יצירות של בצל-אל

כמו פעם בעבר אני שוב יושב לכתוב כל פעם שנזכר איך היה עושה לי טוב אך כרגיל לאחרונה שוב חסום, שתיקה רועמת מקשיב לנפש ההומה אין חדש היא מתנצלת כלומר? אני שואל את בטוחה שלא טעית? היו זמנים תודה לאל סיפרת לי כל מה שראית לגמרי בטוחה אין לי כל צל של ספק נוח לי ככה אין לי כל צורך לספק סודותיי הכמוסים אתה מודע אליהם כבר תמשיך להגשימם בינתיים אל תכתוב דבר אז יש חדש! נופל לי האסימון מתוק מדבש שוב נוטל ת'עיפרון...

אם היו שומעים אהבתי היו כבר מזמן מתייגים אותי משוגע היתה רק התחלה לשורת ביטויים מעוררי בחילה אם היו רואים את העניין שאני מוצא בכל אדם וזמן משועמם הייתי מכונה תמצא לך עיסוק בונה אם המקום בתוכי היה נחשף לכל רעיון שהולך ועף חסר דעה הייתי נדמה איפה אתה רך כקנה אם יתגלו מילים שלומר משתוקק אני, אולי מחר יאמרו לי עדיף שתשתוק הכאב שלנו מדי עמוק אם הערכתי לא תסתתר לחבריי, מכריי וההוא שעובר מיד תיוחס לי תחושת קטנות חוסר בטחון ותדמית של אפסות אז שותק אני דומם ורק במילים דלות ורמז דק מעביר מסרים גנוזים בתחפושות הרוצה ישמע נגינותיי היפות

יש לי סוד סוד כמוס והוא שלי בלבד חבוי, בצד בפינה שבה נח לפעמים קצת נשכח סבלן הוא הסוד מחכה שאקרא לו שאתן לו קצת דרור ינשום אויר, ייצא לאור שנים של התעלמות שמרתיו בקנאות 'שלי הסוד' 'אינו שייך לעוד' ילד קטן גאוותן וקצת קמצן או אולי פשוט פחדן הסוד הופך למיוחד את בעליו המפוחד ירא סודו לחלק לאחרים את אור חייו כך סתם להזרים מאז יחד התפתחנו סודי ואני זה את זה למדנו אנו הולכים ומתאחדים מפנימים ומבינים כל כך קשורים, מחוברים והקשר החזק מרפה את האחיזה החזקה ששמרה אותו קרוב קרוב חנקה אותו, בחיבוק דוב 'לך לך' אני כבר אומר לו תספר לכולם כל מי שעדיין מוכן שלא התייאש ממך אחרי כל כך הרבה זמן מי שלא מפחד ממך למרות הצללים שהיו מנת חלקך עדות לגדלך..

היה היו שתי מדינות. שם האחת 'מפותחים' ושם השניה 'פחות'. באופן מתאים, לשמות המדינות, תופעה מעניינת התרחשה בהן. כל דבר חידוש, מוצר או תגלית שהופיע בעולם הגיע קודם ל'מפותחים' ורק אח"כ ל'פחות'. כשב'מפותחים' כבר הכיר כל ילד את מכשירי דור שני, התחילו אנשי 'פחות' לשמוע עליו, וכשאלו נפוצו גם ב'פחות', ב'מפותחים' כבר ידעו כולם להשתמש בטאץ'. אנשי 'מפותחים' אהבו את אנשי 'פחות' ובמשך השנים הקימו גוף ממשלתי שתפקידו האצת המעבר של חידושים מ'מפותחים' ל'פחות' וצמצום הפער ההתפתחותי בין שתי המדינות. הגוף כלל שירותי הפצה והסברה משוכללים אודות כל פיתוח, בכתב ובע"פ, ואף שילם לנציגים שפעלו בתוך 'פחות' והדגימו לכל מי שרוצה את הוראות השימוש, התפעול והזהירות השייכים. 'פחות' קידמה בברכה את היזמה, ואכן תוך מספר שנים הצטמצם הפער לכמעט אפס. עד ש..... בעולם נפוץ מבחן חדש, מבחן אוניברסלי שיכול לאבחן את רמת שכלו של כל אדם ואף לקבוע על ידי בדיקת הממוצע, איזו מדינה חכמה יותר מחברתה. המבחן הגיע ל'מפותחים' ומיד לשכנתה 'פחות', והתוצאות היו מפתיעות. ממוצע הציונים במדינה 'פחות' היה זהה בדיוק לזה שב'מפותחים'. אנשי 'פחות' שמחו מאד בתגלית, ולאחר חגיגות בכיכר עיר הבירה, החליטו שכיוון שהשכלתם אינה פחותה משל 'מפותחים', הרי שכבר אין טעם בקבלת עזרה מהם, ויותר מכך, *** היום בספרי ההסטוריה של 'מפותחים' כשלומדים על השבטים הפרימיטיביים של 'פחות', יודעים להסביר את הפער בין שתי המדינות בכך ש'פחות' היא מדינה הררית, קשה לתחבורה, ורבים הם האיזורים חסרי הקליטה, וכך על אף האיטלגנציה הגבוהה לא הצליחה 'פחות' להיות מחוברת להתקדמות העולמית, ועד היום היא מתגעגעת לימי הזוהר של הברית עם 'מפותחים'.

