יצירות של אריאוש

חדשות השעה רקטת גראד נורתה. לכיוון אשקלון לכיוון לא נודע. ואנחנו מפגישים מבטים, מחייכים ויודעים. והוא בא,קטן, ושואל "אבא, מה?" כלי חמס בדרום מעוורים הדממה. שוב נפגשים נבוכים, מחייכים ויודעים. צלילי מנגינה לפתע נופצו, לקול פעימות, חדשות: "חופשה (מדומה) במוסדות.." הוא קורא נופש קצוב וזוגי, עיניי לוחשות. אני ואת לבד נחייך ויודעים רק אנחנו על מה. מחר, בביתנו, נקבל הקצבה, בלי שום קוצב. עד לרגיעה הבאה.

צוּר אֲשֶׁר אֵין דוֹמֶה לָךְ אל תחששי בבואך לעולה של מזבח העולם העשוי מורדים עטופים ברזלים. את תהי פה עדיין, שלימה. נתונה לחסדי נפשך תאומה בעונת הפרוזדור הזמנית ולפתע הנה, ברגע נוסף סוף עונה היא טרקלין במציאות הבאה. כְּלִילַת יוֹפִי רוּקְעַה עֲטָרוֹת לְרֹאשַׁה, את הַשְׁלֵמָה שֶׁלִי נְשָׁמָה. ובתפילה מבקרת בכור מחצבתה רואה את הנוף מבעד למחשך מרוממת הנפש - יחד עם העולם מסחבות הטומאה, ללבוש אהבה. חסודה ונעה בין טיפה לטיפה טועמת דקדוקי מידות מצרפים שואפת הטוב ניחוחות מלידה של כלה כלולה, נשמה טהורה. כְּלִילַת יוֹפִי רוּקְעַה עֲטָרוֹת לְרֹאשַׁה, אַת הַנְשָׁמָה שֶלִי נְשָׁמָה.

השקט המאושר של הלילה הופך שמחת-יום הפזור מכולם להווה הבודד המושלם, מדליק לי אורו החשוך מבפנים. כבר חלף המרוץ, יום עמלי אך נדם רק אני אפלה ובורא משמשים בערבוביה ללא קו-משווה חודרים לפינות לרסיסי תודעה. מחישה צעדיי לביתי הנעול מליל בוטח שומר ועוטף עדינות נשמתי שומר, בידיו מלטף שבילי מחשבתי מיישר. שלוות עולמים, כך אני, כך אוהבת לחישות הצרצר מפלחות הדממה. תן לי הכוח - לחוש כל תחושה עוד קצת, עוד טיפה, בחושך הבא.

דפי צביעה מול דף חלק אני ניצב עודנו ערום מצבעיו איזו הרגשה נפלאה! בהירים וברורים חזיוניו. טובל את נוצת ההווה בקולמוס תודעה שחור. מצייר את קווי העבר נוצר,לא זורק זיכרונות לאחור. וברגע נוספים הגוונים, האפור, הלבן והבוץ. זורק את ליבי בין קוויו לא מפריד בין תבן למוץ. אז מתחיל את דפי מחדש דף חלק לפניי. בוחר במהירות הבזק את קולמוס הצבעים בידיי. ומתחיל בתנועות מחשבה לרקום צבעים בגוונים לערבב חום, צהוב ולבן לדבש וחלב מתוקים. ולפתע- עתיד מצטייר חלומות, שאיפות ממריאים רקיע תכול,ארץ עשב כוחם בידיך עם ריבון עולמים. ולרגע תמשוך קולמוסך להווה לראות את הנוף משתקף למולך, בחזיון המחר הטהור מתנוצץ ממתיק, תובע מלא ישותך.

ילד צומח שורשי מחשבתו מתעמקים, בצעד בוטח בוחן פנים וחושים, ולפתע פורץ מחדש חידושים, משמח, נותן בהם סימנים. ילד פורח חיוכו משתכלל יודע לעקוף, לאהוב, לתמרן. והוריו הגאים עוקבים פעמיו לסכל אבנים, למתן מירוציו. ילד גדול מצרף מידותיו לומד את בוראו, מיישם חילו במרחב המורכב. ילד בוגר מוצא את חלקו מנמק תפיסתו לאור אבותיו יודע מחשבת עמיו וחייו לילד צומח שיפרח בין כנפיו.

ניחוחות מולדת ארצי, אדמתי, חיזקת את יישותי כבלת ליבי אלייך, השלמת יצירתי. ריח אדמתך, מביים את חיי רגעים קטנים חולפים לפניי. מנצחים על צחוק ועצבות, צורבים זכרונות מתיקות. דור רודף דור - אבות ובנים מלחינים תוויהם במנגינת השנים. ארץ זית שמן, זרה בנכר, חובקת בני-אור גיבורי המחר. חיה את בלבבי, ארצי, אדמתי! כבלת ליבי אלייך, עד תושלם משימתי.

כולם ברורים צִלְצוּלֵי הָכִּיתּוֹת, רָחַשֵי יְלַדִים מוֹחוֹת - קוֹדְחִים מִתְחָכְּמִים חָכַמִים. יוֹדְעֵי סוֹד וַחֵן, מָמְתִיקִים בִּצְחוֹקַם אֶת דוֹרוֹת הָאֶתְמוֹל הָמוֹרִים אֶת לִיבַּם. טֶבָע, יְכוֹלֵת, חוּקִים וְחוּפְשָה עוּרְבֵּבוּ בֵּפִּינַת הַכִּיתָה הַיְרוּקָה. כֹּל פָּנִים מֵאִירוֹת הֶן, שוֹנוֹת, מֵחַיוֹת. בְּעוֹמְקַן מִתְחַבְּאִים נְשַמוֹת חַשוּפוֹת. יֵמַלְאוּ אֶת רוּחַם קוֹרְטוֹב אַדִיבוּת הִתְחַשְבוּת, חִיוּכִים, הַבַנָה, גַם עָצְבוּת וּלְבֵטָח תִמְצָא אֶנוֹשוּת מִבְטָחִים, בִּיְדֶיהֵם הַמְלֵאוֹת מַטְמוֹנִים זְהוּבִים.

יש לשים לב לפרטים

פְּתִיחַת שֶׁעָרִים הָרְחוֹבוֹת הָאֵלֶּה, אֲרוּרִים כְּכָל שֶׁיִּהְיוּ עוֹד יִרְאוּ יָמִים מַזְרִיחִים. הֵם יִשְׂמְחוּ בְּשִיכּוּנֵיהֵם הַחוּמִים לַעֲיֵפָה מִצְעִירֵי הַחוֹזְרִים, מִצְחוֹקַם הַמַּרְעִים. כֵּן, הִנֵּה הֵם! נוֹכְחִים, נִיחוֹחִים פְּעָמִים נִסְתָּרִים, פְּעָמִים יוֹתֵר – מִתְגַּלִּים. גוניהם כִּפְרָחִים, צוּף שִׂמְחָה בְּמְעוֹנם מְחַכִּים לְתוֹרָם לְדוֹרוֹת גְאוּלִים. כֵּן,הֵם יִרְאוּ בִּתְחִיַּת הַחַיִּים סִמְטָאוֹת אֲפֵלָה בְּסִיבוּב שֶׁעָרִים. בְּרוּחָם הַתַּמְרוּר חַד-סִטְרִי, מְיֹחָל בַּכְּבִישׁ הסוֹאֵן, הֶעָסוּק בְּ"חַבַל". יִסְפְּגוּ קִיטוֹנוֹת שֶׁל מָטָר הָעַצְבוּת אַךְ קְשָׁתוֹת נִשְמַתַם יְשַׂמְּחוּ אֶת הַכְּלָל. וּבָלַט, בִּלְחִישָׁה, מוריק שִׂיחַ שִפְתוֹתַם, בְּקֻלְמוֹס הָעַכְשָׁו יַפִיחוּ עָבַר. יַרְאוּ מִבַּעַד לְחַלּוֹן רַאֲוָה אֶת צְפוּנוּת הַיְּקוּם בִּלְבוּשׁ מְהֻדָּר. כֵּן,הֵם יִרְאוּ בִּתְחִיַּת הַחַיִּים דּוֹר יְשָׁרִים- בִּפְתִיחַת שֶׁעָרִים.

