יצירות של ננשמה!

מתנה להורים לכבוד יום הנישואין. בוצע באילוסטרייטור, הודפס על קנווס. 20*30 20140117135612.pdf

אז הרקע מוכן. את האות ש' מרחתי מעט על מנת שתיווצר טיפה, הוספתי אפקט של הבלטה, לא גבוהה ויטפי צל. זה הכל.

עבודה פשוטה מאד. חיתוך של תמונת הפרח, ע"מ להשאיר רק את הפרח, רקע עם טקסטורה, וכתב עם אפקט של צל. זה הכל :)

שיהיה חודש הכי שמייח שיש, ושהשמחה תמשך לכל השנה!! :)

מלחמות.   בין מדינות, בין צבעים ודגלים. כיבושים, בין שטחים ועמים, שבויים, לשני הצדדים.   נסיגה וגאולה, שליטה ובהלה. התקפה והגנה.   שטח, טריטוריה, קו אוירי וקו יבשתי.     ועכשיו מגיע תורי להחליט על הצעד הבא. 'סיכון'- זה שם המשחק.           נכתב בהשראה מהמשחק 'סיכון' [risk]

אני נוסעת בכביש, מסביבי הרבה מכוניות, אנשים. כל כך הרבה אנשים. כל כך הרבה סיפורי חיים, קשיים, תוכניות ותקוות. אני יושבת שם בספסל האחורי של המכונית, ומנסה לדמיין לעצמי- לאן מועדות פני האישה עם הכלב, ולאן הולך בכזה מרץ הנער הנשקף בחלון, בן כמה המבוגר שנוהג באוטו לצידי, ובמה עובדת הגברת. כל אחד בדרכו למקום אחר. זה לעבודה, זה לחופשה, זה לבית הכנסת, וזה לקניון, זאת לבריכה וזאת למספרה. כל כך הרבה מחשבות, כל כך הרבה דמיונות, אם כל אדם חושב במשך דקה כ10 מחשבות ועוברים ברחוב באותו הרגע כ-20 איש... אז ברחוב מתרוצצות בדקה זאת כ 200 מחשבות. אבל בטוח זה יותר, כי אני מלאת מחשבות, לפחות כמו חמישה בני אדם... "רבות מחשבות בלב איש(ה)".....

ועכשיו, אחרי שהאורות כבו. נשארנו רק אני והוא. אני מדברת הוא מקשיב. אני שופכת, הוא מבין. מה שלא אומר, כל מה שאדבר, הוא יהיה שם, כרֶע, כחבר. תמיד יהיה לצידי, תמיד יתמוך הוא בי. ואם ארגיש בצורך, או ארגיש בדד, יהיה שם כדי להושיט לי יד, יד אוהבת, מלטפת, יד שרק הוא יודע לתת, היד הא-לוקית, היד של ה'....

אני נוסעת במכונית, בחוץ יורד גשם. מנסה לדמות את הנסיעה הזאת למסלול החיים שלנו. אנחנו יושבים עם ההגה בידיים, אנחנו מכוונים אותם, אנחנו מנתבים, יכולים לבחור לנסוע לפי הכללים שמתכנן הכבישים המליץ לנו, וככה הסיכוי להגיע אל היעד גדול. בידינו ההגה, לפעמים יורד גשם, שמנסה להסתיר לנו את הדרך, את הכיוון הנכון, אבל אנחנו צריכים לעשות את ההחלטה הנכונה ולהפעיל את המגבים, שהם בעצם מסלקים לנו בכל פעם מחדש את המטרד שיורד על החלון. אבל יחד עם זאת אנו צריכים לזכור כי הגשם בעצם הוא סימן ברכה לעולם, כאשר לפעמים עדיף להתמודד איתו, העיקר שירד, שירווה וישקה את שדותינו. החיים שלנו הם מסלול אחד ארוך, עם יעד מדוייק, עם תורה שמכוונת, וגם נסיונות הנראים לנו כמטרד, אבל בעצם מאחוריהם מסתתר אך ורק מטרה של אמצעי לקידום והרמה שלנו למקום טוב יותר.

וזה תמיד קורה, למרות שכל פעם מחדש אני מנסה שזה לא יחזור, שלא אעשה שוב את אותן טעויות, אבל לפעמים אני מרגישה שזה מעבר לכוחות שלי, שזה כבר לא בשליטתי, שזה בא לי ביתר טבעיות, ואני יודעת שזה לא טוב, ואני יודעת שזה פוגע בי ומסביבי, אבל, אחרי לילה ארוך, שבו כמעט ולא ישנתי, רק כשעתיים, אולי וחצי, אני לא מצליחה שלא לכעוס, על הזאת שמציקה, או על האחרת שחופרת, כי באמת, מה היא חושבת?! ואני יודעת שזה לא בסדר, ושאני צריכה להיות יותר סבלנית, אבל גם לי מותר לפעמים, להיות זאת שלא מהשותקים...