הפרק הקודם בקישור:
בסד שבט תשס'ז
ג . החטא השלישי
דוד שכב עם בת שבע,ואחר כך שלח את אוריה אל מותו,אולם על שני חטאים אלה לא הוכיח אותו הקב"ה.
הקב"ה שולח את נתן הנביא להוכיח את המלך רק לאחר החטא השלישי,לקיחת בת שבע לאשה.
וזהו לכאורה,חטא קל יותר,שהרי בת שבע כבר אינה אשת-איש.
רק אז נאמר "וירע הדבר אשר עשה בעיני ה' "(יא,כז).
הרב מדן מבין מכך שדוד "הצליח להשלות את עצמו" שלא היה פסול במעשיו עם בת שבע ועם אוריה ,והם נעשו כדין.
אולם ברגע שהוא לוקח את בת שבע לאשה מתברר למפרע,שהיו שיקולים זרים בדין המוות שנגזר על אוריה.
הנאתו של המלך מתוצאות המעשים מצביעה על אשמתו.
הרב מדן מקביל את תוכחתו של נתן "את אוריה החיתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה" (יב,ט)
לתוכחתו של אליהו הנביא לאחאב :"הרצחת וגם ירשת?" (מלכים א,כא,יט)
ד . הילד
למרות זאת ,ההשוואה בין דוד ואחאב לוקה בחסר. בעוד שמניעיו של אחאב ברורים,קשה לנו למצוא את הקו המנחה בשרשרת החטאים של דוד. כיצד התדרדר בצורה כזאת מחטא אחד למשנהו?
ישנן שתי אפשרויות מקובלות למענה על שאלה זו, אותן הרב מדן מציג וגם סותר .
א. כל המעשה מלכתחילה נבע מאהבה גדולה שחש דוד אל בת שבע. הרצון לשאת אותה לאשה הוא זה שהניע אותו לסלק מדרכו את אוריה.
- דרך זו מציגה את דוד המלך באור שלילי.חסרונה העיקרי של שיטה זו הוא בעובדה שדוד קרא לאוריה משדה הקרב ושידלו בכל דרך אפשרית לרדת אל ביתו.
מכאן ניתן להבין שדוד ראה במה שקרה בלילו הראשון עם בת שבע מעידה וכשלון.הוא ניסה לחפות עליו בכך ששלח את אוריה אל ביתו ובהחלט היה מוכן לוותר על בת שבע אם אוריה היה שומע בקולו.
ב. דוד ראה במה שקרה בלילו הראשון עם בת שבע מעידה וכשלון.הוא ניסה לחפות עליו בכך ששלח את אוריה אל ביתו. לאחר סירובו של אוריה,חש דוד שאין לו ברירה אלא להורגו ולשאת את בת שבע, כדי שלא יוודע שהרתה מדוד בזמן שבעלה עוד היה בחיים. בדרך זו הולכים רוב המפרשים בנסיונם לבאר את מניעיו של דוד.
- גם בדרך זו ישנם שני חסרונות עיקריים: האחד הוא שסביר להניח שהיו לדוד אפשרויות נוספות לחפות על חטאו.
ובנוסף, לאחר שמת אוריה הרי הסתרת קלונה של בת שבע היה יכול להשאר ענינה הפרטי, ובני משפחתה הם אלה שהיו מנסים להסתיר את ההריון. בעצם זה שלקח דוד את בת שבע לאשה הוא דוקא חשף את קלונו יותר. עכשיו נודע ליואב ולכל מי שראה את האגרת של דוד, מה היתה הסיבה למזימה להרוג את אוריה.
מצב זה מגביר את קלונו של דוד יותר מאשר אם לא היה נושא את בת שבע,וכך לא היה נודע מיהו אבי העובר שברחמה.
מתוך החסרונות של גישות אלו מגיע הרב מדן למסקנה שהיה מניע אחר,שאליו לא התייחסו המפרשים.
מניע זה הוא שהנחה את דוד וגרם לכל שרשרת חטאיו .
