כשהאור נדלק
החושך נמלט,
מעגלים סביבו
גדלים אט אט.
להבה קלה
את חומה שומרת,
בחשכת מנהרה
אורה מפזרת.
על פתיל דק
באור עמום,
כנגד ארבע קירות
בכוח זעום.
זוהרת בשלווה
ואף כל גודלה
נאבקת בכוחהּ,
ללא נשימה.
כשהאור כבה
אַזָיִ הם באים,
הפחדים, הכאבים,
אל לבבות האנשים.
לפתע חיוך מכיל אימה,
לפתע הלב מבקש נשימה,
אולי מפלט,
או
נספח
הי, אין יותר מידי מה לחפש... אבל אם בא לכם לדבר, להתייעץ, סתם לפרוק תמיד בכיף.
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר