יצירות של רוני בלילה

בהלך יום ודרכי ארצות, בפעילות מוגברת ומיני האצות. הלב עולה לראש חוצות- ושם מתפוצץ נמרצות. באון גדול, זועק בקול: דמיון! הגזמה! פריצה! ואני-עאלק מרוצה. בשמירת המבט וניתוב הרצון, מול אשת פוטיפר חומדת לצון. טומאה מול טהרה, השתדלות בכל מאודם. או שמא לב האדם לאדם? יוצר-כל, בוחן כליות, איה קדושת הרעיות? האצעד בנחת אל גבעת הלבונה? עוד אבי חי. עננא.

כשה אובד אני, מאבדת את ראשי עזור לי להתיר את סיבוכי נפשי היה לי כדודי, אישי. כתרנגולת מטונפת משתוקקת להתנער אזכה להמליך בעטרת וזר אצליח לנצח את הצד הארסי, האחר. כתולעת ניבזת, קטנטנה מול עוד תאווה מגונה ליבי ער - אך אני ישנה. כאייל רוצה לרוץ לעבודתך להתמלא סיפוק ושמחה למלא את החסר, לבוא איתך בשיחה כאריה פצוע, בדמו מתבוסס קוראת אליך, אל גובה הכס שתעזור את לב האבן למוסס.

בע"ה. צופי, מאור בלילותיי נעם בנפילותיי חיוך בענניי, כגופי. מעומק ההתהוות, למרומי השכינה. יחד במהות, בקול צהלה ורינה. עין בעין. שנינו כה' ועמו. בהסתכל אחד על השני, מביט, חוזה ומציף בעצמו את תקוות חוט השני. ובליל סתיו נושר ומשליך, נרקום יחד חלום ממליך. על פרח ,צחוק ולובן הקדושה, על המייה בוכה ומחרישה.