פעם אחת פגשתי בחבר ראי חדש ואיך שהתנהג הוא זה שיקוף שלי ממש אמרתי לי 'חורה לי שאתה מאד דומה לי' והוא שתק ולא רצה לומר שהוא מרגיש אותו דבר והוא שתק ולא רצה לומר כי לא שמעתי שום דבר בעיניו ראיתי כעס אני כועס אותו דבר וגם אגו קצת ראיתי אני יהיר אותו דבר נמאס אותו לשמוע ואת קולי אותו דבר קיצוני הוא מהשמאל אני ימין אותו דבר אמרתי לו חורה לי... מתלונן ומתבכיין הוא אני רוטן אותו דבר קמצן, ממש 'בונקר' אני אוגר אותו דבר חלש הוא וקצת 'חנון' גם אנ'לא כוכב- אותו דבר ושמחה שקצת חסר לו וגם לי כמעט נגמר אמרתי לו חורה לי... המשחק הזה נמאס לי עיני רעה, בעל דבר 'שלום חבר' אני אומר לו עונה מופתע אותו דבר את יפיך מכאן והלאה תמיד אוהב מכל דבר זהב לבך לא אפספס עוד כך גם ליבי עכשיו מואר אמרתי לו נדמה לי שהטוב קצת מתעורר בי והוא שתק ולא רצה לומר שהוא מרגיש אותו דבר והוא צחק וחייך כמאושר כי לא נותר כבר מה לומר

מי את קשה לזהות התנערי מעפר התכונני לבאות הריני מזמן את כל העולמות לראות ביפיך זיוך לחזות ניכר שעברת צלחת מסעות כל כך גיבורה דוממת תלונות הכל מבינה נטועת תורות מיותרים הספרים עיניך רואות דעה את ה' תובעת ברורות יחידה ליחדך כלים ואורות אלקות פגשת רוצה הויות עיניך יונים ענייך מאפילות שמלת כלולותיך העת לעטות זמן גאולתך הודך לגלות להקים להדליק שבעת הנרות אי"ה מלכותי מספרות המידות הכתר לראשך בשערותיך הקלועות מלכה, לא שפחה מלכת המלכות אורך החוזר עיני מסונוורות מנסות לעכל לצל רגילות ללבנה הקטנה חלשת הזריחות סוף סוף נפגשנו שני המאורות

מתנגן לו השיר ואפילו בהסתרה הלב נרגש ונרעש מתוק מדבש העיניים נפתחות לפתע רואות שמות הקושי ללעג ולשחוק הכל לכל אלוקות גמורה לא יוכלו לנו זעם וצרה ריח הגאולה נישא באויר בעצם מה חסר? 'הויה' מאיר איזו שלווה כמה נחת אך השכינה הומה 'עד מתי' כמעט וצורחת אין יאוש חיוני וחשוב אך אל ניפול לשינה שוב ושוב על הר ציון ששמם לבי דווי מלכותא דארעא סוכה שנופלת לא נסתפק ברגליים לרקוד 'לחיים' הבה ונדרוש את בן ישי בראש 'וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו'

שלום לך דודי כבר המון זמן שאני מחכה לכתוב לך את זה. בודקת את עצמי כל הזמן שאני באמת ראויה לכתוב, לך בכלל ואת זה בפרט. אני רוצה שכשתקרא את זה לא תצחק עלי ולא תזלזל. רוצה לדעת שאתה באמת מאמין. מאמין בי וביכלתי לחיות את הכוחות שנטעת בי. מאמין שאני יכולה להתנער מהעפר, לקום וללבוש בגדי תפארתי. לקום ולרקוד, לחולל לצלילי הנגינה שלך, הרכה ומלטפת כל כך. אני רוצה לדעת שכשתקרא אתה רק תעמוד ותשתוק, תקשיב לקול השקט והזועק שלי, העניין הוא ש- אני אוהבת אותך.... הצלחתי. אני צריכה לעכל שכתבתי לך את המילים הנוראות האלו. אתה בטח לא מבין מה אני עושה סיפור ממילים נדושות כאלו. כשאני חושבת על זה, הרי את האהבה הזו טבעת בי אתה בעצמך בכלל. נראה לי שעיקר הסיפור הטמון במילים שכתבתי, הוא שסוף סוף אני היא זו שמכירה בהן. הרי כבר שנים שאתה מחזר אחרי בלי סוף, אוהב אותי ומזכיר את זה בכל הזדמנות, ואני, אני מעולם לא הצלחתי להרגיש שאני באמת אוהבת שלך רעיה