יצירות של לנצח נצחים

הכותל הזה הכותל הזה ראה אותי רווקה מייחלת הכותל הזה ראה אותי על זיווג מתפללת הכותל ראה אותי בוכה דמעות של ציפייה אך איך הכותל הזה לא ידע? לא ידע שאכאב שאפצע לא ידע שאחפש את נפשי בעלטה הכותל הזה, גם כמוני.. חיכה איתי לחתונה הוא לא וויתר לי ואף ציפה לאחר מכן שאקריב קרבן תודה... הכותל הזה פגש אותי מאורסת עם עיני זהב ומחמאות על כמה שאני "הורסת" הכותל הזה ספר איתי יום יום...דקה דקה... הכותל הזה לא האמין שיש בכלל סיכוי לחוות עוד אכזבה הוא פגש הרבה דמעות אך מעולם לא איפשר לי להיות אצלו ובאמת לבכות. הכותל הזה פגש אותי נשואה משירה חנה הפכתי להודיה הכותל הזה גרם לי לצפות יום יום לחכות שיתגשם לי החלום שעוד אהיה נשואה מאושרת עם בעל מושלם, שאזכה לאהוב אהבת עולם הכותל הזה פגש אותי אישה מוכה כשהגעתי להתפלל אליו הוא הסב מבטו והייתה ביננו רק שתיקה הכותל הזה ידע ולא העיז להתנצל ולומר לי מילה. סליחה, סליחה שידעתי. הכותל הזה פגש אותי מצולקת, מושפלת וכל כך בודדה הכותל הזה חיבק אותי ואמר לי שיש לי עוד מסע... הכותל הזה כנראה הרגיש שאני קצת כמו השכינה יושבת לי בגלות, שפלה וגלמודה אולי זאת הסיבה שהוא בחר בשתיקה? הרגיש אשם עוד פעם. שאנכי בעפר והוא במלוכה. שאותו אוהבים, מנשקים, מחבקים... בקדושה ואותה זורקים מושפלת אל תוך החשיכה. הכותל הזה פגש אותי גרושה האסורה. פגש בי את חורבן הבית, שקורה שוב בפעם המאה. הוא בכה איתי כשעל המזבח קיבלתי את גיטי... כמו מי שעוד בוכה על מר גורלה בגלות ושפוסעת לה איתי... הכותל הזה ידע הוא ידע והוא עדיין יודע מה יקרה לי בסיפור הבא...

כל אישה מוכה מפחדת להכנס תחת ההגדרה הנוראית הזאת. זה יכול לקרות לכל אחת. בכל גיל. לכל המגזרים. את לא אשמה, את רק קרבן שנפל לידיים חייתיות. אין לזה תיקון. על כך כנראה נאמר "והמעוות לא יכול לתקון" אישה מוכה מעדיפה לשתוק, מעדיפה לצלול עמוק לים כחול ולדמיין שזה לא קרה. אישה מוכה היא אישה שאוהבת יותר. כי אחרי שחטפה מאהוב ליבה...ונשבר לה הלב, היא זקוקה לאהבה. ומי האדם שיותר טוב ויכול להעניק אהבה אם לא הוא? אז הוא מבקש סליחה ונשבע לה שוב שזה לא ייקרה. אז היא אוהבת שוב. הם אוהבים. עד הפיצוץ הבא. וכל פעם מחדש הוא גורם לה להאמין בו שוב. אישה מוכה נשארת. היא נשארת כי מבחינתה הגרוע מכל כבר קרה. את הגהנום היא כבר עברה. והעולם שותק. ממכה למכה מהשפלה להשפלה מפיוס לפיוס היא מתמכרת אליו יותר. שונאת ואוהבת בלי גבול. באותה המידה. כי כמה שהפגיעה שלו גדולה. כך הפיוס הוא גדול... ושוב היא מתאהבת בו מחדש. רק מחפשת נקודת אור בכל החושך הזה. אישה מוכה היא אישה שמכחישה, היא לא רוצה לקבל את האמת הכואבת, את ניפוץ החלומות, היא בטוחה שזו הפעם האחרונה. אישה מוכה. אישה מוכה בטוחה שהביטוי הזה רחוק ממנה, בטוחה "שלה זה לא יקרה" ( כשיודעת בלב שזה כבר קרה ) אישה מוכה בטוחה שזאת רק סערה. שהיא תעבור. אישה מוכה חושבת שזה 'בקטנה'. אישה מוכה מתביישת, מרגישה אשמה שטעתה... היא לא יכולה להכיל את המחשבה שהיא לא ראתה את זה לפני החתונה... בלי להבין שהיא לא אמורה לראות. שמי שמעיז להרים יד הוא חיה. הוא בן אדם שצריך טיפול פסיכיאטרי. אישה מוכה שותקת. ויש הרבה כאלה כמוני ששתקו. ששותקות. שיישתקו. אישה מוכה יודעת שמלחמה שקטה יכולה להביא לשתיקה קשה יותר. שתיקת המוות. היא יודעת שהכל התחיל מקללה אחת קטנה משתיקה אחת קטנה שגדלה. ועכשיו כבר מאוחר מידיי....

