יצירות של שירת חיי

בחסדו יתברך תמיד ליל בדיקת חמץ. אבא יתברך עובר, עם נר ונוצה, מחפש, בודק. אנחנו חרדים, מחכים. אחרי שבועיים של נקיון החמץ, של חיפוש יסודי ומדוקדק בכל פינה אפשרית בנו- חיפוש אחר חמץ שנתקע בסדקים או התחפש למשהו אחר, חיפוש גאווה מיותרת, עצבות, רגש לא נקי.. אחרי שזרקנו לפח את כל המיותר, השקרי, הלא טהור, המזוייף, המקולקל- אנחנו עומדים לפני ריבוינו של עולם, בזמן שהוא עורך בנו חיפוש. מחכים לראות האם ימצא בנו עוד חמץ חס וחלילה? והנה אבא מוצא בצד, בפינה, מאחורי ארון- חתיכת לחם עטופה בנייר כסף, חמץ. ואנחנו, הילדים, במעמקי הלב נושפים בהקלה. עוד v ברשימת החמץ ה"חבוי". מה העניין פה? אנחנו רוצים שאבא יתברך ימצא בנו חמץ, קלקול? אלא שהחמץ הזה הוא לא סתם חמץ, ככל השאר שאולי נמצא עכשיו, פירורי עוגה ששכחנו לנקות. זהו חמץ מודע. אלו החטאים, הרצונות הלא כשרים- שאין בנו כח לסלק בעצמינו ולבער. הרגלים, מעשים שניסינו להוציא מעצמינו- ולא הצלחנו. אז אנחנו מביאים את החמץ הזה למקום בו ה' יתברך יוכל למצוא. בעצם כך שאנחנו מודעים לחמץ הזה, לנוכחותו- יודעים שהוא לא מתוקן אבל לא רוצים אותו- אנחנו "נותנים" לאבא למצוא אותו ולשרוף אותו למחרת, בכבודו "כל חמירא וחמיעא דאיכא ברשותי, דחזתיה ודלא חזיתה, דחמיתה ודלא חמיתה, דבעירתה ודלא ביערתה, ליבטל להוי הפקר כעפרא דארעא" אחרי ההשתדלות העצומה שהשקענו, אנחנו מרימים ידיים מול ה' יתברך. הכנעה. יותר מזה- אנחנו לא יכולים לבד, אבא. עשינו את כל ההבדלה שיכולנו, הוצאנו את כל החמץ שהיה בכוחינו להוציא. עכשיו- רק הקב"ה מסוגל לטהר אותנו באמת. ואיזו המתקה, איזו מתיקות זו להכנס לליל הסדר נקיים מעוון! זכים וטהורים לפני אבא שלנו. מתחילים מחדש לגמרי. אשרינו, חברים. זכינו. ולוואי ונזכה השנה לרחמי שמיים ולגאולה שלמה.. נפגש בבית המקדש ב"ה לקרבן פסח! חג כשר ושמח לכל עם ישראל.