בת שמש
זה מין רגע כזה של תמימות
בוסרות בשלה של
רגעים מתוקים ש
פותחים לי פסוקיות.
אין בי ממש
אין בי, ואף לא בך
מעין רצון חמוץ מתקתק
לחזור להתחלה.
זוהי תחילתו של סוף
סיפור בחרוזים.
אולי
שיר לפי פרקים
עימודים מדוייקים
כמונו יחד לבד.
[היא בת שמונה עשרה
צעירה מכדי לדעת מה נשיקה כמו זו אמורה לסמל
אך שפתיה, הן לא היו זרות למגע
היא אהבה את זה יותר מדי
ובבקשה, אל תיתן לזה להיות אהבה
או האם אנו יכולים לקבל מספיק?
עיירת הקולג' הזו קטנה מדי עבור שנינו.
אז אנחנו בורחים,
נארוז את התיקים ונתפוס את הרכבת הראשונה
אנחנו בורחים מכאן לכל הרוחות,
המקום הזה יכול להישרף בשביל כל מה שאכפת לנו ממנו]
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר