יצירות של Galklil | יצירות ש-Galklil אהבה

היינו ילדים, בני שבע או אולי שמונה כשהתחלתי לאסוף מילים.
זה היה בעיקר בזכותו. לכל הילדים היה אוסף של משהו. אחד אסף בולים ואחת מדבקות, אחד טלכרארדים
(שנכחדו כבר מאז ועכשיו זה אוסף נדיר) ואפילו הייתה אחת עם אוסף נמלים. ואני, שהרגשתי תמיד בחוץ, רציתי
גם לאסוף משהו. אז הוא אמר לי, את צריכה לאסוף משהו שכיף לך לאסוף, כי את צריכה כל יום לקחת אותו
ולשים אותו במגירה, וגם שבסוף תסתכלי ותגידי

אֶתְמוֹל מִחְזַרְתִּי כַּמָּה רְגָשׁוֹת.
הוֹצֵאתִי אוֹתָם הַחוּצָה,
נִקִּיתִי, יִבַּשְׁתִּי
תָּפַרְתִּי קֶרַע קָטָן
וְהִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בָּהֶם שׁוּב.
מָה אֲנִי אַגִּיד לָכֶם,
טוֹבִים כְּמוֹ חֲדָשִׁים.
צילום תמונה: אוריאל בן יצחק