יצירות של שירה חדשה =]

  האינכם שומעים את זעקתי האילמת המהדהדת בכל חדרי ליבי? האינכם רואים את קריאתי המתחננת דרך המסך הכבוי באישוני?   התסכול בי הולם וכובל את ידי שאיני מסוגלת להושיט אליכם, ואני לא מבינה כיצד ייתכן שאתם- אינכם שמים לב.   ומחשבה אחת צפה מתוך הסערה המתערבלת בתוכי, הייתכן שגם אני לא שומעת זעקות אילמות שנצעקות סביבי?

בס"ד       המבדיל בין קודש לחול   רגעים מילים ועוצמות לכודים בכתלים, בארון קודש, עצורים בליבותיהם של אנשי הקודש. ובימי טהרה מתפרצת נהרה. רגעים עם עוצמות מדליקים ניצוצות. ואני מלקטת-חוטפת, נוצרת אותם בתוכי.   ולחזור לימות החול. להתמודדויות, לשגרה המבורכת. ובאמתחתי ניצוצות! צידה לימים רגילים שיגיעו...

בס"ד ותפער האדמה את פיה. רגביה פרשו ידם. ריקנות אחזה בה. צחוקה נעלם. ופרח בל ברוח שרב. מתנועע הוא , שחוח. בהכנעה פורש עליו. קורא אליו. עת ידמעו פני חקלאי, וקומתו מעט תדעך, בתקווה ישא כפיו. יזעק, אנא. אנא! אלוה כל בשר. מקור כל השפע. תנה לנו מטר. השביענו מטובך.

  בס"ד   אני רסיס מים, רסיס חיים בתוך שדה ניצוצות זוהרים.   אני חלקיק סערה, חלקיק שגעון ואולי לא במקום הנכון.     מחליקה על סלע. נתקעת בעץ. נסחפת בכח עליון.   אני יודעת שנגיע לסוף - נגיע לאין-סוף, כי כל הנחלים מובילים אל הים...