יצירות של נופת צופים

כן כן, גם אני נולדתי וגדלתי במשפחה דתית לאומית נורמטיבית. אז לכאורה, מה הבעיה? אני דתייה מלידה. ב"ה נולדתי לשני הורים מקסימים. אנשי מעשה, פרגמטיים. מאמינים בטבעיות ובפשטות. וכך גם גידלו אותי. הישענות תמימה ואמיתית על מסורת אבותינו הקדושים. הם אינם זקוקים להוכחה נוספת, לא קיימים בקרבם הרהורי כפירה כלל. אנשים מאמינים מעצם היוולדם. אשריהם, מה טוב חלקם. אך מה לגביי? נערה בגיל העשרה, חשה מצוקה רבה. שאלות קיומיות המעסיקות אותי, עולם פנימי סוער וגועש. הבושה כל כך גדולה ונוראה. תחושת אשמה עוטפת אותי. בוקר. תוך מלמול "מודה אני לפניך..." חושבת בליבי, "אייכה??" . אוי לא, הנה זה בא שוב. השאלות. חוסר האונים מלווה אותי לכל מקום. לא נותן מנוח. מחפשת, מגששת, ומנסה למצוא מענה לכל האנדלמוסיה אליה נקלעתי. שואלת, חוקרת ומבררת אחר האמת. אינטרנט, ספרים, מה לא? אך הכל נעשה בשתיקה רועמת. הרי אני דתייה. זה לא לגיטימי שיהיו לי ספיקות. מה דפוק בי? בוקר. בת שלושים. עתה הבנתי את הפיתרון לחידה הכמוסה. הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה.