פרק ל"א
"שמחה רבה שמחה רבה אביב הגיע פסח בא" שרה נעמי ביחד עם נתן,
"את בטוחה שהשמחה הרבה היא בגלל פסח דווקא? בגלל האביב?" הקניטה שחר,
"לא.. אני חייבת לציין שהחופש הרבה הרבה יותר קורץ לי.. ולך לא?"
"ממילא אני לא יוצא עכשיו לחופש. אז לא."
"וואלה"
"ניראה לי אני אעבור לאולפנא שלכם תקופת האביב"
"ש ל כ ן ! לא עברת כבר את הבגרות שלך בלשון?"
"עברתי, ולכן גם שכחתי."
"?!"
"כבר סיימתי עם הבגרות הזאת'י, ולכן אין לי מה לזכור"
"למה? ני אוהבת ללמוד לשון"
"אז את מוזרה!" קבע שחר בנחרצות,
"מי שמדבר"
הוויכוח, שהחל סתם כהקנטה מחוייכת, כמעט והפך למריבה
"בסדר בסדר" נחלץ שחר, שלא היה במצב רוח של מריבות באותו היום, "אז אני אחיך המוזר"
"נכון" חייכה.
'מעצבנת" חשב שחר לעצמו 'מזל שלה שאני רגוע היום. לא יודע למה'
שחר הדליק את הרדיו, והתיישב על הספה, 'יש הרבה עבודה במטה של הגוש. יכול להיות שיצטרכו אותי היום. מזל שאני לא צריך לדבר עם אנשים כשאני עומד בצומת. חוץ מהמגעילים האלו-שנהנים לצרוח עליך, הכל בסדר'
"זה היה ביתי, עם גינה.." ניגן הרדיו,
"מה הם מנסים לעשות? להכניס לנו לראש שזה באמת יהיה?"
"אולי.." השיב שחר מרוחף, לנעמי אחותו.
* * *
"שחר! יופי שבאת, היום הולכים לחלק חומר לאנשים ברחוב"
"לאנשים ברחובבב?" גמגם שחר, "זה לא בשבילי.."
"למה לא?!"
"כי אני אתבייש לדבר איתם והתווכח איתם"
"אז תתגבר על זה. הינה החומר. קח!" פקד עליו גדי ממטה גוש קטיף, ודחף לידו חומר, "תלך ביחד עם.. עם יאיר, י א י ר ! בוא רגע לכאן, הינה שחר-הוא גם הולך לחלוקת חומרים עכשיו. צא איתו!"
"סבבה" חייך יאיר, שחר הכיר אותו בקושי. ככה קצת מהשכונה, וגם בשל העובדה שהוא היה מדריך בסניף, וחבריו דיברו עליו, על יאיר, מדריכם האהוב.
"איך אמרת קוראים לך? שחר?"
חיוך נבוך
"יאללה, בוא כבר!"
"באתי" לחש שחר בקולו הבלתי נשמע.
"מה?" שאל יאיר,
שתיקה. הסמקה קלה.
"טוב. לא חשוב. בוא כבר. נעבור במרכז. שנתפצל? או שאתה מעדיף שנשאר ביחד?"
שחר הניד בראשו לאות לאו
"לא להתפצל? או שמא לא להיות ביחד? תדבר כבר!" חייך יאיר
"לא להתפצל" לחש שחר,
"אם זה מה שאתה רוצה, קדימה!"
* * *
"איפה שחר"
"מה אמא?"
"איפה שחר? המורה שלו שוב התקשר היום"
"שחר? הוא הלך למטה של הגוש. חלוקת חומר"
"שוב חלוקת חומר.." חייכה האם; "ובאיזו צומת הפעם?"
"לא יודעת" משכה נעמי בכתפה בחוסר עניין
"טוב. אני אדבר איתו כבר כשיחזור!" החליטה האמא המעט מודאגת, בשל יחסו של בנה למצבו החברתי.
"מה כבר יש לך לדבר איתו"
"על עניינים שלו. לא שלך. אין לך מה לדאוג.." חייכה
"לא דואגת," השיבה לה בחוסר אכפתיות, וחזרה אל הספר שהייתה שקועה בו.
* * *
"וואי!" אמר יאיר, "ראית מזה? לא נשאר לנו כמעט חומר.. אתה בטוח שאתה לא רוצה שנתפצל?" שאל שוב את שחר הנבוך,
שחר הנהן בראשו, 'בטח שאני בטוח!' חשב, 'אם הוא היה מכיר אותי קצת יותר..'
"אוהו.. יש לי כאן עסק עם ביישן העיר" חייך יאיר חסר הטאקט, "מה אתה אומר? אני צודק, האא?"
שחר הסמיק במבוכה, 'כנראה שצדק מי שאמר שבנים הם עם בלי טאקט' חשב, 'אבל זה לא שאני הולך להודות בכך לפני נעמי הנפוחה מגאווה ממילא..' הוסיף לעצמו בתו ראשו פנימה, הרגיש שלחייו בוערות, ולכן השפיל את מבטו ארצה.
"אני פטפטן, האא?" חייך יאיר, "אתה לא הראשון שחושב את זה, אבל אתה כן הראשון שמתבייש להודות בזה, ועוד מחייך במבוכה כשאני מודיע לו את זה" חייך יאיר שוב ושוב, "לפחות אני נחמד אולי?"
שחר הנהן, 'הוא באמת נחמדי.. לפחות זה.'
"אוף איתך, אולי תדבר קצת? לא משנה, יש שמה איש, שאני רוצה לתת לו את הפלאייר הזה, חכה דקה, או שתבוא איתי, אבל זריז"
שחר בא איתו.
* * *
"שחר? איפה חילקת חומר הפעם? באיזו צומת?"
"לא בצומת, אמא, במרכז"
"אהה, פה? בעיר שלנו? ולא התביישת?"
"הייתי עם עוד מישהו. יאיר."
"יאיר?"
"נו.. ההוא שהיה מדריך בסניף? עם החברים שלי? יאיר.. שכחתי ת'שם משפחה שלו"
"הבן של?"
"ניראה לי של שלומית?"
"שלומית.. שלומית.. שלומית.. אהה! ניראה לי שאני יודעת. מזוז?"
"בדיוק!" ענה לה שחר.
"בחור טוב. בן כמה הוא עכשיו?"
"אני יודע? 20?"
"הגיוני. הוא ניראה ככה."
"מה זאת אומרת שהוא ניראה ככה?"
"שהוא ניראה גדול בגיל הזה"
שחר צחק
"???"
"ניראה גדול.. כולה שנתיים ביני לבינו."
"נו. גדול"
"לא כזה"
"אהה, רק עכשיו הבנתי" צחקה גם אימו.
______________________________________________
תגובות