כל אישה מוכה מפחדת להכנס תחת ההגדרה הנוראית הזאת. זה יכול לקרות לכל אחת. בכל גיל. לכל המגזרים. את לא אשמה, את רק קרבן שנפל לידיים חייתיות. אין לזה תיקון. על כך כנראה נאמר "והמעוות לא יכול לתקון" אישה מוכה מעדיפה לשתוק, מעדיפה לצלול עמוק לים כחול ולדמיין שזה לא קרה. אישה מוכה היא אישה שאוהבת יותר. כי אחרי שחטפה מאהוב ליבה...ונשבר לה הלב, היא זקוקה לאהבה. ומי האדם שיותר טוב ויכול להעניק אהבה אם לא הוא? אז הוא מבקש סליחה ונשבע לה שוב שזה לא ייקרה. אז היא אוהבת שוב. הם אוהבים. עד הפיצוץ הבא. וכל פעם מחדש הוא גורם לה להאמין בו שוב. אישה מוכה נשארת. היא נשארת כי מבחינתה הגרוע מכל כבר קרה. את הגהנום היא כבר עברה. והעולם שותק. ממכה למכה מהשפלה להשפלה מפיוס לפיוס היא מתמכרת אליו יותר. שונאת ואוהבת בלי גבול. באותה המידה. כי כמה שהפגיעה שלו גדולה. כך הפיוס הוא גדול... ושוב היא מתאהבת בו מחדש. רק מחפשת נקודת אור בכל החושך הזה. אישה מוכה היא אישה שמכחישה, היא לא רוצה לקבל את האמת הכואבת, את ניפוץ החלומות, היא בטוחה שזו הפעם האחרונה. אישה מוכה. אישה מוכה בטוחה שהביטוי הזה רחוק ממנה, בטוחה "שלה זה לא יקרה" ( כשיודעת בלב שזה כבר קרה ) אישה מוכה בטוחה שזאת רק סערה. שהיא תעבור. אישה מוכה חושבת שזה 'בקטנה'. אישה מוכה מתביישת, מרגישה אשמה שטעתה... היא לא יכולה להכיל את המחשבה שהיא לא ראתה את זה לפני החתונה... בלי להבין שהיא לא אמורה לראות. שמי שמעיז להרים יד הוא חיה. הוא בן אדם שצריך טיפול פסיכיאטרי. אישה מוכה שותקת. ויש הרבה כאלה כמוני ששתקו. ששותקות. שיישתקו. אישה מוכה יודעת שמלחמה שקטה יכולה להביא לשתיקה קשה יותר. שתיקת המוות. היא יודעת שהכל התחיל מקללה אחת קטנה משתיקה אחת קטנה שגדלה. ועכשיו כבר מאוחר מידיי....

איתי שלי ששיך כבר לאחרת עם לכתך לקחת חלק מהלב שלי שנמצא אצלך ולא אוכל להשיב לעולם איתי שלי שכבר לא ושלעולם לא יהיה עכשיו זאת תיהיה אחרת יפה יותר טיפשה יותר מכדי להתאהב בך במעט זמן הרי אי אפשר שלא לאהוב אותך מלא חיים ותשוקה מלא מסירות ואהבה ורק אני יודעת עד כמה זה רגעי וסתמי עד כמה זה נחות כי אהבה שתלויה בדבר בטל הדבר בטלה האהבה איתי שלי שלעולם לא אזכה ללטף את פניו לצלול עמוק לתוך עיניו להתערבב איתו ולהפוך לאחד איתי שעליו חלמתי שאיתו תכננתי כבר שייך לאחרת אז יש כבר שמלה לבנה והיא לא שלי יש כבר מטעמים טובים והם לא מפרי ידיי יש תשוקה, טוקסידו ואפילו דירה וזה לא שייך אליי וזאת לא אני ויש שם אחרת נראית די תמימה חושבת שהיא אהובה בא לי לזעוק לה זעקה זוזי. תפסת את מקומי. אך לשווא אני מתרחקת כי אהבה שטחית זה לא בשבילי אז יש טוקסידו ושמלה וזה לא שלי אז אני קצת שמחה

