הפרק הקודם בקישור:
בסד טבת תשס'ז
"ותהר האשה, ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנוכי.
וישלח דוד אל יואב: שלח אלי את אוריה החיתי……..ויאמר דוד לאוריה: רד לביתך…..
ויאמר דוד אל אוריה: הלוא מדרך אתה בא,מדוע לא ירדת אל ביתך ?
ויאמר אוריה אל דוד: הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני ועבדי אדוני על פני השדה חונים,
ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי, חייך וחי נפשך אם אעשה את הדבר הזה…."
(שמואל ב,יא,ה-יא)
מדוע סרב אוריה לרדת לביתו ?
א . מלך במצוקה
הרב מדן מביא דעה אחת (אף שהוא מביע בהמשך דבריו הסתייגות ממנה ) ,לפיה שמע אוריה מפי עבדי דוד על כך שדוד לקח את בת שבע,ולכן סירב לרדת לביתו. לפי גרסה אחרת (המסתמכת על כתובות ט,עא) לא ברור שאוריה ידע מה שנעשה בבת שבע ,אבל היה לו חשד מוצק.
לפי דעה זו כאשר כאשר אומר אוריה "ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי" הוא בעצם משתמש ב"לשון נקיה" וכוונתו להתריס בפני דוד "אנשיך במלחמה, ואתה שוכב עם אשתי…".
הרב מדן מביע פליאה על אוריה שהיה מוכן בשדה הקרב למסור את נפשו למען דוד מלכו,אולם סירב לעזור לו להיחלץ בכבוד מחטא שנכשל בו באופן חד פעמי.
כאמור, הרב מדן מסתייג מהדעה הזאת ומסתמך על רש"י ואומר כי נראה סביר יותר שאוריה לא ידע על מה שקרה,
וסירב בתמימות להצעת המלך לרדת לביתו. אם כן,מדוע נענש ?
ב . מורד במלכות?
מהסתכלות ראשונית ופשוטה בפסוקים עולה חוסר התאמה בין הצעתו "הידידותית " של דוד לאוריה לרדת לביתו ,לבין תגובתו התקיפה והנחרצת של אוריה.
הרב מדן מציע הבנה לפיה המקרא מתאר לנו רק את משפטי הפתיחה והסיום של ויכוח ארוך וטעון. ויכוח שהתלהט בין דוד לבין אחד מהבכירים בקציניו,אוריה.והוא מציע להשלים אותו בשיטת "מילוי הפערים" .
הרב מדן מציע את האפשרות שדוד מבקש מאוריה לגשת לביתו.
לאחר שאוריה מסרב, דוד דורש ממנו לעשות זאת,ואולי אף לעזוב לגמרי את שדה הקרב בטענה שהוא חייב בכך משום שעדיין לא מילא את חובת "נקי יהיה לביתו שנה אחת"(דברים,כד,ה).
יתכן שאוריה הצדיק את עצמו בכך שהוא מפקד בכיר וחיוני במלחמה,ואולי בטענה שזוהי מלחמת מצוה ,ולכן אף כחתן הוא חייב להשתתף בה .
בלהט הויכוח יתכן שדוד המלך הטיל ספק בחיוניות המלחמה או בחיוניותו של אוריה בסגל הפיקוד.
האשמה זו "הקפיצה" את אוריה וגרמה לו להשבע בחייו של דוד,שלא יירד לביתו.בנוסף לכך,רמז אוריה לדוד שבעוד הוא
מטייל על גג ביתו בירושלים,מצויים אנשיו ויואב בראשם במערכה קשה,ולכן יואב,ולא דוד,הוא זה שראוי לנהל אותה.
ענין זה מתבטא בביטוי שהוא משתמש בו "ואדוני יואב".
על כינוי זה שכינה אוריה את יואב בפניו של המלך,אומר רש"י (קידושין מג,עא ושבת נו,עא) שהתחייב אוריה מיתה,
כדין מורד במלכות.
על כינוי זה שפט דוד את אוריה למיתה ,אולם היה זה מתוך סערת רגשות ונגיעות אישיות שהיה נגוע בהן דוד המלך בגלל הפגיעה שפגע בו אוריה,ובגלל הריונה של בת שבע מדוד.
בגלל חוסר האוביקטיביות ,לא יכול היה דוד לקיים את מצות "בצדק תשפוט עמיתך" בדינו של אוריה, והיה עליו למסור את דינו לסנהדרין,שישקלו גם את צדדי הזכות שהיו לאוריה,ולא לדונו בעצמו.
כך מסביר הרב מדן את דברי הגמרא שדוד חטא במות אוריה בכך "שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנת"(שבת נו).
