יצירות של נעמה...

אחרי 10 דקות האוטובוס הועיל בטובו להגיע. עליתי אליו ושמתי את הרב-קו על המכשיר, אבל הוא כנראה החליט שאני לא מתאימה לו והבהב באור אדום, תוך כדי שהנהג מצטרף אליו למאפיה: "כן, זה 'קווים' האדיוטים האלה,הכל בגללם" . מעניין אדון נהג,שאתמול הנהג בקווים אמר לי אותו הדבר רק הפוך, שאתם האידיוטים בסיפור. לבסוף, אחרי הרבה ניסיונות המכשיר סוף סוף נזכר לעבוד, ואני התקדמתי אל תוך האוטובוס, מחפשת אחר מקום פנוי. די התאכזבתי שגיליתי שיש אחד כזה רק ליד ערס, שכנראה עשה דיאטה ממש גדולה לפני זמן קצר והוא עוד לא התרגל למשקלו החדש, כי הוא התפרס על ארבע מושבים. ויתרתי על התענוג ונישארתי לעמוד. ניסיתי לחזור בראש על החומר למבחן, אבל זה די קשה כשהערס שלידך משמיע מוזיקה מיזרחית בווליומים שכבר בטוח קרעו לכמה חפים מפשע את עור התוף, וכשהזקנה שלידך מתחילה לנאום כמו כל זקנה ממוצעת שאין לה מקום לשבת, על כמה שהנוער של היום חצוף. בחורה חרדית אחת ישבה בצד ואמרה תהילים בדבקות, ואני התלבטתי אם זה פשוט הדרך שלה להרחיק את הסלסולים של אייל גולן מהאוזניים. הנהג כמעט דרס את החתולה השחורה השלישית בנסיעה הזאת, והזקנה התחילה לנאום על כמה שזה לא בסדר שנהגים דורסים חתולים, תוך כדי שהזקנה השניה חסרת המקום לשבת הסכימה איתה בכל לב. ופתאום- כמו כדי להשתיק את שתי החפרניות הזקנות-אזעקה. הערס כיבה סופסוף את הנוקיה שלו,הזקנות השתתקו לרגע קט,והחרדית הפסיקה את מלמולי התהילים. הנהג הודיע שלא להיכנס לפאניקה, וללכת לבניין מימין, ושוב- לא להיכנס לפאניקה. "לא ידעתי שהטילים הגיעו גם לפתח תקווה!" הזקנה ניסתה להפגין ידע או אי-ידע, כמו שכל זקנה ממוצעת תעשה בזמן שצריך לרוץ. "עם האחמג'אד הזה-לכי תדעי..." ענתה לה הזקנה השניה חסרת המקום. רצנו לכיוון הבניין וחיכינו לצפירת ההרגעה. התיישבתי ליד קבוצת נוסעים שאמרה תהילים, הוצאתי סידור והצטרפתי אליהם,תוך כדי שמאחורי הערס ועוד מישהוא גבוה עם יותר פירסינג מפרצוף מנהלים שיחה. "אני לא יודע מה איתך, אבל אני אחרי צבא טס מפה לניו יורק" שח מר פירסינג לחברו הערס. "למה?! מה יש לך לחפש בניו רוק הזה?" ענה הערס בזעם. "מה שאין לך פה!" התריס הפירסינג נגדו. "אפשר לחשוב מה חסר כאן!"הערס התגלה כציוני נסתר. צפירת ההרגעה נשמעה,וכולנו שעטנו לעבר האוטובוס. הנהג התחיל לנסוע והדליק את הרדיו "אין לי ארץ אחרת" השדרן ברשת ג החליט על רגע של ציונות. "גם אם אדמתי בוערת" הנהג הגביר ווליום. וואלה, נביא האהוד מנור הזה. בוערת. מזה בוערת האדמה כאן! לוהטת, רותחת,נשברת,נקרעת-מדם, מטילים,מבתים הרוסים,מעוני, מרצח, אבל בחייאת-אחמדאינג'אד- אין לנו ארץ אחרת.

ישלי מלא בעיות בהעלת תמונה...אני מקווה שבכל זאת תוכלו לראות משו:) אני ממש אוהבת לצייר מלא סמיילים כאלה,אבל בצייר זה יוצא נוראי.....:(

מחקתי....כי אינלי כח לכתוב המשך...

בכי. עולם זר אך מוכר. מוזר אך מואר. לא ידוע, לא ברור. מציאות או סתם סיפור? עלות השחר. צחוק. לחיים ורודות, מלאות חלומות. חיוך מתוק, מבט של צחוק. צעד ראשון, צעד נכון. שמחה, הצלחה. זריחה. עצב. לא מובן, לא ברור. כמו תחילת הסיפור. מאיין באת, לאן אתה הולך, מיהו כאן המתווך? דימדומים. שמחה. הרגשת הצלחה, הרגשה של סיפוק. עוד שניה זה סוף פסוק. אך לפני זה יש אתנחתא קלה- לבדוק מה עשית, היכן היתה תקלה. בין השמשות. ואז זה נגמר. נגמרים החלומות. ומכל האדם - נשארים רק תמונות שיספרו מי היה, יספרו מה עשה. ישאירו אחריו דור של אמונה. שקיעה.

עשיתי את זה בצייר, עם טיפטיפה עזרה של אופיס 2007. אם תלחצו על התמונה פעמיים תראו אותה יותר טוב...