יצירות של זה רק הלב

חום גופך קורן אליי, עוטף, סוגר עליי כמו טבעת אש יוקדת, שורפת ביום חורף קר. החמצן כבר לא חודר, בין כל ההגנות הפזורות סביב. מרוב פחד שאלך, ולא אקשיב שכחת לתת לי חופש. בו אחזיק. לכל האנשים שסגורים, בתוך עצמם, מפני העולם. שמחזיקים בהם בכוח המחשבה, שגורמים להם לשכוח מהי אהבה.

מילים ולחן:שלום חנוך זה עבר זה נגמר קצה חלום ודי חול הזמן שנשר בין אצבעותיי זה עבר זה נגמר לתמיד אולי מעגל שנסגר ונשארת חי וניגע אל החלום ניפגש, נתראה לב אוהב אינו טועה כמו אל ים נזרום,נזרום נבקש עד שנגיע וניגע אל החלום זה עבר זה נגמר לתמיד אולי מעגל שנסגר ונשארת חי ניפגש, נתראה לב אוהב אינו טועה כמו אל ים נזרום, נזרום נבקש עד שנגיע וניגע אל החלום זה עבר זה נגמר קצה חלום ודי חול הזמן שנשר בין אצבעותיי <מוקדש,מוקדש,מוקדש>

בס"ד גם אם לפעמים קשה, לא תמיד יהיה קל תחזיקי את עצמך, המסע עוד לא תם תסתכלי קצת מסביב, ואז תביטי אל תוכך תקחי רק את הטוב, תעצימי את עצמך ותראי..תראי... השמש זורחת,מאירה כאן את היום והסביבה פורחת,אחרי הגשם הראשון כך גם את, תמשיכי לעלות העננים כבר התפזרו, והנה קרן אור תפסי אותה חזק, הצמידי אל ליבך עולם שלם בחוץ, פזרי בו את אורך ותראי.תראי.. השמש זורחת... אם תראי בדרכך, אדם הזקוק לעזרה תני לו מאורך, עזרי לו בעת צרה השמש זורחת,מאירה כאן את היום והסביבה פורחת,אחרי הגשם הראשון.. גם אם לפעמים קשה, המסע עוד לא תם... <השיר זכה מקום ראשון באולפיזמון אצלינו,בחלק של הכיתות>

בס"ד השביל לא נגמר, רק פרחים מסביב מחפים על הכיעור שבפנים. חיוך שגווע, ילד שטעה מסתובב, מחפש מאבד תקווה. אז מה אם קצת טעינו, ולאן נלך? במה נבחר עכשיו את כוחנו להשקיע? אז מה אם קצת טעינו, ולאן נלך? ומה נבחר עכשיו? קול שקורא, כמו חוט הוא מושך למטה הוא מושך ואם בחרנו בחיים, אז מה הם מציעים? רוצים קצת שקט ושלווה, לא רוצים מילים. אז מה אם קצת טעינו, ולאן נלך? במה נבחר עכשיו את כוחנו להשקיע? אז מה אם קצת טעינו, ולאן נלך? ומה נבחר עכשיו? די כבר לחשוב, די כבר לשתוק. נגבו את הדמעות, תתחילו לחיות יש חיים קצת מעבר, גם אם יש הרבה מכאוב אפשר קצת לשמוח, אפשר גם לצחוק.

בס"ד מתפשטת בי תחושה, מדגדגת את קצות אצבעותיי, מצמצמת את עיניי רגליי קופצות מאליהן, כמו מסרבות להירגע ואני, חסרת מנוחה מתפשטת בי תחושה, לא מוסברת משתלטת על הכל, מתלהטת התחושה הזו.השמחה הזו.

לאידת מה קרה עם מה ששלחתי לכם אבל כנראה שהיו שם בעיות אז שלחתי את זה שוב. בס"ד כשאנשים ברחובות, מפרים הבטחות קשה לשמוח ואם אגיד שאאמין, ועכשיו הכל זמין אוכל לדעת כשעצוב וכבד, אני רוצה להשתחרר רוצה קצת שקט ואם אמרתי עוד משפט אז זאת אני, ואני כך לא מושלמת ואם יכולתי לעזוב, להשאיר הכל מאחור אז למה זה חוזר? לא רציתי להיזכר, בכאב שמתאכזר עכשיו יותר מהכל כשעצוב וכבד, אני רוצה להשתחרר.. עכשיו אין דרך חזרה היא נאבדה, היא נעלמה אמצא לי כח, אמציא לי שיר אפקח עיניים ואביט אל עצמי כשעצוב וכבד, אני רוצה להשתחרר... השיר נכתב הולחן והוקלט לפני שנה וחצי,חודשיים אחרי שהתחלתי ללמוד גיטרה,אז האיכות בהתאם..ומאז לא נגעתי בזה, מצאתי את זה בתיקייה שלי והחלטתי שאני רוצה לחדש אתזה ולשנות קצת אז אשמח לביקורות והארות.

בס"ד קול שנישא, צלילי תפילה בוקעים מהחומה כולנו יד ביד, לא נופלים, בוטחים רק בך גאולה, כיסופים אלייך, אנחנו בתפילה בלעדייך, טועים באפילה "ואור חדש על ציון תאיר" ישנה הבטחה, שתגיע ויבנה הבית ה' יקרא בתוכך, תפיץ אורו ותשמור עליי גאולה, כיסופים אלייך , אנחנו בתפילה בלעדייך, טועים באפילה "ואור חדש על ציון תאיר" זה כמו לא לחיות, לא לנשום, לא להתקיים, כאילו לא נוצרת מעבר לשקיעה, קו האופק נושק אל שמיים רוצים שכבר תבוא, מצפים מחכים לך עדיין גלעד, כיסופים אלייך אחינו אולי, תביא איתך את משיח גואלינו "ואור חדש על ציון תאיר" אור, אור. זה שיר שהשתתף באולפיזמון שלנו,בחלק של ההרכבים(יש פה בנות מכל השכבות-חמישית שישית שביעית ושמינית)וזכה מקום ראשון(היה גם חלק של כיתות).

