פרק ל"ב
שחר חייך לעבר אימו, וחזר לחדרו, הפלאפון שלו צלצל.
'הודעה! מעניין ממי זה.. אורי. מה עכשיו? מחר הוא הולך לעבוד במטה של הגוש. הוא לא יכל לומר לי זאת מחר? נו באמת.. אבל מוטב לי ללכת איתו, מאשר להתפאדח נוראות בחברת יאיר ההוא. ניראה לי שאני אלך איתו, אני אענה לו בהודעה. הכי טוב. ככה לא אאלץ ללכת עם כל מיני אנשים פאדחנים שאני לא מכיר.. טוב. אז אני אשלח לו את ההודעה לגבי זה.'
* * *
"שחר! אהלן! אז היום הולכים ביחד. כן?"
"כן. כן. בטח. בפעם הקודמת הייתי עם אחד שעשה לי מזה פאדיחות.."
"וואי. באסה לך. מה? כאילו, איזה פאדיחות?"
"שאל אותי כל מיני דברים, וקשקש לי על זה שאני מתבייש לענות לו.."
"אהה, כמו כולם"
"כמו כולם?! אולי כמו כולם בישיבה. אבל ממש לא כמו כולם בחיים שלי"
"טוב. אז לא כמו כולם"
"זה כבר הרבה יותר טוב."
"ברור"
* * *
"היי חבר'ה!"
"היי גדי"
"שחר? אתה לא מנומס.. לא עונים כבר שלום בימנו?"
"עונים, עונים, אבלל.. אורי ענה לך בשם שנינו."
"מה זאת אומרת? שכל אחד יענה לי בשם עצמו"
"משתדלים"
"אוקיי. אתה רוצה שוב חלוקת חומר? והפעם עם אורי?"
"עם אורי לא אכפת לי לחלק חומר אפילו במשרדי הממשלה" חייך שחר,
"יופי, אני שמח לשמוע את זה" חייך גם גדי, ואף אורי הגניב חיוכון לעברו של שחר,
"שחר, תשתדל אבל לפחות לדבר איתם קצת. אם פותחים בוויכוחים"
"בשביל זה יש לי את אורי, אני חושב"
"אתה רק חושב כך, ואני אשמח אם שניכם תדברו!"
"אשתדל"
"יופי שחר, קדימה, הינה החומר, קחו וצאו אל הרחובות"
"יאללה! אוקיי! יצאנו!" קרא אורי, שהחריש עד כה.
* * *
"שחר?"
"כן?"
"ומה תעשה אם נתקל באחד שנהנה להתווכח? תשתוק לו?"
"בשביל זה יש לנו אותך. אני חושב. לא?"
"לא. יש את שנינו בשביל זה."
"אותך"
"ש ח ר ! אני לא יכול להתווכח בשביל שנינו!"
"אז איך יאיר אתמול כן יכל?"
"אני לא יאיר!"
"אבל גם אתה יכול!"
"וגם אתה!"
"לא. אני לא." הנמיך שחר את קולו, והשפיל את מבטו,
"נו דיי כבר! שחר! אתה כן יכול, והינה האדם הראשון שלנו כאן! גש אליו בבקשה!"
"גש אליו בבקשה אתה בעצמך!""
"נו די כבר! שחר. ניגש אליו ביחד"
"אוקיי. אבל אתה תדבר איתו"
"אוקיי. אם בכלל יהיה צורך בכך"
"אוקיי. אם יהיה צורך בכך" הסכים איתו שחר.
אורי ניגש בשתיקה לאיש הזר, והגיש לו פלאייר, האיש בהה בו, והסתובב מבלי להוציא מילה מפיו.
"אתה רואה?" לחש שחר לאורי "לא היינו צריכים בכלל לדבר איתו."
"אבל לגשת אליו, זה כן, אתה לא חושב?!"
"כן. אני כן חושב ככה" חצי התגונן שחר ;"למה? אני אמרתי שלא?"
"לא.את זה אתה באמת לא אמרת."
"אני שמח שאתה באמת מודע לזה. יאללה, לאיש הבא?"
"לאיש הבא."
"ילדים, ילדים, אנחנו רוצים שלום, אנחנו חייבים לוותר על משהו בשביל השלום"
"ועל מה הם יוותרו בדיוק??" השיב לו אורי,
"אההה.. הם לא כובשים אותנו! אז למה שהם יוותרו?" שאל האיש,
"אתה זוכר אולי למה אנחנו כבשנו אותם?"
"כי.. כי.. מזה משנה למה? כבשנו. ואנחנו לא מוסריים בזה!!"
"לא נכון. כבשנו כי הם איימו לפתוח עלינו במלחמה, אז פתחנו אנחנו וניצחנו, בעיה שלהם בלבד."
"אבל זה לא מוסרי."
"למה לא?"
"כי גרים שמה גם נשים וילדים!"
"ואז מה? שלא יתנו יד לטרור, ואנחנו נתייחס אליהם כמו שצריך"
"אבל הטרור בא כמחאה על השליטה האכזרית"
"איזה שליטה אכזרית? יש להם פה יד חופשית כמעט בהכל"
"כמעט"
"בגלל הטרור אין להם לגמרי!" התחיל אורי להתחמם. "אבל תזכיר לי מי מספק להם את החשמל שלהם?" הוסיף ושאל, כששחר מוסיף לו בלחש;"וגם את המים"
"נכון! וגם את המים! נו.. מי?!"
"אנחנו. אבל אנחנו גם כבשנו אותם!"
"טוב. אני רואה שאתה מתעקש להחזיק בדעות עיוורות. כל טוב לך אדוני."
"גם לך. ילדון בעל דעות קדומות"
"אורי? אתה רואה? אמרתי לך. אין לנו מה לדבר איתם."
"אבל אתה לפחות השתתפת באלפית מין הוויכוח הלזה.."
"אהה. נכון." השיב לו שחר מהורהר, "כל הכבודה לי ממש, האא?"
"כן. האא?"
"כן. מה הלאה? אל עוד איש אטום ואחוז בטמטום?" שאל שחר ברוח החריזה שנחה עליו לפתע,
"עם כזו גישה אתה לא תצליח לשכנע אף אחד. ואפילו לא אותי."
"אותך, למזלי, אני גם לא צריך לשכנע" חייך שחר.
"למזלך?"
"כן"
"למה למזלך?"
"כי אחרת עם מי הייתי יוצא לחלק את החומר הזה?"
"אהה. הבנתי אותך."
"אני באמת שמח שהצלחת להבין אותי. או לחילופין שאני הצלחתי לגרום לך להבין אותי. סתם, בצחוק. יאללה. בוא ונזוזה!"
"יאללה!"
_________________________________________
תגובות