פרק ל"ה
'שחר הזה! מה הוא חושב לעצמו? שאחרי כל-כך הרבה פעמים שהוא פוגע בי, אני עוד אשאר אצלו? אני מבין שהוא היה בסערת רגשות, אבל בכל זאת! זאת סיבה! ממש ממש לא סיבה לפגוע בי ככה, בכל פעם מחדש!!'
* * *
'אורי נפגע! מגיע לו, בעצם. הוא מתנהג כמו כל המבוגרים האלה, שדוחפים לי את האף שלהם עמוק עמוק אל תוך ענייני שלי! מה אכפת לו אם אני שקט או רועש!? הוא חבר שלי, ואמור לקבל אותי איך שאני! אני לא תלמיד שלו, או, לחילופין, הבן שלו! אני חבר..!'
* * *
"שחר רב עם חבר שלו לדעתי, דני"
"אוקיי, גילה, אז הם ישלימו, ממה את כל-כך בלחץ?"
"מיזה שכמעט ואין לו חברים"
"מעולה, מהבחינה הזו, כי ככה הם ישלימו מהר יותר"
"דני! מדובר בילד שלך! אתה לא דואג לו?!"
"דואג לו כן, אבל גם לחוץ בגלל הדאגה הזו-לא."
"למה?"
"כי אני לא חושב שאם נילחץ-נעזור לו במשהו"
"כלומר-אם היית חושב שזה יעזור-היית נילחץ גם כן?"
"הגיוני מאוד שכן, אם זה לא היה מזיק לי"
"אבל אולי אם נהיה לחוצים זה ישפיע על הילד הזה?"
"אולי, אבל אולי זה גם ישפיע עליו לכיוון ההפוך"
"כלומר?"
"שהוא יעשה לנו דווקא אם נילחץ, אבל ממילא זה לא לגמרי תלוי בי, את יודעת."
* * *
"הלוו? רוני? מה קורה? זה שחר.. בא לי לבוא אליכם, כן. כן. באמצע השנה. אז מה אתה אומר? אהה.. בעצם, אולי עדיף שאגיע אליכם לקראת פסח, כי אז אני לא אצטרך להשלים כלום."
'יופי! אני אסע אליו, עוד שלושה ימים מתחיל החופש, נבקר קצת אצל דודים, מה יש? הוא שנה מעלי, בטח יבין אותי, כולם הרי דיברו עליו, אחרי שהורים שלו התגרשו, ואני מניח שהוא מכיר ת'עצבים האלה, של 'אתה מיסכן\אומלל\זקוק נואשות ליד מכוונת, וככה אני אוכל לקבל ממנו, אולי, אני מקווה, עצות שיעזרו לי. וככה יהיה לי קל יותר להתמודד עם השטויות של כולם סביבי, הרי כולם חושבים שאני אומלל ביותר, בטח אומלל, בגללם..! בגלל כל השטויות שלהם. הם כאלה.. כאלה.. כאלה חסרי.. חסרי הבנה!'
* * *
"שחר, קום, יש לך לימודים, אתה יודע, עברתם את תקופת ההכתרה"
"אמרתי שלא? אני כבר קם!"
"יאללה! כבר מאוחר!"
"אוף! מה אכפת לי!?", התפרץ על אימו בזעף,
"שחר!! ככה לא מדברים לאמא!"
"אם היית במקומי.. נודניקים" סינן שחר בשקט.
* * *
"אז מה..? נרגעת רצת מאתמול? האא, שחר?"
"אור.. עזוב. אני עצבני. רבתי עם אמא שלי על הבוקר..!"
"על מה?"
"על שטויות. היא זרזה אותי לקום, אז התעצבנתי עליה..!"
"אהה, זה דיי מרגיז, אבל חפיף, לא?"
"לא.. כאילו כן.. בערך!"
"אתה נשמע.. אהה.. קצת מבולבל היום"
"נכון", שחר ואורי דיברו ביניהם בקרירות כלשהי, זכר למריבת האתמול.
* * *
"אמא, עוד שלושה-ארבעה ימים אני הולך לרוני"
"לרוני?"
"נו! הבן של שולה, אחותך"
"אהה, אתה בטוח שלא תפריע להם?"
"כן. אני בטוח. רוני אמר לי שבכיף אני יכול לבוא אליהם, ואז אנחנו כבר נהיה בחופש"
"אוקיי, למה אתה הולך אליהם?"
"בשביל רוני..? הוא שנה מעלי, ואני רוצה לפגוש אותו, לא התראינו כבר הרבה זמן"
"זה רק זה?"
"בטח שזה רק זה. לא. אז לא. אז אני מסתיר מימך משהו"
" אוקיי, אז תלך אליהם, מתי החופשה שלך מתחילה בדיוק?"
"עוד שלושה ימים, וניראה לי שאני אשאר כאן יום אחד לעזור בבית. אבל אחר-כך אני נוסע אליהם, בעצם, אליו, לרוני."
"אוקיי, אבל תגיד את זה מראש גם לאבא."
* * *
"שמעת, דני? הוא רוצה לנסוע לרוני, האחיין שלי,"
"ולכן?"
"זה לא מוזר לך?"
"לא. אמרת לי שהוא בכבודו ובעצמו אמר לך שהם לא נפגשו כבר הרבה זמן, לא?"
"אכן.."
"נו, אז זה זה, וזהו זה."
____________________________________________
תגובות