יופי

לוקח את 9

הפעם השארתי את הקטעים פתוחים עוד יותר.

11.

"אני בירושלים" צופיה שלחה לי בצ'אט של הערוץ, היא ידעה שגם אני מסתובב עכשיו בעיר, תהיתי מה לענות לה, אומנם יש לי שעתיים פנויות, אבל עדיין, אני יודע שהיא לא אופציה בשבילי.

אפילו מספרי טלפונים לא החלפנו, כדי שהקשר ישאר בתחום הערוץ, מצד שני, אני אשמח להפגש, לשחרר את הראש קצת.
היא לא ויתרה, ושלחה לי הודעה נוספת

12.

כל האיזור בגינה שהיה צריך להיות מלא בדשא, היה מלא בצמחייה פראית, אז לקחתי את מכסחת הדשא, והורדתי את כולם.
כולם, חוץ מפרח דם המכבים שהיה שם, הוא מעלה בי יותר מדי מחשבות, אני לא יכול לגעת בו.

13.

"אז מי אומר דבר תורה?" הרב חזר על השאלה-דרישה שלו, אף אחד מחמישים הנוכחים לא זז, פתאום ערן חייך את החיוך ההזוי שלו, הסתובב אל הרב וצעק "ליוני יש דבר תורה!", מה?! הוא דפוק? ,"תהיה בשקט!" לחשתי לו, מאוחר מדי, הרב שם לב "נו, יוני, בכבוד!" אמר וחייך. הלב שלי הלם בפראות.

וקטעי שורה בשביל אושר תמידי-

15.

"התיישבנו מצידו השני של שולחן העץ הנמוך,  גילה ישבה ממול, ופתחה "תקשיבו, זימנתי אתכם לכאן אחרי מה שקרה היום בבית הספר"

16.

כבר לא היה לי כח לעמוד שם, אבל לא היתה לי ברירה, ולא יכולתי לשבת בצד לנוח, אני היחיד שעמדתי בטרמפידה, ואם אני לא יעמוד- אף אחד לא יעצור. הרמתי שוב היד, בתקווה שמישהו יראה.

בהצלחה!!!! 

בס"ד

זה קטע שיש כאלה שיוכלו לעשוץ אותו טוב יותרממני  

אז אם יש מישהו שחושב שהוא יוכל לכתוב את זה יפה ושיש לו כבר רעיון, אני בהחלט מרשה לקחת אותו ממני...

אם אחליט שאני רוצה משהו אכתוב.. פשוט אין לי בנתיים רעיונות טובים בכלל.. 
 

שמעתם כולכם??

11 שלי!

שלא יהיו אי הבנות

(של שופט)

לא אספיק בזמן הקרוב לכתוב...

ואם מתפנה 12- תודיעו לי.

אהבתי את 7 ו15, אבל אין לי מה לכתוב עליהם שיצא טב.

יש כאילו רעיונות, ובעקרון אני כותבת טוב, אבל..

אני ינסה. אם מישו יקח אז לונורא, יהיה 2 המשכים

דפקא זה מעניין.

ואין מספיק זמן לשבת לקרוא הכל..

אבל אף אחד מהקטעים שנשארו לו עושה לי את זה.בעייה.

למרות שאפעם אינלי באמת רעיון איך להמשיך אותם.. אבל ננסה

היא המשיכה להביט בו, היישר אליו

לרגע תהה אם היא בכלל רואה אותו או סתם מסתכלת לכיוון. אבל לא, הקשר עין היה מורגש באוויר. לפעמים מרגישים את זה.

הוא לא העיז לזוז. דקה חלפה. שניהם הביטו זה בזה.

הדופק שלו עלה וירד, הוא לא היה בטוח למה. רק בחורה שמסתכלת עליו.

הקשר עין נמשך, וכל שאר העולם נמחק לאט. מאבד משמעות. הוא לא ידע למה. אבל הוא לא יהיה האחד מבין שניהם שיפנה מבטו. אובססיה השתלטה עליו. משחקים כאלה היו מה שעשו אותו. חיוך קטן התגנב לפיו אבל הוא לא זז אפילו סנטימטר.

אלוהים יודע כמה זמן חלף. אולי רק עשר דקות. אולי שעה. זה הרגיש כמו נצח. אבל לפתע משהו בהבעתה השתנה. היא חייכה גם.

עיניו מרותקות ומוחו מרוקן לחלוטין. הוא הרגיש את עצמו נאבד לאט, שוקע במחשבות, שוקע בעיניה המרוחקות. מאבד אחיזה עם המציאות לאט, נתלה ביד חשופה על העוגן האחרון, האישה למטה.

הוא הרגיש שהוא מתעורר פתאום, אפילו שלא נרדם, כשאור קלוש הגיע פתאום. שמש? הוא הופתע לחלוטין, מסובב את ראש בפצאומיות למזרח.

כן, שמש. אלוהים אדירים, כל הלילה. או שיט. בחורה משוגעת. הוא סובב את ראש בחזרה אליה. הרחוב היה ריק לחלוטין.

אחלה סיפור. אבל למה בפרוזה ולא בצעירים?

מתכנת מגיל 11.

תמיד שאלתי את עצמי איך בכלל היה אפשר להיחשף למחשב ברמות עומק כאלה. למי באמת היה pc בבית? שלא לדבר על אינטרנט, ממשקים נוראיים, ומהירות עבודה מזעזעת

היה אפשר לעשות איתו הרבה. אבל היה קשה. הידע לא היה נגיש ואינטרנט נכנס אלינו הביתה רק בשנת 2000.

דווקא מהירות העבודה לא הייתה כל כך מזעזעת. היא נהייתה מזעזעת בעיקר כשהגיעו תוכנות חדשות שהותקנו על מחשבים ישנים. אצל דוסים למשל מאוד מצוי שהחומרה הישנה (גם טלפונים) לא הולכת לפח אלא לילדים וככה ילדים מסתובבים עם סטיגמות.

486DX2, 33MHz,

8MB של RAM (שעלה המון כסף, בהתחלה היה 4 ואז הוגדל ל8).

324MB דיסק קשיח

CD ROM שהתווסף אחר כך

AZTEC כרטיס קול שהיה חיקוי של SB16.

מה עוד היה ?

windows 3.11 ומתישהו (ינואר 99) windows 95

היה לבעוט בו... 😅

סיפור קישוני של ממש

התחברתי לדיוק של הריקוד המהוסס

אבל השאלה הגדולה זה בעצם האם להיעלם זו בעיה. כלומר, שאנחנו תלויים במי שסביבנו או שזה סבבה להעלם לפעמים.

תחשבי עכשיו מה הנביאים היו אומרים על זה.

כזה.

ירושלים פעילה וחיה בכל יום

שעומדים לנו על הרגליים, תוקעים מרפקים בצידי הגוף שלנו, נושמים

עלינו ריחות שלא שיערום אבותינו, מחליפים מילים בקולי קולות

מעל ראשינו, נועצים בנו מבט זועם וכו' וכו'.....

זה בצחוק.

אבל משה צודק. למרות ש.....אוף!

חזק. ממש כתבת משהו שחשבתי עליו..

איך זה הגיוני שאלול מגיע אחרי אב והסדר הוא לא-

אלול, אב, תשרי

שהתעוררות הרחמים צריכה להתחיל לפני הדינים של אב.

יש לי את זה כבר שנים, וכשאני זוכר אני מעלה את זה שוב באלול...

זה באמת קטע חזק שאני ממש גאה בו.

אשריך על הכיסופים וההתעוררות.

אהבתי את הכתיבה

אין מילים, גאונותתתתתת!!!!

וואו!!!!!

עצוב כואב והכל כמובן אבל הגאונות פשוט וואוווו!!!

מי הגאון שכתב אתזה?

אורי עמירם? מי זה?

תמסור לו שהוא גאון......

שירה פלינדרומית היא טקסט שירי בעל אילוץ כתיבה נוקשה ומורכב במיוחד: כל שורה (או השיר כולו) נקראת מיימין לשמאל וממשמאל לימין באופן זהה לחלוטין מבחינת רצף האותיות (באיגנור מרווחים וניקוד).