ג . הספר ליואב
אוריה הטיח בדוד המלך את העובדה שהמלחמה נמשכת כבר זמן רב מאד ודוד אינו מעורב בה.
דוד נפגע וכועס ,אולם הוא נוכח בצדקת הדברים.
המצור על רבה(בירת בני עמון) נמשך כבר חודשים ארוכים והוא בא לאחר מלחמות רבות שקדמו לו.
במצב זה הלוחמים כבר מותשים,הפיקוד הולך ונשמט מידיו של דוד (הלוחמים רואים עצמם "עבדי יואב"),ובעורף נותרות הנשים בודדות ,והילדים כיתומים.
אם דוד המלך נכשל בעקבות כך,הוא חושש מאד לגורלן של שאר הנשים הבודדות בביתן ,ומי יודע מה קרה בינן לבין שכניהן שלא יצאו למלחמה?
בעקבות כל זאת מורה המלך לאוריה להשאר עוד יום אחד בירושלים וכותב את "הספר" שיעביר אוריה ליואב.
המקרא מוסר לנו רק את הפקודה הנוגעת לאוריה, אולם הרב מדן משער (ומוכיח) שהספר כלל הוראות מפורטות לגבי המשך המלחמה.הספר כלל בעיקר את הדברים הבאים :
א.דוד מוכיח ליואב את בקיאותו במהלך המלחמה (בעקבות תחקור אוריה) .
הוא דורש מיואב שמכאן ולהבא ידווח לו באופן שוטף על מהלכי המלחמה ויבקש את רשותו לפני כל פעולה משמעותית.
ב.דוד דורש מיואב להפסיק את המצור הממושך ולעבור להתקפה ולפריצה אל העיר רבה, כדי להגיע לסופה של המלחמה.
ד . המזימה
"הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה,ושבתם מאחוריו וניכה ומת "
(שמואל ב,יא,טו)
לא נתברר מן המקרא עד כמה היה יואב מודע למזימתו של דוד להרוג את אוריה ,וישנן דעות שונות בחז"ל בקשר למידת אשמתו של יואב במות אוריה.
אולם קשה מאד לקבל את האפשרות שאוריה הופקר לבדו מול שער בני עמון.
מצב כזה היה מתפרש מיד ע"י אנשי הצבא כמזימת רצח(ודוד הרי רצה לטשטש ולהסתיר את מעשיו), והיה גורם לכעס ואובדן האמון בקרב הלוחמים,דבר שעלול לסכן את המערכה וחיי החיילים כולם.
הרבה יותר סביר להבין שדוד פקד על יואב מהלך שלם של התקפה על שער בני עמון.
אוריה היה אמור לפקד על הפריצה,ולכן מובן מדוע קרא אותו דוד לירושלים.
ה"ספר" מצווה את יואב לבצע תכסיס ידוע.
אוריה ייצא בראש חייליו כדי לבצע הסחה ו"למשוך אש",ובזמן שהעמונים ייצאו משער העיר כדי לרדוף אחריהם,אמור היה כח אחר להכנס דרך השערים הפתוחים ולכבוש את רבה.
הפקודה "ושבתם מאחריו" הורתה ליואב לא לתת את החיפוי הדרוש לאוריה וכך יווצר מצב שהוא ייהרג.
דוד קיווה שאוריה ,המפקד הנועז, יפרוץ ראשון וייהרג,ולאחר מותו תישבר ההתקפה ושאר החיילים יסוגו ללא אבידות
(מהלכים כאלה מתוארים במספר רב של מלחמות במקרא)
אולם במציאות, היו פיקודיו של אוריה נאמנים לו יותר ממפקדיו,הם נשארו עמו מול השער ורבים נהרגו.
יואב דיווח לדוד על תוצאות הקרב,ודוד לחץ עליו להמשיך בהתקפה (יא,כה).
המתקפה השניה היתה מוצלחת והעיר רבה נכבשה.
סביר להניח שבעקבות ההצלחה נשכח הכשלון של ההתקפה הראשונה ו"מורשת הקרב" של המלחמה הזאת היתה חיובית.
אולם יש מי שאין שכחה לפניו.
לאחר חודשים שלח הקב"ה את נתן הנביא אל דוד והוכיחו פעמיים.
גם על שפיכת דמו של אוריה וגם של כל שאר החיילים שנהרגו איתו באותו כשלון יזום.
" את אוריה החיתי הכית בחרב..ואותו הרגת בחרב בני עמון "
(שמואל ב,יב,ט)
המשך בקישור:
תגובהתגובות