יצירות של הנסיך חצוי-הדם

יומן עליה להר הבית ידידיה עמרם שיעור ב' ישיבת אשתמוע מאז שאני זוכר את עצמי גלות השכינה וחלול שמו יתברך בירושלים כאבו לי. בכל ביקור בכותל, הייתי מרים את מבטי מעבר לשיחי הצלף וליונים המעופפות וחולם על הרגע שבו נחזור למקום המקדש ונגאל אותו משממונו. יום ירושלים התשע"ד 7:30 – אני נוסע עם הישיבה כמו עוד אלפי בני ישיבות מכל הארץ לתפילה החגיגית בכותל. אלפי אלפים ממבחר הבחורים בארץ מתכנסים לתפילת הודיה על שחרור ירושלים לפני 47 שנה, דמעות עומדות לי בעיניים, הכותל כולו לבן וסרוג. אני מתפלל בהתרגשות תפילת עמידה ופתאום קולות שירה של 'נעלה אל בית המקדש' ו'הביאותים אל הר קודשי' מנסרות את הדממה, כולם מחפשים את מקור הרעש ורואים עשרות בחורים עולים בגשר המוגרבים ו' חשוון 22:00- "התנקשו ביהודה גליק!" מה? אני פותח ערוץ 7- 'התנקשות בפעיל הר הבית יהודה גליק, מצבו אנוש'. אני בהלם מפחד ממה שעלול לקרות, במקום אני מבטיח לרבש"ע 'אם אתה מרפא אותו, אני עולה איתו להר בהזדמנות הראשונה'. ליל שב"ק פ' חי שרה 20:30- שעור לנוער, הרב מדבר על עליה להר, מקריא לנו מכתב ששלח הרב גורן לרביו ערב הסכמי אוסלו- 'רק לפני 300 שנה, בעקבות איסור מוסלמי לעלות להר, עברו היהודים להתפלל בכותל'. אני בהלם! 'הרבנות הראשית החליטה לא לפסוק בנושא' מסביר הרב 'מכיוון שהיא רבנות של כלל ישראל, ולמרות שהרב גורן היה רב ראשי, עמ"י לא התעניין בעליה להר ולכן גם הוא לא הכריע'. במילים אחרות ברגע שתהיה קריאה מהעם לעלות להר, באותו רגע נופלת החלטה- אני עולה להר! אני קורא בעולם קטן- 'עליה לזכר הרב גורן תתקיים ביום שני בבוקר'- הולך על זה!