מה שהכתיב את כל צעדיו של דוד המלך,לדעתו של הרב מדן, מאז הרגע שבו הודיעה לו בת שבע שהיא הרה ממנו, היה הדאגה לילדו .
הרב מדן מצביע כאן על כך, שבפרשה זו פועל דוד בצורה לא-רציונלית הנובעת מעוצמתו של הרגש.
זוהי עוצמת רגשות אדירה הנובעת מאהבה יוקדת העלולה לפרוץ גבולות של הגיון ושל איסור והיתר .
אולם בניגוד לדעה המקובלת המשייכת אהבה כזו לאהבת גבר ואשה, מראה לנו הרב מדן שבמקרא זוהי דוקא אהבת אב לבנו.
הביטויים העצומים ביותר בכתוב לאהבה זו הם אהבתו של יעקב ליוסף ולבנימין (שדרכם מתבטאת אהבתו לרחל),
ניתוק הקשר בין דוד למיכל מתבטא בעובדה שלא היה לה ילד.
ומאידך,הנסיון הגדול ביותר שבו התנסה אברהם אבינו היה נסיון העקידה –עימות אהבתו לקב"ה מול אהבתו הגדולה ביותר-אהבתו לבנו.
קו מנחה זה יכול להסביר את כל שרשרת מעשיו של דוד:
דוד חשש שאוריה יתנכל לילד שיוולד מבת שבע,ולכן היה מוכן לוותר על אבהותו והזמין את אוריה כדי שיחשוב שהילד נולד מזרעו. מכיון שאוריה סירב, שלח אותו דוד אל מותו.
לאחר מכן לקח דוד את בת שבע לאשה,למרות שבכך יתגלה קלונו בפני יואב ואנשיו.הוא עשה זאת רק מתוך הדאגה לילד,
כדי שהילד יוולד לאב חוקי .
הכיוון הזה נותן גם הסבר מדוע חיכה נתן הנביא רק עד לסוף הריונה של בת שבע,ורק אז בא להוכיח את דוד.
הוא מסביר גם את התאמתו ועוצמתו של העונש- מידה כנגד מידה.
דוקא באותו ילד שלמען חייו ורווחתו חטא דוד בכל אותם חטאים,דוקא בו יתקיים העונש "גם הבן הילוד לך מות ימות"(יב,יד).
כל מאמציו של דוד ירדו לטמיון,ולמרות כל מה שעשה כדין ושלא כדין,ולמרות תעניתו ותחנוניו של דוד לאחר שהבן נולד-
למרות כל אלה - הילד ימות.
הרב מדן מציע את ההבנה כי אהבה גדולה זו לבנה של בת שבע, באה לדוד אחרי אכזבתו מבניו האחרים ואכזבתו הגדולה ביותר מאשתו הראשונה,מיכל,שלא ילדה.
מיכל היתה אמורה להיות הגבירה שממנה יוולד יורש העצר. וגם כאן,האהבה למיכל נבעה מהאהבה הגדולה שחש דוד אל אחיה,יהונתן,והתקווה שהיא תלד בנים הדומים לו.
לאחר שהתברר לדוד מפי נתן הנביא שבנו ממשיכו עדיין לא נולד (שמואל ב,ז,יב) נקשרה נפש דוד בעוברה של בת שבע מתוך התקווה שהוא יהיה ממשיכו שיבנה את בית המקדש.
עוצמת הגעגועים לבן ממשיך,לאחר שכל בניו הכזיבו, היא שגרמה לדוד לפעול ללא שיקול דעת ולהתדרדר לחטא.
לאחר שנענש דוד על חטאו במות בנה של בת שבע ובעונשים רבים נוספים, התכפר עוונו .
בסופו של דבר,היה זה ,אכן, בנה של בת שבע- שלמה, שהמשיך את דרכו של דוד.
את כל אהבתו השפיע דוד על שלמה והמליך אותו למרות התנגדותם של יואב ואנשיו.
שלמה המלך הוא זה שבנה את בית המקדש ועליו נאמר "וה' אהבו".(שמואל ב,יב,כד-כה)
המשך בקישור :
/Mosaic/Read/3530
תגובהתגובות