שירה
אטבי געגוע
א' בטבת תשע"ז (30/12/2016)
בגדים
רסיסי זכרונות עטופים בבדים.
תפר
ועוד תפר
שורה של אירועים שזורים בתוך שק בלוי
כאב של ילד.
דמעות כלואות
בתוך חדר אדום עם סורגי אוורור.
רק שהבית לא יוצף במלח העיניים,
הרגשה מזוייפת של שחרור
לו רק יכולתי לרוץ אל המרחב הירוק
חיוך של יתום.
ועם הימים הרגשתי שהגיע הזמן לפתוח את הדלת.
כמו שעשיתי אז, כשהוא הגיע
נכנס בסערה
רסיסי זכרונות עטופים בבדים.
תפר
ועוד תפר
שורה של אירועים שזורים בתוך שק בלוי
כאב של ילד.
דמעות כלואות
בתוך חדר אדום עם סורגי אוורור.
רק שהבית לא יוצף במלח העיניים,
הרגשה מזוייפת של שחרור
לו רק יכולתי לרוץ אל המרחב הירוק
חיוך של יתום.
ועם הימים הרגשתי שהגיע הזמן לפתוח את הדלת.
כמו שעשיתי אז, כשהוא הגיע
נכנס בסערה
5
הנסיך הקטן.
שרשור שלי שאני רוצה לשמור
וואו.
קחי מעיל יהיה לך קר.
"ממקומך מלכנו תופיע
ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך
מתי תמלוך בציון בקרוב בימינו
בקרוב בימינו, לעולם ועד תשכון.
תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך
לדור ודור ולנצח נצחים
ועינינו תראינה מלכותיך
כדבר האמור בשירי עוזך ע"י דוד משיח צדקך."
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר