יצירות של עפר ואפר

בע"ה הציטוט הוא מגד ירחים לחודש מרחשוון, הבחור בתמונה גואל את אדמת מעוז אסתר שע"י כוכב השחר. בציפיית הישועה.

"ידוע, ששני דברים עיקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת-ישראל וההתקשרות האלהית עמהם. הא' הוא סגולה, כלומר טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות, כאמור: "לא בצדקתך וגו'" "רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם", "והייתם לי סגולה מכל העמים" והסגולה הוא כוח קדוש פנימי מונח בטבע-הנפש ברצון ד', כמו טבע כל דבר מהמציאות, שאי-אפשר לו להשתנות כלל, "כי הוא אמר ויהי", "ויעמידם לעד לעולם". והב' הוא ענין-בחירה, זה תלוי במעשה הטוב ובתלמוד-תורה. החלק של הסגולה הוא הרבה, באין ערוך כלל, יותר גדול וקדוש מהחלק התלוי בבחירה, אלא שברית כרותה היא, שהסגולה הפנימית לא תתגלה בזמן הזה כי אם לפי אותה המדה שהבחירה מסייעה את גילויה, על כן הכל תלוי לפי רוב המעשה וקדושה האמונה ותלמוד-תורה. והשי"ת, הנוהג בחסדו בכל דור, מסדר הוא את סדרי הנשמות הצריכות להופיע בעולם: לפעמים כוח-הבחירה מתגבר וכוח-הסגולה עומד במצב ההעלם ואינו ניכר, ולפעמים כוח-הסגולה מתגבר וכוח הבחירה עומד במצב הנעלם. וכל עיקרה של ברית - אבות, שאיננו פוסק אפילו כשתמה כבר זכות-אבות, הוא בא מצד כוח-הסגולה, ובעקבא-דמשיחא מתגבר ביותר כוח-הסגולה, שהוא תוכן "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", כלומר לא מצד הבחירה שהיא באה מצד המעשים הטובים שבבנים ומצד התשובה, אלא למען שמו, המתגלה ע"י זכירת חסדי אבות".. [אגרת תקנ"ה, הרב קוק זצ"ל]

בציפיית הישועה.

וושוב אני מנסה את כוחי בציור.... :-) אמנם הוא דומה מעט לפרה כושית, אבל לפחות הוא חמוד...

(מצטערת מראש על כל היצירות המכילות בתוכן מוטיבים כאלה ואחרים של אש. נפשי בוערת, ואין בידי לכלוא אותה..)

קיבלתי את הערותיכם, הכתב כעת מודגש יותר:

"כי הקב"ה ברא הכל: עולם, שנה, נפש. ואם כן, יש נקודה ממוצעת שמחבר הגשמיות אל השורש הרוחני, וזו הנקודה בעולם היא בארץ ישראל, בנפש - בבני ישראל, בזמן היה על ידי שמיטין ויובלות, וכולם תלויים זה בזה..." (שפת אמת פרשת בהר, תרנ"א.) (להורדה כמצגת)

תורה רפ"ב ליקוטי מוהר"ן

שנים! שלא העלתי לכאן כלום. אם מותר לי עדין לשלוח לכאן דברים, הנה רקע שהכנתי עכשיו למחשב שלי: המקור למילים הוא כמובן הרב קוק זצ"ל בקובץ ו' פסקה ע"א, הביצוע מעט חרוש, אבל זה מה שאהבנו, אז זה מה שיצרנו. (תמונת הרקע היא מהרכס הכי מרחבי בארץ- רמת מגרון.. [מוקד]ד"ש לילדות משם. :-)

בעיקרון זו יצירה ממש ממש ממש בנאלית וראשונית, שהכנתי לפני המון זמן. לא חשבתי בכלל להעלות לשום מקום, עד שראיתי את זה: מוזר...

ניסיתי את ניסיוני בציור מדויק במחשב. לפחות יצא חמוד.

(ע"מ לקרוא, כדאי לפתוח בחלון חדש, ולהגדיל..)

מתאים לכל הילדים כאן לחשוב שזה עבודה זרה וכו'. גם ככה אני הכופרת של האתר :-)

(מצטערת שהרבה זמן לא העלתי לכאן כלום.. אני פשוט עם יד שבורה, וזה מעט מסובך לאחוז בעכבר..:-)

מי יודע? אולי יבוא יום והמחשב יהווה תחליף גם לשחיה בים?... ים ממוחשב כולו:

(את העבודה הזו לא התחלתי מאין, את תבנית הפרצוף כבר היה לי.) קצת הפריע לי ההגשמה והצמצום של גודל הנבואה. מה אתם חושבים?

"יש ים אחד, ולים הזה יש חוף, ויש לים הזה אופק. ובני האדם תחילתם החוף, והאופק מגמתם. והאופק מאיר בזהרורי-פלא, קסמיו מרמזים: בואו אליי בני האדם, אני רז הרזים, אני פלא-פלאים, מגלה לעתיק יומין. אבל בני האדם אינם מעיזים. הם חולמים חלומות, אבל הם פוחדים להגשים. מפני שהחיים הם ים, והדרך אל האופק רצופה מערבולות, מערבולות ההולכות ומתעמקות, מערבולות נוראות. ועליי חוף, משכן בני האדם, מרביתם-תרביתם, מערבולות גם שם, מערבולות חול ואבק, מערבולות מחנק, והוא חודר לעיניים, ואוטמן, וסותמן. והאופק נחנק והאופק נשחק, כמו החלום, חלום ילדות שאין לו פיתרון, שאין לו הגשמה ושאין לו פדיון... אולי יגשימו בניי, אומרים בני אדמחוף, אולי הדור הבא יגיע שם. והילדים, הם עומדים על החוף, והאופק קורץ וקורא לעברם: בואו אליי ילדים, שחו אליי, הגיעו עדיי. אבל מיד נשמעת גערה מרה: זהירות, מערבולות! זהירות, סערה קרבה! כל כך פוחדים בני אדמחוף מבבואת טעותם. אה, האופק, הם משיבים לילדים, דבר כזה יש? כן? נכון? אתם רואים? א-הה! חכו, תגדלו, גם אתם תשכחו, יותר לא תראו. שאלה של גיל ובגרות, שאלה של תמימות וסדרי חשיבות. החלום? א-הה! החלום מתגשם בחוף, במטר מרובע. אבל ישנם ילדים שטרם סימא החוף עיניהם, הם נכנסים לגלים, והם שוחים הלאה, הם ממשיכים רחוק. תראו, משוגעים, נזעקות הבריות, אנחנו הרוב ועל כן תמיד אנחנו צודקים, שאלה של הצבעה, שאלה של מה שהעין רואה. דגל שחור! הם צועקים, מערבולות! הם צועקים על משכבם בלילות את פחדם. אבל אותם שנכנסים אל תוך הגלים, בתוך הזרמים, בתוך מערבולות הם לומדים את רזי-הרזים. שאם תיכנע, תתבטל לכוחות העזים המושכים לאובדן, יזרקוך זרמים אל הקצף החי. וממצולה למצולה ישתפר כושר החתירה, כושר הנשימה, אומץ הנשמה, ואליי אופק, תמיד, אליי אופק, תמיד, נמשכת המגמה. ומלח הים יצרוב, וישטוף, וינקה מזוועת החופים, מסימוא הרובים, והחלומות ישובון, יגדלון, יתעצמון, יתגשמון. ו