לא שולטת מֶה חוֹרִי האַף הַזֶה, הַלוֹקֵחַ שָׁפוּי לְדַרְכֵּי הַטִּמְטוּם? פְּשָׁעֵיהַ רַבִּים לא תַצְלִיחַ, וְיֵשׁ לַה עוֹזְבִים וְלא תְשִׂיגוּם. קַטְנוּת הַחוּשִּׁים, צִמְצוּם הַשְׁבַחִים, מִסְכְּנוּת הַבּפְנִים מְדִירַה הַלִיכוֹת, וּבְתוֹך מעַרְבּוֹלֶת לִכְלוּךְ וְאָבָק עוֹמֶדֶת הִיא כָּךְ - עֵינֵיהַ סְגוּרוֹת. כִּי דִּמְעַת פְּנֵי עֲשׁוּקִים חִלְלָה רֶשָפֵיהַ - רִשְׁפֵי אֵשׁ מְפִיקִים, קוֹרְאִים קְרוּאִים כָּל מִילוֹתֵיהַ כְּלַבָּה רוֹתַחַת רִגְשׁוֹתַיי מְלַבִּים. אוֹסֶפֶת כָּל יוֹם רְסִיסַי מְחַדַשׁ כָּל פִּסָּה נְעֵטֶפֶת בִּקְטִיפָת הַשָׁעוֹת. מְעַדֶנֶת הַנֶפֶשׁ מְעַסֶה הַיַבְשׁוּת מְעוֹרִי הַקָשֶׁה - מְקַלֶּפֶת רַעוֹת. שׁוֹטֶפֶת בְּקֵצֵב רְצִיפֵי חֲוָיוֹת מִשְעוֹת הַבָּרָק וְהַחוֹשֶך הַקַר, לְאֲפַרְכֶּסֶת אַחַת נַפְשִׁי תְּאוֹמַה מְחַכָּה בְּאַשְׁמוֹרֶת לְחַבֵּק בְהַדַר. בְסִיוּם, הִנֵנִי לַךְ שֵׁירוּת וּמִשְׁמַעָת לְעֵת עַתָּה כָּך בּוֹרְאִי מְנַתֵב, אַךְ זאת יֵשׁ לַדַּעַת גְבִרְתִי "הַשַׁלֶטֶת" אֵין כּוֹח חָזָק, כְּכּוֹחוֹ שֶל הַלֵב.

לא שולטת מֶה חוֹרִי האַף הַזֶה, הַלוֹקֵחַ שָׁפוּי לְדַרְכֵּי הַטִּמְטוּם? פְּשָׁעֵיהַ רַבִּים לא תַצְלִיחַ, וְיֵשׁ לַה עוֹזְבִים וְלא תְשִׂיגוּם. קַטְנוּת הַחוּשִּׁים, צִמְצוּם הַשְׁבַחִים, מִסְכְּנוּת הַבּפְנִים מְדִירַה הַלִיכוֹת, וּבְתוֹך מעַרְבּוֹלֶת לִכְלוּךְ וְאָבָק עוֹמֶדֶת הִיא כָּךְ - עֵינֵיהַ סְגוּרוֹת. כִּי דִּמְעַת פְּנֵי עֲשׁוּקִים חִלְלָה רֶשָפֵיהַ - רִשְׁפֵי אֵשׁ מְפִיקִים, קוֹרְאִים קְרוּאִים כָּל מִילוֹתֵיהַ כְּלַבָּה רוֹתַחַת רִגְשׁוֹתַיי מְלַבִּים. אוֹסֶפֶת כָּל יוֹם רְסִיסַי מְחַדַשׁ כָּל פִּסָּה נְעֵטֶפֶת בִּקְטִיפָת הַשָׁעוֹת. מְעַדֶנֶת הַנֶפֶשׁ מְעַסֶה הַיַבְשׁוּת מְעוֹרִי הַקָשֶׁה - מְקַלֶּפֶת רַעוֹת. שׁוֹטֶפֶת בְּקֵצֵב רְצִיפֵי חֲוָיוֹת מִשְעוֹת הַבָּרָק וְהַחוֹשֶך הַקַר, לְאֲפַרְכֶּסֶת אַחַת נַפְשִׁי תְּאוֹמַה מְחַכָּה בְּאַשְׁמוֹרֶת לְחַבֵּק בְהַדַר. בְסִיוּם, הִנֵנִי לַךְ שֵׁירוּת וּמִשְׁמַעָת לְעֵת עַתָּה כָּך בּוֹרְאִי מְנַתֵב, אַךְ זאת יֵשׁ לַדַּעַת גְבִרְתִי "הַשַׁלֶטֶת" אֵין כּוֹח חָזָק, כְּכּוֹחוֹ שֶל הַלֵב.

סִימָנִים בְּדֶרֶךְ זְמַנִים לְאָסוֹן מִמַעיְינֵי הַיְשוּעָה מִתְבַּיְישִׁים מִשַׂק נֶחָמוֹת מְצֹעָף זוֹעַקִים אַף בְּלַחְשָׁם, נכוֹחַה: תִרְאֶה סִימָנִים בְּדֶרֶךְ עוֹלָה. הַכְּאֵב הַאַדוֹן וּכְזַביו הַנְתִינִים שוֹלְטִים, פְּעָמִים בַּקְטַנוֹת. בְּעַרְפִילֵי הַמַחְשָׁךְ עֲדַיין אוֹרָה וְתִרְאֶה סִימָנִים בְּדֶרֶךְ גְדוֹלָה. וּמִתוֹךְ הַמַכְאוֹב תִיוולֵד הַשִׂמְחָה, בְּצִירֵיהַ תְעַוֵור עֵינַיִים יוֹקְדוֹת בְמְתִיקוּת הַעֹנֶג יִשַׂרֵף הַמָסָךְ יִרַאוּ סִימָנִים בְּדַרְכֵּי הַמוּשְׁגָח.

