יצירות של *אמונה מאיר*

שלג. אני מתבוננת בחלון הזכוכית, חלקיקים לבנים מרחפים כמו נוצה, נוחתים ברכות על הארץ ומכסים אותה עד שאין רואים אותה עוד. בבית חמים ונעים, אני יושבת עם כוס שוקו חם, מעלי הפוך העבה שקיבלתי ליום ההולדת ומבטי צמוד לחלון. זגוגיות משקפי נרטבות מעט מן ההבל שעל החלון אך איני שמה ליבי לכך. ליבי קולט רק את פלא הבריאה. עולמו של הקב"ה. כמה גדול ומגוון הוא, מיליוני מיליארדים של פתיתי שלג בכל העולם, ואף פתית אינו אז גם אם אתם בבית, ואין חשמל, ואין מים, זכרו שה' תמיד אוהב אתכם, ואת השלג הוא עשה לטובתכם. וכדאי שתנצלו אותו, כי באמת, זו חוויה שלא זוכים לה כל יום (ובמיוחד בגלל זה היא מיוחדת). אז קדימה- תסתערו על השלג, תבנו בובות, תעשו מלחמות שלג ותיהנו בבית במקום ללכת ללימודים. ותבקשו מה' שתמיד יעשה לנו חורף מבורך וגשום ובלי נפגעים.

צפת, כ"ט אלול, שנת התש"ע, 8:30 הגיע היום הגדול. אני עומדת במקומי בעזרת הנשים, ומתבודדת עם הזיכרונות, כמו לפני 50 שנה בדיוק, באותו מקום, באותו יום ובאותה שעה. ~~~~~~ צפת, כ"ט אלול, שנת התש"כ, 8:30 רבקה יושבת במקומה שבעזרת הנשים, עיניה זולגות דמעות ופיה מלא תחנונים, "אנא, א-ל רחום וחנון, חוס ורחם על עוללי, כל כך הרבה חיכינו עד שיבוא. אנא, הצל את יהודה חיים, תיתן לנו את הזכות לגדלו במשך שנים ארוכות וטובות, לראות אותו קורא בפרשת בר המצווה בקול ערב ובהטעמה, לזכות לשמוח בנישואיו ובלידת ילדיו ובנישואיהם גם הם ובנישואי ילדיהם, 'וזכני לגדל בנים ובני בנים חכמים ונבונים, אוהבי ה', יראי אלוקים, אנשי אמת, רבקה מפסיקה לרגע את שטף התפילה ומתבוננת סביבה, בכל מקום אליו מגיעות עיניה היא רואה ומרגישה את יד ה' עוטפת ומלטפת, "אל תדאגי בתי, הכל יהיה בסדר, התפילה שלך פתחה את שערי השמים והגיעה עד לכיסא הכבוד, אל תיראי בתי, שובי לביתך וזכות התפילה תהיה בעזרך" רבקה נרעדה, האם היה זה חלום ששמעה בת קול מן השמים או שמא מציאות? "תודה ה'" היא לוחשת בלאט, "נתת לי כוח להמשיך ולתת עבור יהודה- חיים וכל עם ישראל כולו. אני ~~~~~ צפת, כ"ט אלול, שנת התש"כ, 9:30 מן העיקול שבסמטה הגיח בפתע פתאום בעלה של רבקה כשהוא צועק: "רבקה, רבקה, חזרי מיד הביתה", כשהוא נושם ומתנשף הסביר לרבקה את השתלשלות העניינים לטובתו של יהודה- חיים, החישו הזוג צעדיהם ועד מהרה היו שניהם בפנים הבית, יהודה- חיים עדיין שכב במיטה אולם נראה מאושש יותר, סומק פרח בלחייו והחום שבמצחו ירד לאט אך בעקביות והוא אף הזיז את מרפקיו ורגליו. רבקה שהסתכלה פתאום סביב גילתה כי הבית הקטן גם בשבילם, הפך דחוס רבקה ובעלה הנרגשים יצאו החוצה, אל הרוח הסתווית והאוויר הצלול: "תודה לך ה'!" הם לחשו, "אתה אוהב אותנו כפי שאף אחד אחר לא יוכל לאהוב. שתהיה לנו ולכל ברואיך שנה מתוקה מדבש!" ערב ראש השנה. המשפחה מסבה ליד שולחן החג, בפיהם שירה והודיה ובלבבם אמונה. יהודה- חיים מוחזק באהבה על ידי רבקה וממלמל בשפה הפרטית שלו והמשפחה כולה מבינה שהנס התרחש בזכות תפילתה של רבקה באותו היום. ~~~~~ צפת, א' תשרי- ראש השנה, שנת התשע"א 20:30 "סבתא רחל, למה תמיד בראש השנה אנחנו חוגגים מסיבת הודיה לסבא יהודה? מה, היה לו נס?" שואל מוטי הנין הקטן את כלתה של רבקה, "זהו סיפור מיוחד במינו", אומרת סבתא רחל, "סבתא רבקה תשמח לספר לך"....