בס"ד רציתי לברוח, רציתי ללכת למקום שבו אין כבר ממה לפחד אין עוד התמודדות, אין דרך ארוכה ומפותלת אין דרך חזרה המבוך הזה נראה לי מפותל, אין לו סוף. ושוב הכל נסגר כך מעליי, אין אוויר לנשום. ניסיתי הכל, אפילו כבר החשיך אבל פתאום חזר. אולי, יש בזה סימן למי אכפת עכשיו. המבוך הזה נראה לי מפותל, אין לו סוף. ושוב הכל, נסגר כך מעליי אין אוויר לנשום. ושוב הכל חוזר, אותם המשפטים שנשמעים בלי סוף אני עדיין פה, אני עדיין לא הולכת לשום מקום. המבוך הזה נראה לי מפותל, אין לו סוף. ושוב הכל, נסגר כך מעליי אין אוויר לנשום. בעיקרון,זה שיר עם לחן.לכן הוא בנוי בצורה כזו.

בס"ד בין הרציפים, על ספסל בצד יושבת הם כלל לא מבחינים בה בעברם הכול חולף מהר, על מה היא חושבת? מורידה מבט, עם חיוך כואב עוד שנייה, רכבת נעלמה היא יוצאת אל המרחב הפתוח לדקה, חיפשה את מה שנעלם ילדה קטנה, לבד. הבטיחו לה ירח, גם כוכבים אמרו תגיעי לשמיים שם תראי עננים בסוף לבד היא יושבת, הם כבר למעלה מחכים ופתאום היא קופצת אל בין האנשים עוד שנייה, רכבת נעלמה.. מתערבבת עם כולם, לא מבינה דבר הכול שם מבולבל, מבולגן, מעורפל. ילדה קטנה נופלת, בין כל האנשים יד חזקה אותה תופסת, מרימה למרומים. עוד שנייה, רכבת נעלמה היא יוצאת אל המרחב הפתוח לדקה, חיפשה את מה שנעלם ילדה קטנה, לבד. [ואולי,כבר לא לבד] מוקדש,באהבה רבה.

בס"ד הם היו כאן מזמן, הם חוו אהבה עיניהם נצצו לקול שירה, נוגה. הם היו כאן מזמן, הם חוו אכזבה ליבם איים להתפרץ מחזם, בשעת פרידה. הם היו כאן מזמן, והם חוו כבר הכל את מה שהזמן מרפא, איש אינו יכול. הם היו כאן מזמן, מזמן.. אנשים שהיו,ואינם.

בס"ד כשהיו ימים שלמים בהם לא דיברתי, לא שאלת . וכשימים שלמים הייתי משוועת, רק למבט לא חייכת. רק כאב ואכזבה היו שם. וכשנפלתי, לא היית שם לצידי. לא עטפת אותי בחיבוק חם. אוהב. לא הצדקת אותי בפני אלו שהאשימו, לא הגנת עליי בפני אלה שרמסו ופגעו כמו לא הייתי שם. כמו הייתי רוח. ****************************** וכשפתאום נזכרת שאני עדיין ילדה (או לפחות זה מה הייתי רוצה לחשוב, שהיה אכפת לך) ****************************** וכשראית, שאת עומדת לאבד את החזקה עליי את השליטה הושטת את ידייך. אך, לא הצלחתי לפתוח את פי ולדבר איתך, והמבט הוסט כל פעם שפגש בעינייך הדורשות להתקרב הגוף דחה כל מגע שלך, ולא יכול היה לסבול את קרבתך אליי. אז שתקתי, התרחקתי. כי גם עכשיו, את לא לגמרי איתי. את רודפת אחר כבוד ממני, שלא תראי אותו משתקף מעיניי את רודפת אחר אהבה ממני, שייקחו שנים כדי לבנותה אז אל תתפלאי, שאני לא רצה אלייך , אל תוך זרועותייך המושטות אל תוך עוצמת ידייך הכובלות. את את ההזדמנות שלך פיספסת. כי את הרי, אשמה בכל.

בס"ד מתוך המצולות, של נפשי המיוסרת עולות בי השאלות, שלא מרפות מה היה קורה, האם הייתי נוהגת אחרת? האם היה לי זמן, ומה אם הייתי נסגרת? כבר שנים אחרי, ואני שוב נזכרת, מתחבטת, מתלבטת לעולם לא מתרחקת אותו נגע שדבק בי, מסרב להתנתק אותו מגע שנשאר בי, מסרב להתרחק אז וויתרתי, צעקתי, נאנקתי שתקתי. נשארתי למטה, בתחתית במקום בו לא יוכלו למצוא אותי, אף אחד אפילו לא אני. נשארתי למטה, בתחתית ושקעתי בעצמי, עם החושך, מסביב. ובכל זאת-מצאו אותי, [או לפחות מה שנשאר ממני] הרימו, הקימו, העלו אותי מן החושך הזה, החושך שלי. לאט לאט, צעד אחר צעד כי כבר שכחתי כיצד ללכת לאט לאט, נשימה אחרי נשימה כי כבר שכחתי את כוחו של האוויר. ועכשיו אני פה, ואני כבר לא שוקעת אני עומדת, יציבה. [לפחות לעת עתה] כי בחרתי, בחיים.