סליחות מביט ארוכות בידי פאר וחכמה גודלם וטובם מפיצי היראה ביד- החרושה קמטי ניסיון בנתה ארץ טרשים מדרום לצפון נשימה עמוקה- "יוצרי אני כאן" בליל האשמורת, מזומן בלי זמן. ומביט שוב ביד תומכת בחברתה וחיוך מבויש, קידת ראש שובבה. הסב נעלם, לראשו הכומתה ובין רגע חוזר, כוס מהבילה. מחזיר החיוך לבעליו הנשגב מאזין לקולו הנישא אל בוראיו... הלמות ליבי געגועים,חוזרים הם צפים אל מלך יושב על כסא רחמים. זמיר עתיק עכשווי מנגן זמירות אבותיי, ואודה עליי פשעי וזדוני הלילה הזה שלך, הקדוש ברוך-הוא מלך נורא ורב-חסד, מתיר זדונות ששבו דרכיך ה'-הודיעני! אורחותיך-אלמד הלילה, השנה ולעולם לא לבד. והישיש הקורא למעיינות החכמה מזרים בליבי סרעפי אמונה כי חסד ואמת יקדמו את פניך ושלח לנו ישועה ורחמים ממעונך. ממעמקים קראתיך , מבטחי, אלוקיי היו אוזניך קשובות לקול תחנוניי ידך מורגשת- נתעטפתי אהבה קרבתי אליך, משגת תשובה.

יש להכנס לעומקם של דברים. שִיר פּרֵידָה לו נקשר גורלנו בעמק אחר מלא פריחה ולבלוב אביבי חשים היינו, בהילוך בשדרה שאור כוכבים מאחר. היינו ליד, לא בדיוק, מעוכב לקול צחוקינו תהדהד מרירות ובתוך נשמותינו רוחנו נשבר לב שלם מחביא לב שבור. לו יהי לך עמק, אחר ומוריק עץ הדעת יבשיל פירותיו לו יהי לי נהר,מפותל במידה, עם ספינה בטוחה בין גליו. לו אז בוראי, נדע, כל פירוד לעצמוויבין כל פעול כי אתה פעלתו.

כולם כולם היו בנים, לכולם היו פנים, בהמיית זכרוננו אסורים. כולם היו אבות, אמהות ויקירים כולם היו שונים, נראים ולא נראים. לכולם עצרו ימים נגדע עתיד, עצרו חיים וביום אחד עצב -כזוהר רקיע מאירים. נשמותיהם, לפלא, מנצחים מידותיהם ממליכים ומוליכים. דמיכם, בדמינו - סם חיים.

מִצְּהָלוֹת הָעַצְבוּת רוֹקְעֽים בָסַך לְקּוֹל דְפֽיקּוֹתֶיךָ, גוֹנְבֽים אֶת זִּיו הַנְשָמַה הָיוֹקֶד. בָּלַאט, בָּחַשַאי, יוֹֹדְעֽים אוֹפַקֶיךָ שִֹיר אוֹ תְפִילָה – בָּמֶה אָשַמְחֵךְ? מְנַסִים לְנָפֵּץ לֵב שָׂבוּר וְשָׂלֵם זָדוֹן וְגוֹפְרִית, גַם הֶם מְנָת חֶלְקוֹ. וּלְמֶלֵך מָלְכֵי הָמְלַכִים, אָדוֹנֵנוּ הָתַּם מְשָוְועִים הֶם – בִּרְצוֹנוֹ.

צִפִּיָּה ימים ירוקים של עשב הבר, קידמו הריונך הביישן ובכל תשעת ירחי הלידה כמו תשע השנים היוקדות ועוד קצת הסתרת בשורת השמחה, חוצה גבול האפשר, מעבר לזמן. החורף שחלף בבכי ממטריו והבטחת הקשת שליוותה הרגשה של "בדרך" ו-"מיד מגיעים" מתחלפות בנעימת ביכורים של אושר מהול בקולות התפילות, שליווך כל דקה, כל שנייה. כל צופייך נשאו ראש, לקול משבריך, עדי בכייך הראשון מקולות מים רבים אדירים מישברי שמחתך שאונם הנוגן בשלוש שותפייך השכיחו מטר, העמיקו הברית, רוממו נשמתם בגאון. ובשני שותפייך, משוררי השמחה, שנצנוץ האורות בחיקם הדליקו שלהבת בעם רב מכונס חי נפשי! עד אני לסערת הרגשות שדמעתנו הקלה ואהבתנו הכנה ירוו מלאכים במחיצתך לעולם. יהי חלקך עם האמהות, שרה וודאי תשמח בחלקה עם תיק המידות העמוס לעייפה ירושה טבעית ממשוררי השמחה שנותנים ויתנו את נפשם, נשמתם, בדמות חיוך אחד משופע.

אִמָּא הבזקי זיכרונות, הילדות, בידייך חובקים אורחותיי ושבילי אורך היקר קורן מעינייך מבעיר שחוק בילדיי. אִמָּא מטעמי מתיקות של בית תה מהביל, ניחוח מעבר רחוק מייחד ייחודים מקרב יקירייך כשתילי שיבולים בגשמי הברק. אִמָּא הזדהות של מילה ללא אף מילה חיבוק במבט - מפייס הרגשה ובים חרדה בין גלי הערעור מגדלור אמונתך מבהיר עלטה. אִמָּא תוֹדָה עַל מִי שְהִינֵךְ וְאֵל מִי שְבַּרָא וְעַל כּל מַנְגִינָה שְיַצְרָה הַוַויָה בְּבֵיתֵך, בַּסְבִיבָה נִיחוֹחוֹת הַצְלַחָה הַדְרְך סְלוּלָה לְשִמְחָה בְּטוּחָה ב - אהבה.

לַאִישָׁה שֶאִיתִי: לִחְשֵׁי מַבַּטֵךְ, יָקִּירַה, כּובְשִׁים אֶת חַדְרֵי לְבַבִי. הופְכִים נִימִים לְרוּחַ חַמָּה, שופְכִים אורַם לְלִיבִּי הֵאָפֶל, מַבְעִירִים בּוֹ רִיקוּד פְּעִימוֹת. אֶשֶׁת חַיי, אָהוּבַת הַשָׁנִים, זְמָנִים לְשָּׂשׂוֹן מַגְבִּירִים כְּמִיהַתֵךְ! כָּל קֵמֵט - חָרוּש אָהַבַה. כָּל שְׂעַרַת כֶּסֵף - בּוֹהֵקֶת - אֵלַיִיךְ אָהוּבַה. אֵם בָּנַיי – אַנַגֵן שִׁירֵךְ, בְּחַיי.

הנה, זוהי - התחלה חדשה זריחה מפעילה, עתידה באורה שביליה רבים, חבויים וגלויים קרואים אליך בלבד, שלוחים, מושגחים מכל מראות המוחש - ניבט הסימן של אדיר אדירים מעבר לזמן. שתיקת הבת-קול, אילמות הנבואה כבוחנת חישה, מחישה בקשה אבירי אמונה - צולחים בבטחה מחייכים, מתמלאים, טועמים רוב טובה התחלה ואז דרך, פתאומית, לא ברורה מתבררת כמסילה שמלך ציוה ביד משגיחה, מוקשי חששות מנדפת, שניה, לפני שלופתות ואזי הסימן, שקיוויתה לו - בא ללא שמץ בת-קול ונביא בעירך שהנה הוא, הנה! גלוי וחבוי זהב אביר אמונה על כתפך תלוי מרומם הוא על כל ברכה ותהילה תפארת, בדרך, להתחלה חדשה.

אדם עם טבעו אדם עם בנו אדם עם בוראו זהו שלמותו

אומן אמונה (ארי"אוש) אושר עילאי - עטוף בשמים אושר אנושי נושק למרומים, מהי הרוח השוכנת עלי-איש מהו הסם הכובש, כה חדיש? מהי שמחה - הרוחשת בליבו מהו הבטחון - הנוסך בקירבו? אותה אחת איילת-אהבים אחת היא, הסוגה בשושנים אמונה אמונה עצומה, אהובה לא יודעת כל פגע, שלימה, שלווה לוקחת עיניים - שעודן סגורות פוקחת תקוות שלאיטן מתממשות בחיוך- היא קורצת- ברגעים אבודים נותנת הכוח כשרואים "מבשרים" מה תיתן לך האדם אמונה- סוערה שלוות נפש יוקדת, קרניה- שמחה ובאשר לאומר, עכשוי, מפוקח מה היא זאת לכם? אמונה- חוף מבטח? תאמרו לו לבטח, בפנים מאירות, להגיד בבוקר חסדיך, אמונתך - בלילות.