואם תרצו אשתף אתכם בו. ודבר אחרון, אם יש למישהו קול טוב והוא גם טוב בעיבודים, אשמח שיבצע את השיר הזה וישלח למדור "שמע" (רק בבבקשה, שיהיה ביצוע מרגש ושזה יהיה שירת גברים בלבד!) הללוי-ה יום חולף עוד יום עבר / וקול קטן עוד בי נשאר אני שואל והוא עוד לא עונה לא רואה את הקולות / לבי מלא בתהיות ולא ברור מתי כבר אשתנה הללוי-ה... נופל לאיזה בור עמוק / חשוך ממש כמו צינוק ושם רואה פתקה אחת קטנה פותח ורואה מילה / לא כבדה ולא קלה ויחד מתנגנת מנגינה הללוי-ה... מתחיל פתאום להתעופף / הגוף מתחיל להתכופף בפני הנשמה האלוקית הקול מתחיל להתבהר / שואל במה אתה בוחר כי זה הזמן, אתה תחליט הללוי-ה... יום חלף ויום נשאר / הקול בפנים אצלי כבר דר אני ממשיך לתת לו מענה עיני רואות את הקולות / אני בחרתי מה להיות ובמילה אחת לאל פונה הללוי-ה... כל הזכויות שמורות

כל הזכויות שמורות היום. נצח. / אליהו בן דוד (המרקד) פרולוג: הוא היה בן חמש בנפלו. כה צעיר, אמרתי. כה זקן, הפטירו. ניסיתי החייאה. אולי עוד יש סיכוי, אמרתי. רד מזה, הפטירו. הוא נדם סופית. העולם לא הוגן, אמרתי. זה המצב, הפטירו. הסתכלתי עליו, הוא באמת נראה זקן. יש יותר זקנים, אמרתי. הוא יקבר במוזיאון, הפטירו. בן השנה צייץ בצד. לו היה הוא צעיר כמותו, אמרתי. אף הוא זקן גם כן, הפטירו. * * * * פסעתי אל עבר סידורו של סב סבי, עתיק ומפואר כאחד. אותיותיו מאירות, כאילו לא עברו להן מאה שנים מאז היו הן דיו במכונה, מחכות לצאת לעולם, לצאת לאור. פתחתי בעדינות. בין דפיו - פתקה. החלתי קורא: "הלא המה נולדים מהר, מתים מהר. מה רבה שמחת לידתם, מה קשה הוא מותם. בטרם עת, באין עת. וערכם רב מראש, אך כערב רב מסוף. עלומים מושלכים. אל ההר הגדול, הגדל." * * * * אפילוג: גרגירי אבק ישישים עלו לאויר. הלא הוא נצחי, אמרתי. זה לא מה שחשוב, הפטירו.

כל הזכויות שמורות      

כל הזכויות שמורות     אי שם במקום עטוף חסד טובל באויר הזך והצח שם בין ה-אין ל-יש תחת שמי קטיפה וקול ניגון עמום נשמע חרישי ונינוח נישא על משב קל של זרמי אויר אביבי שם לא רחוק מן האש והעצים מן ההר והתהום במקום קטן ושונה אפשר לעמוד ולהרגיש את המלך שם בשדה    

בעקבות הימים הנוראים הממשמשים ובאים. כל הזכויות שמורות עט עט ביד אדם, רושם מה כחו רב, יתכן יפיל הרים, יטביע אוניות, תלוי והוא, הוא אינו תלוי, רק רושם, משרבט בונה, מחריב, מתקן, משמיד אינו יודע דבר, אך שולט כך חשב, כך חישב ולא, אין לו לב והלא, מה עט מסוגל לעשות? אך הוא עושה, והרבה על שלושה דברים העולם עומד שלושה? שמא ארבעה במילה אחת, הכל יכול להשתנות מילה אחת שלו או שלא יום כך ויום אחרת עט כך ועט אחרת אך יהיה מה שיהיה, הוא שם עט ביד אדם עט ביד אלוקים, רושם...

גלגולו של ווארט כל הזכויות שמורות "סבא שמואל, ספר לי סיפור" התרפק דוד על סבא שלו. דוד הוא ילד רגיל כמו כל הילדים, אלא שהוא מרגיש ילד מיוחד, זאת בגלל שיש לו סבא מיוחד. גם הסבא הוא סבא רגיל, אך בעיני דוד הוא סבא לא רגיל, כמובן מהצד הטוב של "לא רגיל". סבא שמואל הוא הסבא רבא של דוד ולא מכבר הוא חגג את יום הולדתו ה-90, אך עדיין הוא צלול בדעתו ואוהב לספר לדוד, כמו ליתר ניניו סיפורים לרוב. זאת הסיבה שדוד מאוד אוהב את סבא שמואל. "מממ... בא נראה..... כן, יש לי סיפור בשבילך!" הכריז סבא שמואל ודוד התיישב על ברכיו והאזין ברוב קשב לסיפורו המרתק. וכך החל לספר: כשהייתי ילד גרתי בפולין בעיירה קטנה ושקטה. אבי, ר' מנחם מנדל, היה ראש ישיבה ואני תמיד אהבתי שהוא סיפר לי סיפורים מהישיבה. פעמים הוא סיפר לי על תלמיד שהתחזק או על נס שקרה למישהו בישיבה ופעמים שסיפר לי על תלמידים ששהו במשברים. מובן שכל מה שסיפר, סיפר בעילום שמותם של התלמידים, בכדי שלא לפגוע בהם. יום אחד סיפר לי אבי סיפור מדהים שאני נושא עמי כל חיי. וכך סיפר לי אבי: פעם אחת, בעת שבאתי למסור שיעור לתלמידים הצעירים, נוכחתי לגלות שתלמיד אחד איננו. היה זה לאחר חופשת בין הזמנים ותהיתי 'מה יש לאחר, אחרי מנוחה כה ארוכה?'. לפתע הגיע אותו בחור כשההתרגשות נכרת היטב על פניו. "כבוד הרב מוכרח לשמוע מה קרה לי" אמר תוך התנשפות. "אתה בטוח שזה חשוב?" לא רציתי לבטל תורה. "כן כן, זה סיפור מדהים!!!! וכך החל לספר: בבין הזמנים, שמעתי, לדאבוני, הרצאה של איזה פרופסור אפיקורס. ההרצאה הכניסה לראשי הרהורי כפירה, עד שחשבתי, לא עלינו, לפרוק עול תורה ומצוות. בעודי הולך ומהרהר בעניין, אני נתקל לפתע באדם גדול בעל שרירים נפוחים וחרב חדה במותנו. הוא החל חוסם את דרכי. באותם רגעים לא היו לי ספיקות, היה ברור לי שמדובר בשודד דרכים. "אנא, אל תפגע בי לרעה" התחננתי. "זה בסדר" אמר "לא אפגע בך, אני רק צריך את עזרתך". "עזרתי?" תהיתי. וכך החל השודד לספר: נהגתי בעבר להתפרנס ממעשי שוד, כך הורגלתי. פעם אחת הילכתי ברחוב צדדי, כאשר לפתע רואות עיני איש עשיר ומהודר הולך לו. מייד תפסתי אותו, הצמדתי את חרבי לגרונו ודרשתי: "את כל הכסף, עכשיו!". העשיר נראה היה מפוחד עד מוות, "הייתי נותן לך הכל, אך כספי כמעט ולא מספיק למחייתי" אמר בפחד. "מה אמרת?!" קראתי "אינך נראה עני כלל וכלל...". "אם תשמע מה עבר עלי" אמר "תבין". וכך החל העשיר לספר: הייתי אדם עשיר, אולי אף עשיר מאוד. אולם דווקא בשל זאת, לא הייתי מאושר כלל ועיקר. כל העת הייתי טרוד בעסקיי הרבים, וכמעט שלא היה לי פנאי לעצמי וללימוד התורה שלי. החלטתי להתייעץ עם רבי, ר' יצחק, ואשר יאמר - אעשה. אמר לי ר' יצחק בפגישתי אתו: "יש לי סיפור על המקרה שלך בדיוק, הקשב" וכך החל ר' יצחק לספר: בילדותי לקחני אבי לביקורים רבים אצל ר' שמחה, על מנת שאשתה בצמה את דבריו המתוקים מפז. פעם אחת, בעת כזאת, סיפר לי ר' שמחה סיפור מדהים. וכך סיפר לי ר' שמחה: בימים קדומים יותר, הייתי נוהג להתבודד ביערות עם משמשי בלבד. שם הייתי מקבל כוחות לעבודת ה' שלי, כפי שלא ניתן לקבל בחיים הרגילים. באחת מהתבודדויותי, נקלעתי לעצבות ולמרה שחורה והתחננתי בפני בוראי שישיב לי ששון ישעו. שמע זאת משמשי ואמר לי: "כבוד הרב, יש לי משהו חשוב