יצירות של אורח נטה ללון

אין ספק, הִתגעגעת ללילות הארוכים - למבט המתערפל, העפעפיים הדבוקים, המחשבות המתפזרות, הזִכרונות המִתדפקים, הכוכבים המקרינים גורל חתוּם ומרחקים. תודֶה: התגעגעת לקהוּת החושים, לעייפות המְחַפָּה על הכאב המוּחשי של עצב חשוף מדי, של עודף-אנושי, של הפגם המוּבנה, החיסרון מבראשית. *** בסוף בסוף מעבר להרי האושר- עוד מסתתר בך, ממתין לשעת כושר הזאב הבודד. ומבטו שם בחושך מבקש לבנה בֵינוֹת כל עננֵיה. "לא לחזור לשם". זהו שם המשחק. עכשיו כשיש בְמַה- אחוֹז בזה חזק. אל תיתן לכאב המפתה, אל תיתן למרחק. לא בשמיים היא, הבט בעיניה.