בשיר ששלחת, המשורר/ת לקח/ה את האתגר הזה דרגה אחת למעלה: לא רק שכל שורה בנפרד היא פלינדרום מלא, אלא שהשיר שומר על משקל, חריזה, רצף רעיוני נרטיבי עמוק, ושפה עברית עשירה ומליצית.

בדיקת מנגנון הפלינדרום (דוגמאות מהטקסט)

כדי לראות איך זה עובד בפועל, בוחנים את האותיות בלבד (ללא רווחים וניקוד):

1. הכותרת:

> ר-ו-כ-ב-נ-ב-ל-ע-ט-ע-ל-ב-נ-ב-כ-ו-ר

> מימין לשמאל: רוכבנבלעטעלבנבכור

> משמאל לימין: ר-ו-כ-ב-נ-ב-ל-ע-ט-ע-ל-ב-נ-ב-כ-ו-ר

> (האות האמצעית היא ט).

>

2. שורה 2:

> ר-ו-ח-ש-ב-ר-ק-ע-כ-ע-ק-ר-ב-ש-ח-ו-ר

> קריאה מהסוף להתחלה: ר-ו-ח-ש-ב-ר-ק-ע-כ-ע-ק-ר-ב-ש-ח-ו-ר

> (האות האמצעית היא כ).

>

3. השורה על בארי:

> ה-ב-כ-י-ב-ך-ו-כ-ך-כ-ו-כ-ב-י-כ-ב-ה

> מימין לשמאל: ה-ב-כ-י-ב-ך-ו-כ-ך-כ-ו-כ-ב-י-כ-ב-ה

> (האות האמצעית היא ו).

>

על מה מדובר בקטע?

השיר הוא קינה לאומית ואישית על אירועי טבח 7 באוקטובר 2023. מעבר לברק הטכני של הכתיבה הפלינדרומית, מדובר בטקסט טעון וכואב שמתאר באופן כרונולוגי וגאוגרפי את אוולת האסון:

* החדירה והמתקפה: מתוארת הגעת המחבלים ("רוֹכֵב נָבָל", "כְּעַקְרָב שָׁחוֹר"), הפריצה והרצח בחצרות הבתים ("רָצַח בְּנֶשֶׁק עֵד עַקְשָׁן בֶּחָצֵר").

* ציון מקומות ספציפיים:

* נתיב העשרה: "לִנְתִיב-הָעֲשָׂרָה פָּרַשׁ"

* בארי: "אֲבוֹי, לִבְאֵרִי שִׁיר אֵבֶל יוּבָא"

* אופקים: "עֲבוֹר לְךָ בְּאוֹפׇקִים, דָּמִי קָפוּא"

* מסיבת נובה: "הָבוּ נֵס!, רַהַב הַצַּר שֶׂרָצָה בְּהֶרֶס נוֹבָה"

* נחל עוז: "מֵתֵי נַחַל-עוֹז גָּזוּ עַל חֲנִיתָם"

* החרדה והזעקה האמונית: הטקסט מסתיים בתיאור הילד הבוחה מחדל, המנוסה ("כְּשָׁפָן בְּלֶהָבוֹת"), והתחושה שאין מילים או תפילות שיוכלו לנחם ("תּוּגָה. לְמִי מָחָר אֵ-ל-מָלֵא-רַחֲמִים לַהֲגוֹת?").

המורכבות האמנותית

כתיבת פלינדרום קצר (כמו "ילד כותב בתוך דלי") היא שעשוע לשון מוכר. אך יצירת קינה שלמה וממושקלת בת 16 שורות סביב נושא היסטורי מוגדר, תוך שמירה על תחביר תקין, דימויים חזקים (כמו "עֵמֶק הַבָּכָא", "כְּשָׁפָן בְּלֶהָבוֹת") ואזכור שמות יישובים אמיתיים – נחשבת להישג וירטואוזי נדיר ביותר בשפה העברית.

אלוהי הטרחנות - עננו!

וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם.

גאולה פרטית.

ונזה מתוך כך לגאולת עולם.