לספר, הוא וודאי יעזור לכבודו". "רגע, סבא שמואל" קטע דוד את הרצף "מהו הסיפור? אתה מספר לי סיפור בתוך סיפור שבתוך סיפור.... מה יהיה הסוף?" סבא שמואל צחקק לו. "הנה" אמר "כאן בדיוק הסיפור מתחיל להתקדם". חזר סבא שמואל לספר: אז היכן היינו? אה כן, נכון, היינו בסיפורו של המשמש של ר' שמחה, אז כך... החל המשמש לספר: פעם הילכתי לי, כשלפתע ראיתי ציפור אחת עפה לה לקנה כשמזון בפיה. גוזליה שראו אותה, פתחו את פיהם והיא האכילה אותם ממקורה. חשבתי לעצמי: הרי זה מדהים, הקב"ה מאכיל אותנו כמו הציפור ואנו רק צריכים לפתוח את פינו ולהיות מוכנים לקבל את השפע. משל זה - המשיך ר' שמחה - חיזק אותי בעת בשעת העצבות. מחשבה זו, שאנו רק צריכים להיות מוכנים לקבל, נתנה בי תקווה והעצבות פרחה כלא היתה. סיפור זה - המשיך ר' יצחק - לקחתי איתי כל חיי, בשעות שמחות ובשעות פחות שמחות. זאת עצתי לך, קח את זה הלכה למעשה. דאג באופן מינימלי לפרנסתך, כשיעור פתיחת פה ואת שאר הזמן הקדש לתורה. ובעז"ה תראה את האוכל נכנס אל פיך. הפנמתי את דבריו של הרב - המשיך העשיר - ויישמתי זאת. כעבור כמה שבועות, התבשרתי על קריסת עסקיי וכיום כמעט שאין לי כסף להאכיל את משפחתי. אולם בכל זאת, אני לא מתיאש וממשיך לבטוח ב-ה'. היום החלטתי למכור את בגדי המפוארים בכדי לקיים את משפחתי. אם רצונך בכך, קח ממני את בגדי! הייתי בהלם - המשיך השודד - העשיר רצה שלא יהיו לו דאגות ועשה מעשה שרק מוסיף דאגות! יש לזה היגיון זולת אמונה תמימה? החלטתי להניח לו לנפשו. ולא זו בלבד, אלא אף החלטתי להתגייר. הרגשתי צורך להיות חלק מעם עם בטחון מופלא שכזה. וזו היא בקשתי ממך, לך אל רבך ובקש ממנו שיגיירני. הרגשתי נבוך - המשיך התלמיד - השודד רוצה להתגייר ורואה בי דמות יהודית שיש לה רב קרוב, בעוד אני חושב לפרוק עול. באותו הרגע זרקתי את הרהורי הכפירה לפח והחלטתי לחזור לישיבה ולבקש מכבוד הרב שיגייר את השודד. מובן - המשיך אבי, ר' מנחם מנדל - שגיירתי אותו והוא הפך ליהודי כשר לכל דבר ועניין. הבט וראה בני, מה כוחו של ווארט קטן ופשוט הוא עודד את ר' שמחה, הוציא מדאגות את העשיר ואף הציל אותו ממות, גייר את השודד והסיר את הרהורי הכפירה שתקפו את תלמידי. קח אף אתה את הסיפור והעבר אותו הלאה ומי יודע לאן הוא עוד יכול להגיע... אז זה בדיוק מה שעשיתי כרגע - סיים סבא שמואל - ואתה נבחרת להיות חלק בשרשרת. המשך להפיץ את הסיפור הלאה והלאה והלאה.... דוד התרגש מהסיפור ואתם כמובן יכולים לנחש מה הוא עשה כשהגיע הביתה...

כל הזכויות שמורות

פה הצילום הוא לא העיקר, אלא דווקא האובייקט המיוחד. את המודעה מצאתי בקריית ארבע.

כל הזכויות שמורות הבהרה: התמונה אינה מבויימת

נראה מי ינחש היכן צולמה התמונה..... כל הזכויות שמורות

דרך הקריאה של השיר היא שורה שורה (לא בטורים). משוואת הקוסמוס אורות אורות גבוהים מרצדים ואנו אנו הפשוטים מבולבלים ילדים ילדים קטנים משחקים ואנו אנו הבוגרים חולמים יצורים יצורים מוזרים זוחלים ואנו אנו הכובשים משמידים תאים תאים מזעריים מכרסמים ואנו אנו החלשים כואבים מלאכים מלאכים שמימיים ממליכים ואנו אנו החומריים רק מנסים... כל הזכויות שמורות הבהרה: אין ליחס לשיר משמעויות הקשורות בסכסוך הישראלי פלשתיני!!!!!

מבעד לחלון בית כנסת בקרית ארבע. כל הזכויות שמורות