שירה
..
ל' בשבט תשע"ג (10.2.2013)
זה משהו מעבר.
המסובך זה הלכלוך הקטן.
זה אטום בחדר.
הכל מטוטא מתחת לשולחן.
היופי טמון רק ברוע.
הטוהר נעלם.
השחיתות מכל צידי המטבע.
השבר הושלם.
התמונות שנשקפות הן מבוימות ושותקות.
הרקע שבשמיים הוא שחור כהה. מתמיד.
הרכבת נוסעת גם אם אין פסים.
הדייג קיים גם אם נקרעו החוטים.
והכינור מנגן גם אם נשחקו המיתרים.
-הגיטרה שבורה.
הפיתוח מטושטש ומזוייף.
השמש מיפה את השקר.
הקיר מנופץ ומשופשף.
והרכב הרס את התדר.
-והגיטרה שבורה.
הירח עדיין זורח.
והפלורוסנט לעיתים מתמותת.
הרמקול עדיין צורח.
אבל השקט לעיתים משתק.
והגיטרה שבורה.
המים זורמים,
גם אם יש אבנים בשטח.
שמיים בוכים,
כשכל המלאכים מחייכים בפתח.
והגיטרה שבורה.
הים הוא מלוח.
הכאב הוא עמוק.
הגל שט ברוח.
והאופק רחוק.
החבר שרוע,
החור כבר נפער.
מקרה לא ידוע,
זה מה שנותר.
מקרים קיימים.
ואין באפשרותינו להושיט את עצמינו.
הלוואי ונקום לחיים אחרים.
בהם הציור יהיה ביידינו.
המכחול ביד אלוקים.
הדף - אצלינו.
המחק נעלם בערימה.
והגיטרה? שבורה.
1