לפעמים גם אפשר לכתוב על החיים בלעדיך, על זה שפחות או יותר טוב לי. שאתה לא נמצא בחיים שלי. שאתה מת. שהוכחת שאתה אפס. לפעמים אני תוהה איך אפשר לחבק ולהתמסר כשבלב שלך אתה יודע שאתה מרמה אותי. איך אפשר להיות אכזרי כל כך? להבטיח הבטחות, להבטיח עולמות, להיות לנצח אבל להמית בכל יום מחדש... אני תוהה איך אפשר להיות נסיך ואיך אפשר להיות שטן איך אפשר ללטף ולנגב דמעות, לחבק ולנשק ברוך ובעדינות ולעיתים, לבעוט בי באגן עד זוב דם, להצליף בי מטאטא ברגע אחד של אי שפיות. אבל הכי חשוב שאני קיימת. מאז שנישאתי לך, למדתי להפריד למדתי שבכל פעם קוראת הסערה הזאת, האלימה, לא רק פיזית... למדתי לסתום אוזניים ולצלול עמוק עמוק אל ים כחול של טוב ושל תמימות ושל עולם אחר. לצלול עד שאחנק, וכשנחנקתי התעוררתי בכל בוקר מחדש לאמת המרה הזאת. שאתה מפלצת. שאני אוהבת ומכורה למפלצת נוראית. אכזרית. שלא ברא השטן. והכי חשוב, שטוב לי עכשיו טוב לי בלעדיך טוב לי שאתה לא בחיי טוב לי שילדיי לא יהיו ילדיך טוב לי להמשיך הלאה, לפגוש את החצי השני שלי. זה שיהיה שווה אותי. הנסיך האמיתי... אז למה לכתוב רק כשרע? אני מודה בכל רגע נתון שזה לא אתה. שאני ממשיכה קדימה, שום דבר לא ישבור אותי עוד. הוכחת כמה אפס אתה, כמה רע אתה, כמה שקרן אתה, כמה סוטה, כמה חילוני, כמה אלים, כמה גס, ואיזו מפלצת גדולה אתה ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד... ביום ההוא כולם יידעו, עולמות עליונים ותחתונים רבנים ואנשי ציבור, אברהם יצחק יעקב משה דוד שלמה ירמיהו ישעיהו הרמב"ם הרמב"ן רבי עקיבא ר' מאיר יוחנן כהן גדול, כולם , כולם יבואו להריע לי, מול כולם אתה תעמוד מבוייש, מוכתם בדם שלי, דם הלב והנפש, ואני אז אדע שהשם אחד ושמו אחד. לאף אחד אני לא צריכה להוכיח את האמת.. כי אמת יש רק אחת ואני לא חוששת, הקב"ה יש רק אחד ואני לא חוששת, אני יודעת שהוא איתי. יש לי גב, וזה לא משנה באיזה עולם, עליון או תחתון, הווה או בעתיד, עולם הזה או עולם הבא... אפילו שכר אני לא רוצה ולא מבקשת. רק שייעשה קידוש השם בעליונים ובתחתונים, רק שתגעש הארץ ותזעק ותנגב את דמעותיי, שהעולם יחבק אותי ויגיד לי "זהו, הסערה חלפה. אמת מארץ צמחה..." רק שהמלחמה שלי להוציא את האמת לאור תסתיים. בינתיים אני מחפשת את הנסיך שלי, מה שלא היית מה שלא יכלת להיות מה שהבטחת להיות בסופו של דבר - אני אקבל על מגש של זהב כי זה מה שמגיע לי. וביום ההוא אני מאחלת לך לבכות דם מאחלת לך להתחרט, להתחנן, לזעוק לשמש לירח ולכוכבים, לבקש מחילה אפילו מהרוח, ליילל ולצעוק לשמיים, לעצים, לעננים. ושהקב"ה יעשה את החשבונות שלו. אני הייתי שמחה אילולא הקב"ה לא היה מקשיב לך ולא היית מגיע למחיצתו. דינך כדין רוצח. אין לך מחילה גם אם תמות נולדת רשע ותמות רשע "עד שירצה את חברו" כל המרים יד על חברו נקרא רשע...